התרגיל שעשה סנוואר לנתניהו ייכנס לספרי ההיסטוריה | בן כספית

1 ברית הבריונים

אם נתעלם לרגע מהאסון המחריד, מ־1,200 הנרצחים, ממאות החטופים, מחבל הארץ שהושחת ונשרף, ממעשי האונס, הרצח, הביזה, עריפת הראשים, האכזריות המפלצתית, החייתית, שהתפוצצה עלינו במלוא עוצמתה, הרי שמה שיחיא סנוואר עשה לבנימין נתניהו זה תרגיל עוקץ קלאסי.

סנוואר באיום תקיף לישראל: "ה-7 באוקטובר היה רק ​​חזרה"
זה יכל להפוך לחיסול כל צמרת חמאס: פרטים חדשים על התכניות שנדחו ע"י נתניהו

עוקץ שייכנס להיסטוריה כאחד המתוחכמים והמרהיבים אי־פעם. זה מזכיר קצת את מה שהיטלר עשה לסטאלין בשנת 1941. "מבצע ברברוסה", התקפת הפתע של גרמניה על ברית המועצות, שבאה לאחר החתימה על הסכם ריבנטרופ־מולוטוב (שני שרי החוץ בהתאמה), תפסה את הרוסים רדומים לגמרי. הם לא פיללו שזה יקרה להם. הברית בין ברלין למוסקבה הייתה ברית בין בריונים. הם רצו להתחלק בגופתה של פולין, הם רצו לנצל את חולשת המערב, לשגשג על חשבונם של אחרים. עד שצד אחד גילה שהגופה שעליה הם חוגגים יחד, היא גופתו שלו.

יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>

במקרה שלנו הברית הייתה בין בריונים שונים בתכלית. האחד, סנוואר, בריון קשקשים רצחני, ברברי, נטול מעצורים. מולו התייצב אחד שמתנהג כמו בריון, עושה קולות של בריון ומנסה לעשות רושם של בריון, אבל הוא בסך הכל פיון. לשניהם הייתה מטרה פשוטה: לחגוג על גופתה של הרשות הפלסטינית. נתניהו רצה להמשיך להחליש את הרשות, כי קיומה מהווה איום על תפיסת עולמו. סנוואר רצה את אותה מטרה בדיוק, אם כי אצל סנוואר "להחליש" פירושו לשחוט. ועם הטיפוס הזה נתניהו עשה עסקים.

"העוקץ" הוא שמו של להיט הוליווודי שיצא לאקרנים ב־1973, אותה שנה שנזכרת אצלנו כשנת המחדל הגדול של מלחמת יום כיפור. כוכביו היו פול ניומן ורוברט רדפורד. ליהוק מוצלח מעט יותר מאשר בסרט האימה שלנו, שיצא לאקרנים באוקטובר 2023. מצד שני, התחכום שהפגין סנוואר לאורך תקופת ההונאה שבה משך את נתניהו באפו, היתל בו וגרר אותו לפינה החשוכה שבה נתפסנו, מעורר השתאות. סנוואר עבד לאט וביסודיות. הוא שכנע את ישראל שהוא בסך הכל רוצה להיטיב עם עמו. להאכיל את תושבי הרצועה. לממש את ריבונות חמאס וליצור אופק כלכלי במקום ייאוש וחידלון. במסגרת הזו הוא יצר מצגי שווא, הרגיל את ישראל לתרגילים על הגדר, חזר על פעולות מחשידות כדי להרדים אותנו ועשה את הכל תחת היגיון מסדר כולל.

זאת ועוד: בשני סבבי הלחימה האחרונים הוא "נשאר על הגדר" ולא נקף אצבע לעזרת הג'יהאד האסלאמי, שנגרס בקלות על ידי חיל האוויר. הוא הצליח לשכנע אותנו שמה שמעניין אותו זה הפרנסה של העזתים, טווח הדיג, מספר הפועלים היוצאים לעבודה בישראל. לקראת שעת השי"ן הוא ברא הסלמה נוספת, שכללה מהומות על הגדר, שנוצלו בחשאי להטמנת חומרי נפץ ובדיקה אחרונה של נקודות התורפה.

נתניהו, כמו נתניהו, לא הפתיע: נתן הוראה "להכיל", מנע מצה"ל להגיב בעוצמה, נעתר לדרישות החדשות של סנוואר (הגדלת טווח הדיג, הגדלת ההקצבה הקטארית והגדלת מספר הפועלים) וחזל"ש את האירוע כולו. כל זה קרה בשבוע שלפני האסון. סנוואר הגיב כמצופה: הרגיע את הגזרה, פיזר את המהומות על הגדר, נתן לנתניהו תחושה שאפשר לחזל"ש. אם נוסיף לזה את הכישלון הנורא של אמ"ן והשב"כ בניפוק התרעה למלחמה, נקבל מה שקיבלנו. עוקץ קלאסי.

אסור לשכוח את האירוע המכונן שבלעדיו לא היינו זוכים להגיע לכל זה: שחרורו של יחיא סנוואר בעסקת שליט, על ידי אותו בנימין נתניהו. במעמד השחרור, החלה הספירה לאחור. לקח לסנוואר מעט זמן להשתלט על חמאס ברצועה ולהפוך לשליט הכל־יכול. מכאן ואילך, הכל היה תלוי בו. "קח סיכון מחושב", הוא כתב לנתניהו, בעברית מצוחצחת, במהלך ההתכתבות הרומנטית ביניהם ב־2018, במגעים להסדרה המי־יודע־כמה בין ישראל לחמאס. נתניהו לקח את הסיכון. מחושב, הוא לא היה.

2 מטרת דמות

מכונת הרעל של נתניהו עובדת בשבועות האחרונים שעות נוספות, כולל משמרות מתוגברות בשבת ובחג, כדי להעמיס את הכישלון על כתפיהם של ראשי זרועות הביטחון. מטרת הדמות הפופולרית ביותר היא ראש אמ"ן, אהרון חליוה. כאילו האיש לא נטל אחריות מלאה על הכשל המודיעיני, אחריות הכלולה בעצם היותו ראש אמ"ן.

השופרות סבורים שאם יפילו מספיק אשמה על כתפיהם של ראשי זרועות הביטחון, ינקו את הדחליל שלו הם סוגדים. הבעיה: יש מספיק אשמה לכולם. אין קשר בין המחדל המבצעי־מודיעיני של המודיעין והצבא למחדל האסטרטגי של מי שהיה כאן ראש ממשלה 17 שנים במצטבר. מי שחתום אישית על התעצמות חמאס. מי שמימן את בניין הכוח שהתנפץ עלינו ב־7 באוקטובר. חלוקת הכסף הקטארי לחמאס אינה חלק מהמחדל, היא אם כל המחדלים. תחשבו על זה: במשך שנים קיבל יחיא סנוואר, היטלר המודרני, 30 מיליון דולר במזומן. זה יוצא 360 מיליון דולר בשנה, במזומן, זה יוצא קרוב ל־1.5 מיליארד שקל בשנה, במזומן, כדי לבנות מכונה שתרצח אותנו.

האירוע הזה הוא כל־כולו פרויקט בלעדי של נתניהו, שאף מספר עליו בקולו בכמה הזדמנויות מול המצלמה. "למנוע אסון הומניטרי", הוא קורא לזה. מאות מיליוני הדולרים האלה הקימו את עזה תחתית, מימנו את המנהרות, את הנוח'בה, את האימונים באיראן, את אמצעי הלחימה, את איסוף המודיעין, את הכל. בלי הכסף הקטארי לא היה לנו 7 באוקטובר. על הכסף הזה נבנתה המכונה שתקפה אותנו. הכסף הזה חפר את הקברים שלנו. נתניהו לא "שותף" למחדל הזה, הוא אביו מולידו. המניות שלו במחדל הזה הן מניות שליטה. עזה תחתית מרוחה על הידיים שלו.

ויש עוד משהו: נתניהו דחה בשנים האחרונות לפחות שש פעמים תוכניות אופרטיביות שהגישו לו ראשי השב"כ השונים (יורם כהן, נדב ארגמן וגם הנוכחי, רונן בר), לחיסול יחיא סנוואר. תוכניות סגורות, מוכנות לביצוע. כל מה שחסר זה אישור ראש ממשלה ואז שתיים־שלוש ש־גר. ופוף, אין סנוואר. התוכניות היו גם מודולריות. אפשר היה לחסל רק את סנוואר, אפשר היה לחסל אותו עם כל צמרת חמאס, או רק עם חלקה, כדי שיישאר מי שיאסוף את השברים. נתניהו סירב לחסל אותו.

ההוראה והדירקטיבה של נתניהו לכל ראשי זרועות הביטחון לדורותיהם משנת 2009 ועד היום היא שבראה את הקונספציה. כי כשאתה מחליט "להכיל" את חמאס, אתה צריך להאכיל את חמאס. כשאתה מגדיר את חמאס כנכס, אתה לא מדיח, אתה משביח. ברגע שצה"ל והשב"כ יודעים שאין סיכוי שיקבלו הוראה להיכנס לעזה ולהפיל את חמאס, הם נרתמים למשימה הפוכה, שהיא הרגעה, הסדרה, הכלה וכו'. כל מה שמורשת נתניהו הביאה לכאן, עד החורבן.

השופרות נאלצים לייבב בבושה כשמראים להם את כל זה. היחיד שמעז להכחיש את זה הוא נתניהו עצמו, שמסוגל להכחיש שהוא בנימין נתניהו (טוב, הוא היה פעם בן ניתאי). הוא טוען שלא חיזק את חמאס והמעט שעשה היה כדי למנוע "אסון הומניטרי". השאלה היא מה הוא עשה כדי למנוע אסון הומניטרי בצד שלנו. מה הוא עשה כדי להגן על תושבי העוטף, אזרחי מדינת ישראל. נכון, חלק מהם לא מצביעים עבורו, אבל חלק ניכר אחר דווקא כן. בשדרות, בנתיבות, באשקלון, במושבים וביישובים רבים. מה הוא עשה כדי למנוע מהם להישחט במיטותיהם? כדי למנוע מילדיהם לגדול בצל אזעקות ולהרטיב במיטות?

3 במשמרת שלו

השבוע איתר מישהו עבורי ראיון שנתניהו נתן ל"ישראל היום" באפריל 2019. קבלו את האקדח המעשן, במלוא פלצותו: המראיין, אמנון לורד, מקשה עליו למה לא יפיל את חמאס בעזה: "לא מדובר על כיבוש, אלא פשיטה לאורך זמן שתעקור את התשתית", לשון השאלה.

והנה מה שנתניהו ענה. מילה במילה: "היא לא תעקור את התשתית. היא תכה בתשתית. הברירה האמיתית היא כיבוש ושליטה בעזה. אין לך למי לתת אותה. אני לא אתן אותה לאבו מאזן. ניתק הקשר בין עזה לבין יו"ש. אלה שתי ישויות נפרדות, ואני חושב שלאורך זמן, זה לא דבר שהוא רע למדינת ישראל. את זה אבו מאזן הביא על עצמו במו ידיו. הוא צמצם את העברת הכסף. הוא חשב שעל ידי הדבר הזה, הוא יבעיר את עזה.

"אנחנו נכבוש את עזה במחיר דמים, ועל הכידונים ועל הדם של ישראל הוא יקבל את עזה על מגש של כסף. זה לא קרה. הכסף שהוא הוריד זה כסף פלסטיני. ישראל לא משלמת. הכסף הזה כוסה על ידי הקטארים ומנע את התממשות התוכנית של אבו מאזן וגם ניתק את עזה מיו"ש. מי שחשב שתהיה כאן מדינה פלסטינית שעוטפת אותנו משני הכיוונים, הדבר הזה לא יקרה".

נתניהו מודה כאן שאבו מאזן הפסיק להעביר כסף לעזה ושהקטארים, בעידודו ובאישורו, מעבירים כסף במקומו. את הקטארים הוא עצמו גייס (שליחו לנושא היה יוסי כהן, אז ראש המוסד) בגיבוי אמריקאי. אז כדי לשמור על הפיצול בין רמאללה לעזה, נתניהו בנה מכונת רצח על הגדר של יד מרדכי ושדרות. הוא מודה בזה בקולו. ולא, המהלך הזה לא מנע מדינה פלסטינית. מה שמנע מדינה פלסטינית זו הסרבנות הפלסטינית. הא, ותו לא. כי נתניהו עצמו אמר "כן" למדינה פלסטינית לפחות ארבע פעמים (נאום בר־אילן, הסכם וואיי, הסכמה לתוכנית טראמפ והסכמה לנייר הגישור של האמריקאים בשנת 2014. בכל הפעמים הללו הפלסטינים סירבו). הדבר היחיד שיצא לנו מהגאונות המדינית של נתניהו, זה האסון המחריד של 7 באוקטובר.

נסכם את הסאגה הזו במשפט לא ייאמן שנתניהו אמר השבוע: "שחררנו עשרות חטופים. לפני שבוע זה היה דמיוני". כאילו ש־250 אזרחים ישראלים חטופים בידי חמאס, ביניהם תינוקות, ילדים, נשים, קשישות וקשישים, גברים ונשים, זה לא דמיוני. כאילו העובדה שחמאס כבש יישובים בישראל והשתולל בתוכם שעות ארוכות בשמחת תורה, זה לא דמיוני. כאילו העובדה שחמאס שחט 1,200 ישראלים בתוך חצי יממה, אינה דמיונית.

כאילו העובדה שבסיסי צה"ל נכבשו, טנקים בערו, חיילים נורו בהמוניהם, אינה דמיונית. כאילו העובדה שלמרות כל זה, ולמרות נזק אדיר למשק, מאות אלפי מילואימניקים, כלכלה קורסת וגירעון גדל, הממשלה של אותו נתניהו ממשיכה להעביר כספים קואליציוניים כדי לשמור על הקואליציה, היא לא עובדה שלקוחה מסיוט דמיוני. כאילו סרט הבלהות שבתוכו מצאנו את עצמנו בחודשיים האחרונים, לא נראה בדיוני עד לא מזמן. כאילו כל זה לא קרה במשמרת שלו. במשמרת של האיש שכינה את עצמו עד לא מזמן "שומר ביטחון ישראל". כינוי שנראה פתאום הכי דמיוני.

4 דרוש תקציב חדש

התקציב המתוקן ל־2023 שהממשלה העבירה השבוע יכול להיות מוגדר כפשע מלחמה. קשה להאמין שהמדינה והעם נמצאים כמעט חודשיים בתוך התגשמות מבעיתה של הגרוע בסיוטיהם, אבל הממשלה ממשיכה כרגיל. תוספות שכר למורים חרדים (אף שאין שום פיקוח או הסדרת ליבה אמיתית), מאות מיליונים לצרכים קואליציוניים, מיליארדים לכל מיני שמות קוד כמו "משימות לאומיות" ו"חוסן לאומי" ו"תרבות חרדית" וכל מה שתמציאו עובר, במקום ללחוץ על כפתור "דיליט" על הכל ולבנות תקציב מחדש.

מדובר בתקציב הצלה: נתניהו ובצלאל סמוטריץ' מנסים להציל את עצמם. נתניהו מהדחה, סמוטריץ' מאחוז החסימה. בזמן שהלוחמים מתבוססים בבוץ של עזה, הליסטים גונבים וממשיכים לספק את המזומנים לבייס. כדי שתבינו: התוספת הנדרשת להוצאות המלחמה לשנת 2023 נאמדת ב־45 מיליארד שקל.

זה מעלה את הגירעון לסף 5% ואת היחס חוב־תוצר ל־63.6%. לשנת 2024 התוספת להוצאות המלחמה נאמדת ב־78 מיליארד שקל. זה כבר מקפיץ את הגירעון לכ־5.5% ואת היחס חוב־תוצר ל־67.9%. פירוש כל זה הוא הורדת דירוג אשראי ודאית על ידי כל סוכנויות הדירוג. תחילת התדרדרות. התייקרות האשראי. סכנה לתגובת שרשרת או דומינו שתחזיר אותנו שני עשורים לאחור.

ממשלה שפויה הייתה בונה תקציב מחדש. תקציב שיהיה מותאם לצורכי המשק תוך שמירה על מקסימום 5% גירעון. תקציב שייתן מענה למצב הביטחוני, יספק מנועי צמיחה, יבטל את כל ההוצאות הלא נחוצות או כאלה שלא מייצרות פריון או מעודדות תעסוקה וצמיחה. ממשלה שפויה הייתה מבטלת בבת אחת את כל המשרדים המיותרים ואת תקציביהם. הממשלה הזו עושה בדיוק הפוך.

את מי יאשים בנימין נתניהו אחרי המפולת? את אהרון חליוה? את רונן בר? את הרצי? הרי גם עכשיו מזהירים אותו. כו־לם מזהירים אותו. אין כלכלן בעל שיעור קומה כלשהו שלא מסביר לו. כפי שהסבירו לו במהלך השנה האחרונה את תוצאותיה של ההפיכה המשטרית. כפי שאמ"ן התריע בפניו שלוש פעמים שמה שקורה סביב ההפיכה מייצר רושם שישראל נחלשת ואויביה עלולים לנסות לנצל אותו. הוא לא הקשיב לאזהרות אז, הוא גם לא מקשיב עכשיו. כי לא הצלת המדינה מעניינת אותו. הצלתו שלו מעניינת אותו. היא, ורק היא.

5 הוועדה הקרואה

בתוך כל זה, יש לחימה. היא כנראה תתחדש היום, מחר או בשבוע הבא. המומנטום חלף? נצטרך להשיג מומנטום חדש. כי אין לנו ברירה. מאמץ השבת החטופים הגיע למיצוי. הסיטואציה אכזרית מאין כמוה. חיות האדם בצד השני לא בחלו בכלום וגם לא יבחלו בשום דבר בעתיד. מפרידים אבות ממשפחותיהם, מתעללים, מכים, רוצחים, ואחר כך עוד מנסים ליצור מצג של פרידה נרגשת מקורבנותיהם. כולנו צריכים להישבע שמעתה ועד עולם אף אחד לא יעלה על דעתו "להכיל" את קיומה של מפלצת כזו בטווח הגעה קרוב כל כך לילדינו.

השאלה היא מה עושים עכשיו. אם נתרגם את מה שנעשה עד עכשיו בעזה לאחוזים, הרי שעשינו בערך רבע עבודה. השתלטנו על מחצית הרצועה, אבל רק על מה שקורה מעל הקרקע. יש לנו גם הישגים יפים בתת־קרקע. יש מודיעין מדויק. יש יכולות מתפתחות. מתבצעת פגיעה במנהרות "גזע", כלומר המנהרות העיקריות והאסטרטגיות, לא ההסתעפויות הצדדיות החשובות פחות. אבל יש עוד הרבה מאוד עבודה.

האמריקאים ממשיכים לתת לנו גיבוי. ג'ו ביידן הוא מתנה אלוהית, סוג של נס שקרה לנו. הבעיה היא שגם הסובלנות שלהם מוגבלת. מכיוון שעד כה לא ירדנו דרומה, לא תהיה לנו ברירה אלא לעשות את זה עכשיו. נדמה לי שהאמריקאים מעדיפים שלא ננסה לפנות את האוכלוסייה גם מדרום הרצועה, כפי שעשינו בצפון. בעיקר כי כבר אין לאן. העבודה תהיה מאתגרת יותר ומסוכנת יותר. אבל חייבים לעשות אותה.

שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן הגיע לכאן שוב, כבר הפסקנו לספור כמה. הוא משתתף בישיבת קבינט המלחמה פעם נוספת. כמוהו עשו זאת גם שר ההגנה אוסטין והנשיא ג'ו ביידן. הממשל האמריקאי הוא לא רק הפטרון והמגן הגדול על מדינת ישראל בימים אלה (נסראללה נמנע מכניסה למערכה עד עכשיו נטו בגלל נושאות המטוסים). הם גם מינו את עצמם לוועדה קרואה על בנימין נתניהו ומטורלליו.

האמריקאים מתחלחלים בכל פעם שהם שומעים את השם סמוטריץ' או איתמר בן גביר. הבעיה היא שהם לא היחידים. גם נתניהו מתחלחל. הוא בן ערובה שלהם. המבנה המסובך שהקים, מיועד להכיל את התסבוכת הזו איכשהו: יש קבינט מלחמה, בלי סמוטריץ' ובן גביר. ויש קבינט מורחב, עם סמוטריץ' ובן גביר. האמריקאים מתנהגים כאילו הקבינט המורחב לא קיים. ברוב ישיבות קבינט המלחמה רואים את חנמאל דורפמן, יד ימינו של בן גביר, יושב במזכירות הממשלה ומתעניין במתרחש. האירוע כולו מתמקד בתוכניות ל"יום שאחרי". נכון לעכשיו זה נשמע משעמם, אבל זה לא. כי הלחימה תסתיים מתישהו. במוקדם או במאוחר, בניצחון ברור או בנקודות (מה שיהיה אסון). ומה עושים אחר כך?

המשימה של נתניהו היא להימנע מאזכור השם "רשות פלסטינית". מכונת הרעל שלו כבר פצחה בקמפיין ש"רק נתניהו יידע למנוע מהרשות הפלסטינית לחזור לעזה". נו, טוב. כבר שמעתי על קמפיינים חכמים וקליטים יותר. העניין הוא שאין לאף אחד רעיון אחר. ההזיות על "כוח רב־לאומי" או על "נאט"ו" או על קומבינה כזו או אחרת שתכיל כל מיני מדים צבעוניים וכומתות מנומרות שאינן שייכות לכאן, ייגמרו כמו כל ההרפתקאות מהסוג הזה: בבכי. בעזה יש עזתים. בגדה יש רמלאווים ונבלוסים וכל מיני. כל הניסיונות שלנו ושל מעצמות גדולות מאיתנו לקבוע מי ישלוט על עמים שאינם עמינו, נכשלו. זה לא ילך.

לא מזמן הוצגה לקבינט מצגת שהוכנה לבקשת שר הביטחון. בעניין "היום שאחרי" הוזכר שם גוף בשם "הוועדה האזרחית" בעזה. לאף אחד לא היו הערות. העניין הוא שהוועדה הזו היא בעצם הרשות הפלסטינית. מדובר בפקידים של הרשות, שריד אחרון לנוכחות של הרשות ברצועה. כשהתשלום החודשי שמעבירה הרשות לעזה אמור להגיע, הפקידים האלה הם אלה שמקבלים אותו ומחלקים אותו למקבלי השכר השונים. המטרה, כפי שהוצגה במצגת, היא ליצור סוג של גוף כלאיים. עזתים שאינם שייכים לחמאס, אבל לא בדיוק משויכים לרשות הפלסטינית.

הנשיא ביידן, באחד מנאומיו, דיבר על "רשות משודרגת". גם כאן, אף אחד לא יודע למה באמת הוא מתכוון. כרגע, אף אחד עוד לא מדבר על זה בקול רם, אבל אין לאף אחד ספק שהרשות הפלסטינית במתכונתה הנוכחית, מושחתת, רקובה, לא יעילה ולא מתפקדת, סיימה את תפקידה ההיסטורי. צריך להרוס שם הכל ולבנות מחדש. מדברים על כל מיני שמות, ובלבד שלא יהיו הגוורדיה הנוכחית. כן, גם שמו של מוחמד דחלאן מושמע, עכשיו יותר מתמיד. הוא משקיע הון בסיוע לרצועה, הוא נולד בעזה, הוא מקושר בעולם הערבי והלא־ערבי. עכשיו רק נראה אתכם משכנעים אותו לנטוש את חיי הפאר באבו דאבי ולחזור לג'באליה.

בנוסף לדחלאן מוזכרים גם ד"ר סלאם פיאד, שהיה ראש הממשלה היעיל היחיד בתולדות הרשות, וגם נאסר אל־קידוה, אחיינו של יאסר ערפאת, שהיה בזמנו הנציג באו"ם. יכול להיות שחבורה מהסוג הזה, יחד עם כוחות צעירים ורעננים, שתקבל מעטפת עוצמתית מהמדינות הסוניות המתונות ומהקהילייה הבינלאומית, תוכל לקחת על עצמה את המשימה הבלתי אפשרית של שיקום הרצועה ובניית הרשות מחדש.

בגדול, יש כאן גם הזדמנות נדירה. הקמת ציר מתון בהובלת ישראל ובהשתתפות הסעודים, האמירותים, מצרים וירדן וכל שאר המדינות שאינן שייכות לציר השיעי־רדיקלי. כל מה שצריך כדי ליישם את החלום, זה לעקור את חמאס מעזה ולשלם את מס השפתיים ב"יום שאחרי" בשטחי הרשות הפלסטינית ועזה. לא, זה לא אומר שמקימים מדינה פלסטינית. אין תרחיש כזה בטווח הנראה לעין. אבל זה כן אומר שצריך להפסיק לתקוע אצבע בכל עין שנתקלים בה, להמשיך בהרחבה מופרעת ופראית של המאחזים הלא חוקיים, להמשיך לכיוון "תוכנית ההכרעה" של סמוטריץ' שמוציאה שם רע גם למשיחיות הקיצונית ביותר.

בנימין נתניהו המקורי, זה של 15 השנים הראשונות לשלטונו, היה קונה תרחיש כזה בשתי ידיו. בנימין נתניהו הנוכחי הוא בן ערובה של סך כל קיצוניו. או כמו שניסח את זה גורם ביטחוני בכיר מאוד לאחרונה: "הוא בן ערובה של שני שרים, מה שהופך את כולנו לבני הערובה שלהם".

6 עת לאחריות

מישהו נתן מתישהו את האות, ומכונת הרעל הסתערה על אלוף אהרון חליוה. כאילו הוא לא קיבל אחריות מלאה על מה שהתרחש ב־7 באוקטובר. אחריות הנגזרת מעצם תפקידו כראש אמ"ן. אחריות שקיבל גם ראש השב"כ. וגם ראש המטה הכללי. היחיד שלא שוקל אפילו לקבל אחריות כלשהי על עניין כלשהו, זה מי שמכונת הרעל הזו פועלת בשליחותו. וזו הסיבה שגם בעמודים האלה אתם תמשיכו לקרוא על אחריותו.

בנושא חליוה, יש ויכוח. האם הוא קיבל באופן אישי את ההתרעות של ו', הנגדת הוותיקה מיחידת 8200, מי שאחראית ועוקבת אחרי חמאס שנים ארוכות. כפי שקראתם בעמודים הללו, ו' ידעה שהולכת לפרוץ מלחמה. היא רק לא הצליחה לשכנע את הממונים עליה. הם היו שבויים בקונספציה. הדמיון בין 7 באוקטובר 2023 ל־6 באוקטובר 1973 מצמרר, ואף יותר מזה. פשוט אחד לאחד. הכל קרה מול עינינו, שטחו מלראות או להבין.

באמ"ן מכחישים שחליוה נפגש עם ו' (אני מקבל את ההכחשה הזו). אלא שיש לא מעט מקורות שטוענים שחליוה שמע על ההתרעות שלה ממפקדה הישיר בביקור שערך בבסיסה ימים ספורים לפני האסון. באמ"ן מכחישים גם את זה. אני מניח שוועדת החקירה תפתור את הסוגיה. אלא שהיא לא קריטית. היא לא משנה את הנחת העבודה הבסיסית המוכרת: מי שעומד בראש המערכת, הוא האחראי. כך באמ"ן, כך בשב"כ, כך בצה"ל, כך אמור להיות בכל מקום.

הלוחמים האלה, הלוי, בר, חליוה וגם י', מפקד 8200, וגם הקמ"נים באוגדת עזה ובפיקוד הדרום, יבלו את שארית ימיהם במחשבות על מה היה קורה אילו. על כמה מעט היה חסר כדי שהאסימון ייפול והקטסטרופה תימנע. מדובר באנשים שהקדישו, כל אחד מהם, עשרות שנים להגנה עלינו. רובם עשו את זה תוך סיכון עצמי אדיר, יומיומי. כשהם מוותרים על גידול הילדים, על חיי משפחה נעימים, על נפש רגועה.

בנושא הזה, יש משהו שלא מעט בכירים מדברים עליו בחדרי חדרים: מהו העיתוי שבו צריכים אלה שקיבלו אחריות, להתפטר. אני לא יודע מה הם מתכננים. אני יודע שמופעל עליהם לחץ כבד למדי, מכל הכיוונים, מכל הדרגים, מכל הצדדים ומכל העברים, לא לעשות את זה לפני שהאחראי העליון מתפטר. לא לעשות את זה לפני שהלקחים יופקו ולפני שהשלטון יתחלף.

זהו נושא נפיץ במיוחד. אף אחד לא עוסק בו ממש עכשיו. ראש השב"כ והרמטכ"ל החליטו, ממש בתחילת הלחימה, לא לעסוק במה שהיה, אלא רק בלחימה, עד הניצחון. לכן אנחנו לא רואים חילופי האשמות או התייחסות כלשהי של המערכות הלוחמות למסע ההכפשות והגידופים שמתנהל נגד ראשיהן תוך כדי לחימה. למסע הזה אחראים לא רק ערוצי הביבים וראשני תחתית החבית, אלא גם ח"כים וחברי קואליציה בכירים. חלק מהם ניזון משמועות שרצות ברשת ומפייק שמופץ בה, כדי להתיר את דמם של הלוחמים. זה בלתי נסלח.

אז מתי יהיו חילופי גברי בצמרת צה"ל והשב"כ? אני לא יודע. אני גם לא מכיר את התוכניות של אלה שעומדים בראש המערכת. אני יודע שהם רתומים כל כולם ללחימה ולמטרה העליונה של כולנו. אני יודע שהם לא מתנערים מאחריותם ומודעים לכשלים שהיו, כמו גם חדורי ביטחון שהכשלים היו טעויות אנוש, ולא רשלנות פושעת כלשהי. מה שאני יודע זה שצריך לעשות הכל, כדי למנוע מהם ללכת לפני שראש המערכת הולך. בנפשנו הדבר.