פחות משלושה שבועות אחרי תחילת התמרון הקרקעי השתלט צה"ל על העיר עזה והכריע את אחד היעדים המבוצרים ביותר בעולם. הטיהור עוד לא הושלם וגם המערכה בעזה עוד רחוקה מסיום, אבל זו הוכחה ניצחת לכך שאין שום חטיבה של חמאס שמסוגלת לבלום מתקפה של חטיבה שלנו. זה לקח חשוב להמשך הלחימה, אם למישהו נותר ספק שנכריע את חמאס גם בדרום הרצועה.
בזמן שישראל נלחמת - נתניהו עסוק בצילומי תדמית | אלון בן דוד
הסיבה שלחימה במרכז העיר עזה תהיה מעכשיו קשה יותר| אלון בן דוד
אבל חשוב גם שנזכור שיצאנו למלחמה מול האויב החלש ביותר שלנו: חמאס. מול האויב החזק יותר – חיזבאללה – אנחנו מנהלים מערכה מוגבלת, שבה חיזבאללה משלם מחיר לא קטן בנפגעים, אבל צבר כבר הישג אסטרטגי: בהבל איומיו הצליח מזכ"ל חיזבאללה לפנות מבתיהם את עשרות אלפי התושבים של קו העימות. זה מצב שישראל לא תוכל לחיות איתו לאורך זמן.
ביקור בגבול הצפון השבוע הזכיר לי את השנה האחרונה של שהיית צה"ל ב"אזור הביטחון" בדרום לבנון. בכל כמה דקות מתקבל דיווח על חוליית נ"ט שמתמקמת, על חדירת כטב"ם תוקף, על ירי מרגמות או רקטת בורקאן עתירת משקל. כוחות המילואים שנפרסו בצפון מיד לאחר השבת השחורה מתמודדים עם ההתקפות האלה במקצועיות מעוררת הערכה. על אף המאמץ הבלתי פוסק של חיזבאללה, רוב ההתקפות שלו מסתיימות ללא נפגעים. בכמעט חמישה שבועות של מערכה הצליח חיזבאללה להרוג לצערנו עשרה ישראלים וספג קרוב למאה אבידות בקרב אנשיו – יחס של 1:10.
אבל קשה להתעודד מהנתון הזה כשרואים את קריית שמונה הריקה מאדם ואת יישובי קו העימות שננטשו מתושביהם. ברצף של פעולות מוגבלות ואיומים הצליח חסן נסראללה ליצור "רצועת ביטחון" חדשה בגבול הצפון, הפעם בצד הישראלי. הוא רוקן את צפון הגליל מתושביו, וזו מציאות בלתי נסבלת מבחינתה של ישראל.
עזה תחילה
נחשף כבר כי ארבעה ימים לאחר טבח 7 באוקטובר שקלה ישראל להנחית מכה מקדימה על חיזבאללה. שר הביטחון יואב גלנט ורוב צמרת צה"ל סברו שעומדת בפנינו הזדמנות מבצעית שלא חוזרת לעתים קרובות לפגוע קשות באויב החזק שלנו מצפון, שאחריה נוכל להתפנות בנחת להשמדת האויב החלש יותר מדרום. ראש הממשלה התנגד.
לשני הצדדים, התומכים במכת המנע והמתנגדים, היו נימוקים טובים. אבל אז בא הנשיא האמריקאי ופתר לנו את הדילמה כשהניח יד על כתפנו ואמר: Don’t. "אני אדאג לשמור עליכם מול איראן וחיזבאללה", אמר הנשיא ביידן, "אתם תטפלו בחמאס".
ישראל אימצה את ההמלצה והחליטה להתמקד בעזה תחילה. שתי האוגדות הסדירות הכבדות שלנו נשלחו לעזה, לצפון נשלחו אוגדות מילואים למשימת הגנה, וכוח משמעותי נוסף של צה"ל נשאר בעתודה. ההחלטה הזאת השתלמה ברמה האופרטיבית: האוגדות המתמרנות של צה"ל מתקדמות לקראת הכרעה בעזה, וההגנה בצפון חזקה ויעילה, לעת עתה.
אלא שההחלטה הזאת השאירה את גורל הצפון בידיו של נסראללה. המודיעין, בצניעות הנדרשת ממנו מאז 7 באוקטובר, סבור שנסראללה אינו מעוניין במערכה כוללת כי אם בהתשה לאורך הגבול, שתרתק כוחות שלנו ותסיט את הקשב מהדרום. אבל ההחלטה להסתפק בהגנה בצפון השאירה בידי נסראללה את היוזמה במערכה המתפתחת שם: ברצותו, יעלה את גובה הלהבות, וברצותו - ינמיך. לאחר שנטשו תושבי הצפון את בתיהם, החליט נסראללה שכל מה שזז בקו העימות הוא מטרה צבאית. הוא פגע והרג במודע אזרחים בשתולה, ביפתח ובדוב"ב.
ישראל הגיבה ופגעה באנשי חיזבאללה ובנכסים של הארגון, אבל זה לא מספיק. אם נסראללה מדבר איתנו במשוואות, אנחנו צריכים לענות לו באותה שפה: על פינוי כל תושבי הצפון שלנו בטווח 0־5 ק"מ מהגבול – יש לפנות גם את כל התושבים הלבנוניים בטווח הזה ולהכריז שמי שיישאר בשטח הזה ייחשב למטרה צבאית וייפגע.
כן, זה עשוי להוביל לדינמיקה של הסלמה, אבל תושבי לבנון לא יכולים ליהנות מחסינות בזמן שעשרות אלפי ישראלים הפכו לפליטים בארצם. כיום ישראל בוחנת בפינצטה כל מטרה שנתקפת בלבנון, כדי שלא לדרדר את ההתכתשות למערכה, אבל צריך להעביר את הדילמה גם לצד השני. אם נסראללה העמיד את צפון ישראל "על רגל וחצי", כמו שהוא אוהב לומר, ראוי שגם הוא יתחיל לעמוד על רגל וחצי.
מאז תחילת המערכה מחזיק חיל האוויר 50% מכוחו דרוך על הקרקע עם חימושים מתאימים ללחימה בצפון. בהתראה של דקות הכוח הזה ערוך להנחית סדרה של מהלומות על גדודי רדואן של חיזבאללה, על מרכזי הכובד שלו בביירות ועל התשתיות של לבנון. ברור שאם ניגרר למערכה בצפון כאשר שלוש אוגדות נמצאות בעזה, לא ניתן יהיה להוציא תמרון קרקעי משמעותי ללבנון.
חיל האוויר לא יכול להכריע את חיזבאללה ולא להשמיד אותו, אבל הוא מסוגל לגרום לו נזק ניכר לשנים ולהמיט חורבן על המדינה הלבנונית. אם במלחמת לבנון השנייה היו לחיל האוויר רק כמה מאות מטרות בלבנון, הרי שהיום המספר הזה גדול פי מאה, וגם יכולות התקיפה של חיל האוויר עלו בסדרי גודל. יש בישראל מי שנתלים במשאלה שההרס שאנחנו מחוללים בעזה ירתיע גם את חיזבאללה. אבל ברור שההרס בעזה לא יספיק כדי לשכנע את תושבי הצפון לחזור לבתיהם. אף אחד לא ישכיב שום ילד לישון בזרעית או במטולה, כשמאות מטרים ממנו פרוסים אנשי חיזבאללה.
ליזום, לא להיגרר
קשה לצייר איזשהו מהלך מדיני שיוכל להבטיח את ביטחונם של תושבי הצפון, לכן באיזשהו שלב ישראל תהיה חייבת לקחת את היוזמה מול לבנון ולשנות את המציאות. זה יקרה אולי כשיושלם המהלך העיקרי בעזה, אולי אפילו בעיצומו. תושבי קריית שמונה לא יוכלו להישאר פליטים עוד חודשים ארוכים.
מערכה בצפון תהיה כואבת מאוד לעורף הישראלי. אף אחד לא חפץ בה, אבל במציאות הנוכחית לא נותרה לישראל ברירה. היא תהיה חייבת לפעול להסרת האיום הקרקעי של חיזבאללה, ולשם כך תידרש להפעיל כוח. אם ישראל היא שתיזום את המהלך ולא תיגרר אליו – ההישג יהיה משמעותי יותר. לכן האתגר הוא לתכנן כבר עכשיו את העיתוי המתאים לצאת למערכה ואת הדרך לסיים אותה בתוך זמן קצר, כדי לצמצם ככל האפשר את הנזק שייגרם לעורף הישראלי. זה דורש תיאום עם האמריקאים והכנה מראש של מנגנון סיום שיכפה פירוז על דרום לבנון.
פירוק חיזבאללה מנשקו הוא מטרה ראויה, והיא לא למעלה מכוחנו. מכונת המלחמה הישראלית מוכיחה את עצמה בעזה וגם צוברת ביטחון עצמי. אבל האתגר בצפון הוא מורכב יותר, ופירוק חיזבאללה ידרוש מאיתנו לצאת למערכה שתארך חודשים רבים, ואולי אף למעלה מזה, ותעלה במחירים כבדים מאוד.
אין לנו כרגע הזמן הזה. לא נוכל להחזיק את תושבי קריית שמונה עוד שנה בבתי מלון, הרחק מהבית שלהם. צריך להיערך מעשית ומנטלית למערכה שתאפשר להם לחזור הביתה ותחזיר את המשילות בגליל לידיים של מדינת ישראל.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13
[email protected]