קשה להיות קשיש
לא קל פתאום להיות קשיש בארץ הזו. אנחנו הקשישים נהגנו תמיד לרטון על הדור הצעיר. כלשון הנוער “לקטר". ישבנו והשמצנו שאין להם כבר ערכים, שהם עסוקים רק בעצמם, ויותר גרוע מזה: בטלפון שלהם. שאין להם שום דבר בראש חוץ מנעלי ספורט עם סמל כזה או במהדורה מוגבלת אחרת.
פתאום ובבת אחת, מולנו דור צעיר שאנחנו חנוקי גרון מול הרמה שלו, האהבה שלו, הערכיות והיכולות שלו. פתאום 300 אלף אנשים צעירים קמים וחוזרים מכל העולם לישראל. איך קשיש יכול להשמיץ?
פתאום אי אפשר לומר מילה רעה על הדור הצעיר הנפלא הזה, שהסווה את עצמו מפנינו בערמומיות, ועכשיו התגלה בבת אחת.
מי אמר אמרתי?
שלום, אדוני השר, גבירתי השרה, שר לשעבר או שרה לשעבר, באופוזיציה או בקואליציה או גם וגם. שלום אף לכם, כל מיני בעלי תפקידים דומים, פרשנים לסוגיהם ומומחים מגוונים.
אנו חברה המתמחה בתחום המבוקש בימים אלה: “התרעתי בזמן". הלוגו שלנו (סימן רשום) הוא: I Predicted ואנו באים לשירותך בימים אלה.
לא מצאנו שהתרעת - אתה לא משלם.
מכתב כזה הגיע לגורמים בכירים במייל ובלינקדאין וגם כתוכן ממומן ומטורגט. במהירות שיא הוצפו משרדי “איי־פרדיקטד" (סימן רשום) בבקשות לפגישות ייעוץ. הרשו לנו לתאר פגישה כזו.
הבכיר אומר לנציג היושב מולו: “טוב שבאת, אני זקוק דחוף להוכחה שהזהרתי ואמרתי, שדרשתי פעולה והתרעתי שהאסון יגיע, אבל אני לא זוכר שאמרתי משהו. הייתי עסוק במחאה, או בהתגוננות ממחאה, נדמה לי שזה היה על שורה, או אולי מילה, במגילת העצמאות, ואיכשהו ברח לי להזהיר".
“אל תדאג, בשביל זה קיימת החברה שלנו. התמחינו באיתור אמירות, סרטונים, שיעולים, אפצ'י וגניחות שמעידים שהתרעת. האם לא אמרת לפני כשנה את המלים 'חמאס' ו'פויה' באותו יום? אתה לא צריך לזכור. אנחנו נמצא. גם 'איכס' טוב. תן לנו לעבוד על זה. בתוך שבעה ימי עסקים נספק הוכחה שהזהרת מפני ההתקפה מעזה. בבקשה לחתום פה, פה ופה, תשלום מראש, ובתוספת תשלום נוכיח שגם חזית את התאריך, ניסית להגיע עם זה למשרד של ביבי, ושרה, או מישהי שהשם שלה דומה איכשהו לשרה, ולא נתנו לך".
“תודה, אלה ימים נוראיים, הקלתם עליי מאוד".
איקס מאיראן
בטוויטר האיקסי מישהו צייץ או איקסס או אֶקסס, או קסיטט, מתוך אזור בעולם שנראה היה שכבר שום קול אנושי לא יגיע ממנו. הציוץ או האיקסוס הזה מלווה בסרטון מאיראן שבו רואים אנשים עוקפים את דגל ישראל שמצויר על הרצפה. הם עוקפים את דגל ישראל כדי לא לדרוך עליו.
לא תמיד זה פשוט. יש מקרה שבו דגל ישראל מצויר מתחת לגרם מדרגות שכאשר אדם יורד בהן אין לו ברירה אלא לדרוך על הדגל, אלא אם כן הוא עושה מאמץ מיוחד ודורך בצד ומתפתל, ואפילו צריך לקפץ קלות, כמו שאדם עושה כשהוא מנסה להימנע מלדרוך על רצפה שטופה, למשל, הכל כדי לא לדרוך על הדגל.
בסרט נראה צעיר עושה בדיוק את זה. התנועה הזו חריגה ובולטת, המקום גלוי, כל אחד יכול לראות שהוא מתאמץ לא לדרוך על דגל ישראל, ואני חושב על האומץ שצריך צעיר איראני לעשות דבר כזה.
בצילום אחר רואים אנשים רבים הולכים, וברור מהסרטון שרובם עושים בכוונה מעקף מסביב לדגל ישראל גדול המצויר על הרצפה בדרכם, בעוד מעטים בלבד ממשיכים ישר ודורכים על דגל ישראל.
לסרטונים מצורף הציוץ הזה: “אני צעיר פרסי שכותב כאן כדי לתמוך בישראלים ולהודיע לכם שאנחנו רוצים לראות בהצלחתכם. רציתי לשתף סרטון קצר של מה שקורה באיראן, תוכלו לראות בו צעירים המוכנים לעשות מאמץ מיוחד כדי לא לדרוך על הדגל שלכם. זהו אחד מהסימנים הרבים לכך שממשלת איראן מייצגת רק מיעוט קטן של אנשים, וכי רוב האיראנים ישמחו ליחסי ידידות עם ישראל, כפי שהיה בעבר. אזרחי איראן הפסיקו להיות חופשיים מאז 1979, והגיע הזמן שנחזור ונהיה חופשיים, באופן שגם ישפר מאוד את ביטחון האומה שלכם. אנו תומכים בכם כעת, ומבקשים מכם להפגין את תמיכתכם בנו וביורש העצר פהלווי. הוא הדמות היחידה בעלת התבונה והסמכות, הדמות שאיראנים רבים מכבדים, ובעל התכונות הנדרשות כדי לבנות מחדש את הדמוקרטיה באיראן ולהשיב את הביטחון לישראל".
יום הולדת 5 בוגר
ילדה אחת ושמה יהלי תכננה את יום הולדת 5 שלה. כבר לפני חודשים החלו הדיונים מה היא תלבש, אילו כלי אוכל יהיו, ובעיקר איזו נסיכה תהיה על העוגה. אריאל בת הים? טיאנה? אלזה או אנה? סינדרלה או שלגיה? הוחלט בסוף: זו תהיה הנסיכה מואנה. הכל צריך להיות ברוח הנסיכה מואנה, ובעיקר העוגה. הו, כמה היא דיברה על העוגה.
לפני כמה ימים היא באה והודיעה: לא רוצה נסיכה. לא צריך מואנה. אני רוצה על העוגה את דגל ישראל.
היא גם הודיעה בקול סמכותי של מישהי שכבר כמעט בת 5: כל הכלים צריכים להיות בצבעי כחול־לבן.
פינת השלולית
הסיפורים היפים ביותר בשלולית מתרחשים עכשיו במקומות שבהם הצפרדע והנסיכה לבושים במדי צה"ל.
הנה עוד סיפור: הנסיכה היא סמלת מבצעים, סמב"צית, במלחמה הזו, ונמצאת מתוקף תפקידה בחמ"ל. כל הזמן נכנסים לחמ"ל חיילים, והיא רוטנת, וחושבת לעצמה: “מה זה? מאז תחילת המלחמה כל מיני חיילים סתם נכנסים לחמ"ל בתירוץ קלוש שהם חייבים לעשות משהו, אבל אני יודעת שהם רק רוצים לשמוע מה קורה בתוך עזה". זה הפריע לה, ולכן יום אחד היא אמרה לאחד מהם שהגיע קבוע: “די כבר, אם אתה רוצה לדעת מה קורה, תראה חדשות ותפסיק לבוא לחמ"ל".
הוא ענה לה: “את החדשות אני מקבל בטלגרם, ולחמ"ל אני מגיע בשביל לראות אותך. פשוט לא ידעתי איך להתחבר אלייך לפני שאת משתחררת ונעלמת לי". ואז הוא הזמין אותה לדייט כשתיגמר המלחמה. הנסיכה אמרה לעצמה: האמת שחמוד. הופתעה והסכימה.