אחד האחרונים שיש לקנא בהם בימים אלה הוא נשיא מצרים. בעוד אנחנו עסוקים בהשבת חטופינו ובמאמץ לחסל את הזרוע הצבאית של חמאס – עבד אל־פתאח א־סיסי ובכירי ממשלו רואים את המציאות המדינית שמעבר לפינה. רואים, ושנתם נודדת.
קטאר חיזקה את השפעתה באזור, ומזוודות הדולרים עלולות להיות רק קדימון
ממשלת ישראל יצאה למסע לסגירת אלג'זירה, ושוב חזרה עם זנב מקופל בין הרגליים | דעה
על פי תסריט האימים שעולה בראשם של המצרים, ישראל אינה מצליחה לעמוד במשימתה לחסל את חמאס. הארגון אומנם סופג מכה אנושה, אבל הוא נותר לעמוד על רגליו ולשמש ככוח הגדול והחזק ביותר ברצועה. החיים בעזה אינם חוזרים למסלולם, כי אין מי שיחזיר אותם. מאות האלפים שפונו מבתיהם בצפון הרצועה בפקודת צה"ל חוזרים ומוצאים שאין להם לאן לחזור. עזה זקוקה לתוכנית שיקום נרחבת של אחרי מלחמה.
תחילה יש לדאוג למחסה עבור ההמונים חסרי הבית, אחר כך להקים את בתיהם מחדש, ותוך כדי זה לבנות מחדש את המשק והכלכלה. בעזה של היום אין דלק למכוניות, אין חשמל ולא מים, וחלק מהכבישים משובשים. מישהו יצטרך לבנות את זה מההתחלה.
אף שהיא תזדקק נואשות לשיקום, קופצים לא יהיו. מי ירצה להשקיע את המיליארדים בחבל ארץ הנתון אחת לשנתיים למלחמה? איזו בנייה תיתכן במקום שהחורבן וההרס הם תכונתו העיקרית? זאת ההזדמנות שלה חיכתה נסיכוּת קטאר. כמו אנשי עסקים ממולחים הרוכשים בפרוטות חברות שפשטו רגל, כך תיכנס קטאר לרצועת עזה כמושיעה ומצילה. ישראל לא תתנגד. היא אפילו תברך על כך, כי הברירה היא קריסתה של הרצועה והפיכתה לגן עדן לכנופיות. האמיר יסכים לשלם את ההון המיועד לשיקום הרצועה, ועגלת השיקום תצא לדרך. זה התסריט שרואה א־סיסי על משכבו בלילות.
מאחר שאין ארוחות חינם, קטאר לא רק תשקיע את כספה באופן נדבני. כמו איש עסקים ממולח, היא "תקנה" את רצועת עזה ותהפוך להיות בעלת הבית שלה. מרחוק, כמובן, בלי להכריז זאת בקולי קולות. היא תמנה לעצמה נאמנים, תבנה שכונות מגורים, מפעלי תעשייה וכבישים, ותטפח את חמאס, אבל הפעם מקרוב.
המצרים יליטו את פניהם בידיהם. קטאר, תומכת האחים המוסלמים וחמאס, כבר לא תהיה רחוקה מהם, אלא תשכון לפתחם, בחצרם האחורית. היא לא רק תאפשר לחמאס להתקיים, אלא גם תפרוש עליה את חסותה. המצרים יאבדו לא רק את השפעתם ברצועה, אלא גם את הקרבה האינטימית להנהגת חמאס. אורחים בלתי רצויים יתפסו את מקומם. כמו שכתבתי כאן לפני שבוע, אם התסריט הזה יתממש - מזוודות הדולרים יהיו רק הקדימון.
שלשום התקיים במועצת הביטחון של האו"ם דיון חירום בעקבות המלחמה בעזה. המזכ"ל אנטוניו גוטרש צייר תמונה שחורה על מצבה ההומניטרי של האוכלוסייה. אחריו עלו לנאום שרי החוץ הערבים. המצרי, סאמח שוכרי, לא חסך מישראל מילים חריפות. הוא טען כי היא מבצעת טרנספר ברצועה, וכי ממדי החורבן חסרי תקדים. שוכרי תקף את זכותה של ישראל להגן על עצמה. "הגנה עצמית", הוא אמר, "איננה זכות להפר את החוק הבינלאומי ואת המוסר". אחר כך כינה את המערכה "מלחמה מקוללת". מבחינתה של מצרים, המלחמה הזו איננה מקוללת מפני שנהרגו בה אלפים מחמושי חמאס - היא מקוללת בגלל בעיית הפליטים שהיא עלולה לייצר, ולא פחות מזה - כי צה"ל לא סיים את העבודה.
הצעה שלא ניתן לסרב לה
כמעט מהרגע הראשון למלחמה בעזה, אחרי שהבינו כי ישראל מתכוונת להראות להם את מטה זעמה, פנו ראשי חמאס למערכה המוצלחת ביותר שלהם מאז 7 באוקטובר. זהו המאמץ התודעתי לזכות מחדש באהדה בינלאומית. הוא מניפולטיבי למהדרין, עושה שימוש כוזב בעובדות ומסתיר אחרות. עוד לא חלפו חודשיים אפילו, ולמרבה הפלא, הוא נוחל הצלחה בדעת הקהל ובקרב ממשלות.
את התוצאות אפשר לראות מציצות מכל מסך וערוץ חדשות ערבי. אנחנו הקורבן, הם אומרים בערך כך, ולא התליין. הכל עשוי בתכנון ובקפידה. תחילה היה זה הסרטון של יוכבד ליפשיץ ונורית קופר, חברות ניר עוז. השתיים צולמו כשהן זוכות לכוס קפה חם וממתק מידי רעול פנים נושא קלצ'ניקוב, בטרם שוחררו לביתן כצעד של רצון טוב, לכאורה. השבוע ראינו כולנו את הפעימה החמישית, עם הקהל שמריע בתשואות. במרכזו כיכבה מיאה ליימברג, בת 17 מירושלים, שנחטפה מקיבוץ ניר יצחק מבית דודתה יחד עם הכלבה שלה. ליימברג שוחררה עם כלבת הפודל שלה, והכל מול המצלמות. המסר ברור: אצלם, גם כלב ישראלי הוא מלך.
שעתיים לפני שחרורה של ליימברג הופיע בביירות, בשידור חי, בכיר חמאס אוסאמה חמדאן. הוא התגאה במידת האנושיות הרבה שבה מצטיינים הפלגים, לעומת מעשי הפשיעה של האויב, כלשונו. הוא לא המציא דבר. יממה לפניו הופיע חברו, חליל אלחייה, סגנו של סנוואר בעזה, ואמר את אותם דברים בדיוק. העולם כולו, טען, ראה את האנושיות של ההתנגדות.
חמדאן לא התבייש. על מסך שלצדו הופיע לפתע צילום של מכתב בעברית. אחת החטופות, שנלקחה בכוח מביתה יחד עם בתה, הותירה בידי שוביה מכתב תודה בכתב יד. "אני מבקשת להודות לכם על האנושיות שגיליתם כלפי הבת שלי", כתבה האם. "הייתם לה כמו שני אבות. היא יוצאת בתחושה שכולם חברים שלה, ולא סתם חברים, אלא חברים ממש טובים. תודה שהייתם סבלניים כלפיה והצפתם אותה בממתקים, פירות וכל מה שרק ניתן גם כשלא היה". השבוע שוחררו האם ובתה, וכיום הן בישראל. שמה בידיי אבל לא אזכירו כדי לא להביכה. אפשר לדמיין כיצד חולץ מידה המכתב. איני בטוח שנדרשה הפעלת לחץ. על כך נאמר, הצעה שלא ניתן לסרב לה.
גם הג'יהאד האסלאמי הלך בנעלי חמאס בעניין הזה, אף שלא הצליח להגיע לאותן דרגות של אומנות. אנשיו "הסכימו" פעמיים לשחרר חטופים, מסיבות הומניטריות לדבריהם, והציגו את ישראל כמי שלא ממהרת להיענות. כאשר התעצבנו על חוסר ההיענות הישראלי, הודיעו על אחת החטופות, חנה קציר מקיבוץ ניר עוז, כי היא נפחה את נשמתה בשבי – עובדה שהתבררה בתוך ימים מעטים ככוזבת. קציר חזרה הביתה אל בתה, ואל האבל ברציחתו של האב אברהם. שתיהן מחכות יחד לשמוע על גורל האח אלעד, שנחטף מביתו בקיבוץ.
כל זה מרופד בתמונות אמיתיות מהמתרחש בעזה. שכונות שלמות שחרבו, מים הזורמים בקושי, החשמל שחסר, מאות אלפי עקורים ואפילו אוכל שמגיע במשורה. צופים רבים בעולם הערבי ומחוצה לו בטוחים כי ישראל היא הרעה היחידה בעימות הזה, וכי חמאס לוחמים בגבם אל הקיר. מעטים זוכרים את תמונות הזוועה מקיבוצי העוטף, כי הן לא הספיקו להיטמע בזיכרון הבינלאומי. הן הוחלפו מהר מאוד במראות הכתישה של עזה.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל
[email protected]