בתום שעות של דיונים, הממשלה אישרה את מתווה עסקת החטופים שתכלול שחרור של 50 חטופים, ביניהם ילדים, אימהות ונשים מבוגרות. התגובות בציבור ובתקשורת חיוביות וישנה תמיכה מלאה של מערכת הביטחון, שב״כ, מוסד צה״ל. רק שכאשר אנשים, מוכשרים ככל שיהיו – אחוזים ברגשות אשם, לעיתים הם לא רואים את כל התמונה, הם מתמקדים ב׳כאן ועכשיו׳ ולא חושבים אסטרטגית.
דווקא בשחרור החטופים: "הפוסט טראומה עצומה, הגורמים לא ערוכים לכך"
הסעיף הדרמטי בהחלטת הממשלה שעשוי לחרוץ את גורל המלחמה
ולא, אני לא יותר מדי מודאגת מהפסקת האש, היא לא אידיאלית אבל על זה צה״ל יוכל להתגבר. הבעיה היא שהשיקול המשמעותי ביותר לא נילקח בחשבון. לאחר העסקה, הסיכוי לראות את שאר החטופים הולך ויורד. החטופים הראשונים מבחינת חמאס הם הכי ״זולים״ ומכאן מחיר החטופים יאמיר לשמיים. חמאס מכיר את עם ישראל ואת הערך שאנו מייחסים לחיי אדם – הוא מבין שמבחינת מדינת ישראל, כל חטוף הוא אדם ומלואו. לכן גם אם היו נותרים עשרה חטופים בידי חמאס, זה היה עדיין מותיר בידם כוח רב.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
אם שופט חיצוני יבחן את תנאי העסקה – הוא יבין במהירות זה שהחמאס הסכים לעסקה בתנאים הרבה פחות רצויים מבחינתו. ושאף אחד לא ישלה את עצמו שחמאס לא מבין שהעסקה פחות אופטימאלית מבחינתו. חמאס מבין אבל הוא התכוף מסיבה אחת - ללא הפסקת האש – הוא לא יחזיק מעמד עוד זמן רב. משמעות הדבר שישראל השיגה הישג משמעותי במערכה. הישג שגרם לו, לחמאס להסכים לשיחרור של רק 150 אסירים פלסטינים, נשים וילדים אף אחד מהם לא רצח. שיחרור האסירים הפלסטינים הוא מס שפתיים בלבד. רק כדי לייצר מצג שווא של עסקה מאוזנת. אבל שימו לב על מה חמאס שם את הדגש המרכזי – כל יום הפוגה נוסף של ישראל – חמאס ישחרר עוד עשרה חטופים.
מבחינת חמאס להישאר עם חטוף אחד, עשרים או 100 זה היינו הך – הוא מכיר את ישראל ויודע שכל עוד יש לו חטופים, ידו על העליונה ויש לו קלף מנצח. באופן אירוני הקלף לא יורד בערכו כאשר מספר החטופים שמחוזקים אצלו יורד, מהסיבה הפשוטה – מבחינת ישראל ערך חיי אדם בין אם זה עשרה או 100 הוא זהה והמאמצים לשחרור אותם חטופים והפשרות תהיינה זהות.
לכן ברגע שהסכמנו לעסקה הזו – מחירם של אלו שיישארו מאחור יעלה משמעותית, לחמאס יהיה קל יותר להתנהל כי לא יהיה לו את המעמסה של לשמור ולהאכיל 50 חטופים ואנחנו נאבד את הקלף המשמעותי שלנו.
איך יודעים שיש לנו קלף משמעותי בידיים - קוראים את המסרים שהחמאס משדר. ההסכמה של חמאס לעסקה שנותנת לישראל תנאים עדיפים – משדרת דבר אחד – חמאס רוצה את העסקה הזו לא פחות מאיתנו. לכן בשלב זה במו״מ, עדיף ללחוץ עוד כדי להשיג עסקה טובה יותר. אחרת נשלם מחיר כבד בהרבה בעתיד.
ניתוח על פי תורת המשחקים מעלה שחישוב עלות תועלת רציונלי מביא אותנו למסקנה כי לחמאס יש בנקודת זמן זו הרבה מה להפסיד. האסטרטגיה לנצח במשחק היא Brikmanship או "הליכה על סף תהום". כניסה מכוונת למצב מסוכן לשני הצדדים, אם לא ייענו לדרישותיו, כפי שקרה במשבר הטילים בקובה ב-1962. הדרך לנצח במשחק היא לגרום לצד השני להאמין שאנחנו לא מתכוונים לסגת, לא משנה מה המחיר שנאלץ לשלם.
באסטרטגיה זו השחקן חייב להציב את העקביות מעל כל אלמנט אחר. להראות שאנחנו לא הולכים להסכים לשום עסקה עד לשחרור מלא של כל החטופים. אחרת, ישראל למעשה אומרת עדיף לשחרר חלק מהם בחיים, מאשר ללכת עד הסוף. עם כל הקושי, בחיים צריך לקבל החלטות קשות ואז אולי בפעם הראשונה במערכה הזו – היינו מצליחים לקרוא את כוונות היריב – טוב יותר משהוא קורא אותנו ובך לשבש את מנגנוני קבלת ההחלטות שלו.