כשמשה הציץ מהר נבו על הארץ המאובטחת ביותר בעולם הוא ראה מדינה מתפלשת ברחמים עצמיים, בורחת מבשורה שאיננה מלחמה, מתקרבנת על כל שטות, עובדת לעגל זהב, מכורה לאמונות תפלות, היסטרית במקומות שמצריכים קור רוח וקרת דם במקומות שמצריכים איפוק. כשירד מההר ייתכן שמשה חזר מיד דרומה כדי לחדש את הדרכון המצרי שלו. או ההונגרי במקרה של הרצל. ייתכן שהשניים עדיין ממתינים לבחון כיצד תשפיע החזרת החטופים על החזרת השפיות.

חסמו את כניסת הפלסטינים למסיק: "נעצור את הסכנה בגופנו"
הסיפור המרגש על הברכה לאוהד הקטן שהצליחה להגיע אליו עד השבי

ואכן, החזרת החטופים היא אירוע סופר־מרגש ברמת הדרמה והטרגדיות האנושיות וצהלות השחרור שנלוות אליהן. מדובר באירוע שיש לו גם משמעות לאומית לגבי המשך הלחימה וסיכויי ההסדר. הצונמי הרגשי האינסופי של ערוצי התקשורת הפך אירוע שולי כמו עיכוב לממדים של להיות או לא להיות. “הטלת חרדה מקסימלית על הציבור בארץ נראית אחת המטרות העיקריות של מתקפת הטרור ב־7 באוקטובר (ובאופן מצער, חמאס מימש את המטרה במלואה). מבחינת סנוואר, אין סיבה שלא להמשיך בכך... ובינתיים נמרטו כליל עצבי המשפחות והציבור כולו” (מסביר עמוס הראל, "הארץ")”. מה שמאלץ כל אדם סביר לדון בפתולוגיה של החברה הישראלית. העצבים נמרטו עקב עיכוב זמני? התגובה הקולקטיבית הייתה חשדנות ובעיקר כעסים ילדותיים משום שנמנע מעם הנצח סיפוק מיידי שהובטח לו.

עכשיו, שלוש שניות אחרי שהעצבים נמרטו, כמו בכל תופעה של מאניה דפרסיה קולקטיבית (הפרעה דו־קוטבית) הרקיעו צהלות השמחה והטביעו בשלוליות דמעות כל מה שקרה לפני. ועדיין, קבלות הפנים וההייפ התקשורתי הם הגורם שעשוי לאלץ את הפוליטיקאים והגנרלים לבלוע את הצהרות הרהב שלהם וללכת על הפוגות נוספות בדרך להפסקת אש וערבוב מחודש של הקלפים הפוליטיים.

במקרה הזדמנתי ביום ראשון לפאנל בערוץ הכנסת. אמרתי את המובן מאליו. שהסנטימנט הציבורי הוא שגרם ויגרום לתעדוף החזרת החטופים על פני המשך לחימה ואני מקווה שמתווה ההפוגות יימשך עד להפסקת האש והחזרת כולם תמורת כולם. שום דבר שקוראי הטור הזה לא יודעים. אמרתי שלצה”ל יש אלף ואחת דרכים להרוג את סנוואר ושות’ ולחסל תשתיות חמאס גם מקווי 67'. מולי יושב בחור לא מוכר לי (הסבירו לי ששמו אוהד טל והוא חבר כנסת ממפלגת הציונות הדתית) שמתנגד בשם הסנטימנט הלוחמני (שקיים בציבור) להפוגות החזרת החטופים אבל מכבד את ההחלטה והוא סמוך ובטוח שהסעיף שהכניס סמוטריץ’ להחלטות הקבינט יקוים - שאחרי עשרה ימים האש תחודש. מדובר במפלגה לא רלוונטית (בסקרים האחרונים יורדת מתחת לאחוז החסימה) ובמנהיג לא רלוונטי למעט העובדה שרק האיום על נתניהו מנשים את ח"כ טל והשר סמוטריץ’ כפיגורות פוליטיות.

אכן, ייתכנו חילופי אש במהלך הפעימות, אבל כרגע, מצער ככל שזה יישמע, חמאס וחיזבאללה, ולצדם צה"ל, ארצות הברית, מדינות ערב, איראן ובעצם העולם כולו, כופים עלינו הפסקת אש. השאלה היא אם המדינה שמשה והרצל קיוו לה תחזור לסורה או שתתנער להסדרים שפויים יותר עם שכנותיה שהן לא סעודיה ולא איראן, לא ארצות הברית ואפילו לא מיקרונזיה.