אירועי השבוע האחרון בין מה שהוצג כעסקה סגורה ועד לקשיים שהתגלו בדקה ה־90 במימושה בשטח, מעידים על כך שברצועת עזה הבלתי צפוי הוא הצפוי. מה שנראה סגור לחלוטין בהבנות המרכזיות בהסכם שבין ישראל וחמאס – גם כאשר הקטארים, המצרים והאמריקאים אופטימיים במיוחד – אינו נגמר עד שזה לא נגמר.

כמו מבצע צבאי: מתי וכיצד צפויה להתבצע העברת החטופים לישראל | לוח הזמנים המלא
הקו האדום: התנאי של חמאס לעסקה שישראל דחתה על הסף | דיווח

אלוהים, כך אומרים, נמצא בפרטים הקטנים, וזאת במיוחד כאשר חמאס מבקש לנהל מערכה פסיכולוגית אכזרית על גבם של הילדים והנשים החטופים בעזה ומשפחותיהם, מתוך הבנה של פוטנציאל ההשפעה על הוויכוח הפנימי בתוך ישראל.

הציפייה כי התנהלות ומימוש עסקה לשחרור חטופים במהלך מלחמה יתבצעו תחת התנהלות של לוחות זמנים כאילו מדובר בשעון שוויצרי מתוקתק, כמוה כהתעלמות מוחלטת מאופי האויב החמאסי בצד השני, שעבורו גם הילדים והנשים שאמורים להיות משוחררים, מהווים כלי נשק פסיכולוגי ואמצעי מרכזי למשוך זמן, שכן המלחמה עשויה להתרחב גם מדרום לנחל עזה.

את מסיבת העיתונאים השבוע של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט והשר בני גנץ ראוי לחלק לשניים. בחלק הראשון מתייצבים קברניטי המלחמה בצמרת המדינית, כעניין לגיטימי, ומישירים מבט למצלמה, לציבור בישראל ולמשפחות החטופים. אלה שחלק מקרוביהן אמורים לשוב במסגרת ההסכם, ואלה שעדיין רחוקה הדרך לשחרורם.

ההתחייבות להמשך המלחמה לאחר ההפוגה, הדילמות הקשות שעמדו בפניהם בהכרעה לקבל את מסגרת ההסכם, הצגת הבעיות ונקודות התורפה שעולות ממנו והתמודדות עם דילמות ערכיות ומבצעיות קשות, גם הן ראויות, כאשר הסוגיה הזאת נמצאת תחת ויכוח לגיטימי בחברה הישראלית.

בנימין נתניהו (צילום: מרק ישראל סלם)
בנימין נתניהו (צילום: מרק ישראל סלם)

אלא שהחלק השני הפחות ברור והבעייתי במסיבת העיתונאים, וזאת במיוחד נוכח ניסיונם של שלושת הבכירים בתחום המבצעי והמדיני, הוא מידת הוודאות שבה הציגו את העסקה כעובדה מוגמרת, כאשר גורמים מדיניים אף סיפקו לתקשורת לוחות זמנים קשיחים ליום חמישי בבוקר.

אינני יודע, וזה גם פחות חשוב, אם חמאס הלך לפתע צעד אחורה והחליט לעשות שריר נוסף כפועל יוצא לאיום ראש הממשלה על בכיריו שנמצאים בחו"ל. כך או כך, מדובר באמירה יהירה ומיותרת מאוד בסוג כזה של תדרוך, שנועדה בעיקר לקהל הצופים הישראלי יותר מאשר לבכירי חמאס, שמן הסתם מבינים את הסכנות והאיומים שנשקפים להם.

יותר מהגורם הזה שאין לזלזל בו, סיבה אולי משמעותית יותר היא שבאמת ובתמים נותרו פרטים חשובים הקשורים לרשימת המשוחררים, או פרטים קטנים לכאורה אבל משמעותיים מאוד בכל הנוגע להסכמות הטכניות ולאופן שבו הפוגת האש צפויה לבוא לידי ביטוי בפרקטיקה בשטח. בסוגיה הזו התגלעו פערים באופן שבו חמאס מפרש את המשמעויות המבצעיות של הפוגת האש, לעומת הצמרת אצלנו בתרגום ההנחיות מבכירי המטה הכללי ועד אחרון הלוחמים בשטח.

בתדרוך עצמו נכון היה מצד הבכירים להותיר מקום לספק ולאזהרה כי דברים אינם סגורים עד שהם מתקיימים במבחן המציאות, ובכך לא לאפשר לחמאס מגרש פתוח להמשך המערכה הפסיכולוגית הצינית שהוא מנהל.

תמונה חלקית

ביום רביעי בבוקר, כאשר הידיעות על הוודאות במימוש ההסכם כבר ביום חמישי החלו לקבל גוונים נחרצים, ונדמה היה שהלו"ז יתנהל באמות מידה אירופיות, שם לדוגמה הפסקת האש של מלחמת העולם הראשונה נכנסה לתוקפה בדיוק ב־11 בנובמבר בשעה 11 בבוקר – אני נכנס פעם נוספת לעזה, במסגרת ביקור שארגן דובר צה"ל לכתבים הצבאיים בבית החולים שיפא הממוקם בלב העיר, בשכונת רימאל.

מרגע הכניסה עם ג'יפ ההאמר הפתוח, הנתק ממה שקורה ברשתות החברתיות ובתקשורת אצלנו מוחלט. מצב טיסה בנייד הופך עבורי לסוג של הפוגה מלחץ העבודה השוטף. התנתקות מוחלטת מהחדשות, דווקא כאשר אנחנו נמצאים במרכז ההתרחשויות. אני מנער את עצמי לרגע מתחושת האדישות, או אולי התרגלות, ככל הנראה כמצב נפשי.

תמונות המלחמה כבר עוברות בראשי כמעט כעניין של שגרה לאחר ביקור שלישי ולאחר כמעט 50 יום של תמונות מלחמה בלתי נתפסת וקיצונית במיוחד. אולי כמו הילדים העזתים, שנכנסים ויוצאים מחדר המיון של בית החולים שיפא ומגלים בנו עניין מיוחד ומתקרבים לשוחח איתנו, בעודם משחקים ברחבת המיון שמסביבם – גן משחקים חדש של הריסות, עיר חרבה ומכוניות הפוכות ומרוטשות בכל מקום.

כלב מקומי חמוד נותר נטוש ומנסה לפלרטט ללא הצלחה עם הכלב הלוחם של עוקץ, שצמוד לרגלי הלוחמים. הכלב הישראלי מתמסר לליטופים קטנים ומביט באדישות בכלב העזתי שחג סביבו בתקווה לקצת תשומת לב. סמוך מאוד למבנה בית החולים הקטארי אנחנו יורדים מתחת לפני האדמה וממשיכים בתוואי המנהרה מתחת למבנה בית החולים. עוד כמה עשרות מטרים של הליכה, ומצד שמאל מתגלה בפנינו חדר גדול, מרוצף בקרמיקה ובו מזגן. שתי מיטות ברזל, ללא מזרנים, מחוברות ישירות לקיר.

כוחות צה''ל בעזה - מלחמת חרבות ברזל (צילום: דובר צה''ל)
כוחות צה''ל בעזה - מלחמת חרבות ברזל (צילום: דובר צה''ל)

לשאלתנו את הקצינים שנמצאים איתנו, אם ייתכן שהוחזקו פה חטופים ישראלים, ענו הקצינים כי הם אינם יודעים, אך להבנתם מחבלי חמאס שהיו כאן ניצלו את הזמן כדי לרוקן מתוכן את אותם שני חדרים גדולים, שנותרו עירומים כמעט לחלוטין כאשר הלוחמים משלדג ויהל"ם הגיעו אליהם, לאחר שפרצו את דלת ההדף הכבדה, שהיוותה אתגר הנדסי וטכנולוגי.

אנו ממשיכים ללכת במנהרות וחשים תחושת מחנק קלה, זאת לנוכח העובדה שמערכות האוורור לא פועלות וכך גם המזגנים שמפוזרים בעיקר בחדרים, שנפערו בפנינו כפתחים חשוכים מתוך המסדרון הבלתי נגמר של המנהרות. לאורך המנהרה מונחים כבלי תקשורת וחשמל וכל הציוד הנדרש כדי לשהייה ממושכת ולניהול לחימה. חדרי שירותים, מטבחון וכל מה שניתן להעלות על הדעת.

בהמשך התברר כי זכינו לחזות בתמונה מאוד חלקית. ביום המחרת חשפו לוחמי צה"ל מנהרות נוספות, לעתים במרחק של פחות ממאה מטרים משיפא. חקירת פירי מנהרות נוספים שנמצאו באזור ומחוברים כנראה לבית החולים, העלו עוד ממצאים שמעידים על חשיבות המתחם התת־קרקעי בתוך שיפא ומחוצה לו לצורך ניהול המלחמה עבור חמאס בעיר עזה ובצפון הרצועה.

ימים קשים

הבוקר, שישי, תתבהר התמונה ונדע אם הפעם לוחות הזמנים שסיפקו הקטארים יעמדו במבחן המציאות ואם חמאס אכן ינצור את נשקו. לאחר שמנהל בית החולים שיפא נעצר לחקירה של השב"כ, סביר להניח שבישראל יבקשו לסגור את התיק של שיפא תוך השמדת המנהרות שנחשפו, כאשר בית החולים עצמו אינו יעד להריסה.

אמצעי לחימה רבים נחשפו במתחם בית החולים, פירי מנהרות, גופותיהן של החיילת נועה מרציאנו ויהודית וייס ז"ל שנרצחו במתחם בית החולים ונמצאו לצד ציוד נוסף של חטופים ישראלים שהובאו לכאן – מציוד לחימה של חיילים ועד פרטי ביגוד אזרחיים כמו סנדלי שורש שאין לטעות בהם, כמו גם תיק אישי קטן שעליו הכיתוב "60 שנים לקיבוץ בארי".

המנהרה החפורה מתחת לבית החולים, על החדרים שבה, אינה מותירה ספק לגבי השימוש שעשה חמאס בבית החולים כבסיס צבאי, ובמאושפזים כמגנים אנושיים. צוותי תקשורת בינלאומיים הובאו למקום וראו את הכל במו עיניהם ומצלמותיהם. בשלב הזה נראה כי מי שבחר עד עכשיו שלא להאמין או להשתכנע כיצד הפך חמאס בית חולים – שמשרת אזרחים חולים ופצועים – למרכז טרור ולמפקדה חשובה, כנראה כבר לא יאמין, גם כאשר כל העובדות נפרשות באופן הגלוי ביותר מעל ומתחת לאדמה.

צה"ל, בכל מקרה, צריך לסגור את הפרק הזה ולהמשיך קדימה ליעדים אחרים, שכנראה יוכל לחתור אליהם רק לאחר סיום הפסקת האש, שעשויה להימשך גם יותר מארבעה ימים. הממשלה אישרה בפועל לקבינט גם עשרה ימים של הפוגה, זאת בתנאי שבכל יום מובאים לישראל עשרה חטופים נוספים.

בתוך כך ברור שחמאס יעשה הכל כדי לקנות זמן להתארגן צבאית בצפון הרצועה, אבל בעיקר כדי להיערך לפעילות העתידית של צה"ל.
אלה צפויים להיום ימים קשים עבור מדינת ישראל, לצד רגעים גדולים של אושר ותקווה למשפחות רבות. חמאס יעשה כל שהוא יכול לצורך לוחמה פסיכולוגית אכזרית, בסרטונים שאולי יפיץ, כדי להתעלל במי שנותר מאחור ולנסות להעמיק את המתחים בחברה הישראלית.
הדילמות של הצבא

אם אכן אנו עומדים בפתחה של הפוגה בלחימה למשך ארבעה ימים לפחות, אזי צה"ל ניצב בפני אתגר כפול. הראשון הוא להבטיח את המשך השליטה בעיר עזה, וזאת תוך שמירה קפדנית על ביטחון כוחותינו. הסכנה במצב כזה עלולה להיגרם מתוך הסטטיות של הכוחות, כאשר גם בשכונות רבות בעיר עזה שבהן יש לצה"ל שליטה מבצעית, נמשכו בימים האחרונים הקרבות, כמו למשל הקרב שהתנהל מול מחבלים במחנה שאטי, קרוב מאוד לבית החולים שיפא, בזמן שביקרנו במקום. חילופי האש שהתנהלו במרחק רחובות בודדים מאיתנו נשמעו היטב.

האתגר השני נובע מתוך הנחת מוצא שגם בזמן ההפוגה צפויים להתרחש מפגשים מול מחבלים, זאת במיוחד באזורים שבהם חמאס איבד שליטה בפיקוד על הכוחות. בשטח יש עדיין חוליות טרור רבות שמנהלות לחימת גרילה מול כוחותינו. ביטחון הכוחות חייב להיות בראש השיקולים של המפקדים בשטח, וזאת כדי לא לחזור על טעויות עבר, שבהן שילמנו מחיר יקר כאשר הדברים לא היו ברורים וסגורים עד תום.

ההפוגה עשויה להימשך עד עשרה ימים במידה שחמאס ימשיך לשחרר חטופים. ככל שזמן ההפוגה יתארך, כך במקביל האתגר בחידוש המלחמה גדול יותר. בצה"ל מבינים זאת היטב, אך בצמרת הצבאית מסכימים על כך שאם תקופת ההפוגה תסתיים בכך שכמאה חטופים ישראלים ישובו הביתה, הרי שזהו מחיר שבלב כבד נדע לשלם.

זה גם המסר שהעבירו בכירי הצבא ובראשם הרמטכ"ל הרצי הלוי לשר הביטחון יואב גלנט ולראש הממשלה בנימין נתניהו: נדע לחזור להתקפה ולביצוע המשך המשימות שלנו כאשר ברור שלצד השלמת פעולות נוספות, בעיקר בחלק המזרחי של העיר עזה, העיניים כבר נשואות דרומה, שם באופן מובהק נמצא כעת מרכז הכובד הצבאי של חמאס. בכירי הצבא אומרים באופן הברור ביותר כי חידוש הלחימה לאחר ההפוגה מהווה תנאי הכרחי לעמידה במטרה שהציב הדרג המדיני והיא להכריע את חמאס.

המערכה רחוקה מלהיות מוכרעת לאחר הכשלים והמחדלים החמורים של 7 באוקטובר. שלושת השבועות האחרונים שבהם נלחם צה"ל קרקעית בעיר עזה, מספקים לדרג המדיני אמון ביכולות צבא היבשה לעמוד באתגרים לאחר שנים ארוכות שבהן יכולת זו עמדה בסימן שאלה.
דווקא מתוך הכשלים החמורים, ביצועי הצבא עד לשלב הזה בעיר עזה מרשימים. זו אינה מלחמה ללא מחירים. בשטח גם התרחשו לא מעט טעויות ויותר מדי מקרים של ירי דו־צדדי קטלני, אירועי דריסה ומקומות נקודתיים שבהם מורגשת התרופפות במשמעת מבצעית.

על כל טעות משלמים. מעט צבאות מערביים בעולם ניחנים ביכולת לבצע את מה שצה"ל עושה במלחמה בצפון הרצועה בשבועות האחרונים, במהירות היחסית שבה כבש את רוב שכונות העיר עזה, ובמספר נפגעים שביחס ללחימה מורכבת באויב מבוצר במנהרות מהסוג הזה, נחשב נמוך באופן יחסי.

פעילות כוחות צה''ל בעזה  (צילום: דובר צה''ל)
פעילות כוחות צה''ל בעזה (צילום: דובר צה''ל)

אבל חמאס רחוק מאוד מלהניף דגל לבן. גם באזורים שנכבשו באופן מעשי על ידי חטיבות צה"ל, חוליות מחבלים בודדות ממשיכות להילחם בניסיון לגבות מחיר מהלוחמים. בחלק המזרחי של העיר עזה, בעיקר בג'באליה ושג'אעיה, חמאס עדיין פועל במסגרות מסודרות יחסית ובהיררכיית פיקוד.

הפסקת האש תעכב את סיום הלחימה על צפון הרצועה, ומכאן, כפי שכבר כתבנו, צה"ל עשוי להעביר את מרכז הכובד ללחימה בדרום הרצועה, גם כאשר ניתן אולי להגיע להישגים נוספים בעיר עזה בחשיפת תשתיות טרור, השמדת מנהרות, מחסני נשק ואתרים לייצור אמצעי לחימה.

על חלק מהדברים יידרש צה"ל לוותר. הזמן שעובר משחק לרעתה של ישראל, ומבחינה צבאית, גם כאשר יש לצה"ל שליטה מבצעית על רוב שטחי צפון הרצועה, מדובר בשלב הזה בהישג טקטי מרשים, אבל לא כזה שעומד בשלב הזה בהלימה מספקת אל מול מטרות המערכה הגדולות להכריע את חמאס. לכך יידרש זמן נוסף.