1. עברו שנות דור מאז חרשתי את הארץ לאורכה ולרוחבה וצילמתי 14 פרקים של התוכנית "זהבי מחפש תשובה". שלא כמו היום, כשרוב תוכניות הטלוויזיה הן פח, על התוכנית הזו עבדתי עם היוצרים דרור סבו ומיקי מנדל מוזס במשך כמה שנים טובות.
אחד הפרקים, שנקרא "עשה לך רב", כלל ראיון מקיף עם הרב מרדכי אליהו ז"ל בביתו בנר שמיני של חנוכה. לתדהמת הנוכחים בבית, נתן לי הרב את הכבוד להדליק את הנר. זה היה מרגש. ישבתי שעות עם הרב לראיון ואני לא משתחצן, היה מרתק בעיקר בגלל המרואיין. הבאתי כאן את עיקרי הראיון, אני ממליץ לקוראים לצפות בפרק ביו־טיוב אחרי הקריאה.
2. חג חנוכה, שנת 2000. הימים ימים קשים לישראל, ורוחות מלחמה מנשבות באוויר. בקיצור, אין חדש תחת השמש. ובימים כאלה, אין כמו לשוטט במקומות שתמיד אפשר למצוא בהם סיפורים טובים, כמו למשל רחבת הכותל המערבי. וככה, אחרי עשר דקות של שוטטות, ריח של סיפור טוב עולה באפי. לפניי חוליה של לובשי מדים עם כובעי מצחייה מוזרים, שעליהם מתנוסס תג המכריז "משמר המקדש". מכיוון שלפי הידע שיש בידיי בית המקדש כבר חרב מזמן, והם לא נראים כל כך, אפעס, כמו שוטרים רשמיים. החלטתי להתקרב אליהם.
בעוד אני מתקרב, הם כבר עולים בזריזות במעלה הרובע היהודי. אני אחריהם. לאחר כמה מאות מטרים הם נכנסים לבית המדרש ההומה של ישיבת הכותל, מעוז ציוני ימני ידוע. האווירה במקום הייתה אווירת יום כיפור. בירור קצר שערכתי מעלה שנקלעתי לאירוע דרמטי. כ־400 רבנים, מחשובי המנהיגים של הציונות הדתית, התכנסו על מנת לזעוק זעקה כנגד תהליך השלום וחלוקת ירושלים. אני, מה לעשות, יש לי לב חלש, וחיבור בין רבנים, אנשי צבא ופוליטיקה קצת מעלה לי את לחץ הדם.
בקדמת האולם אני מזהה את הרב מרדכי אליהו, שכיהן כרב הראשי לישראל וכיום הוא נחשב כאחד מפוסקי ההלכה והמקובלים הגדולים של היהדות, ואולי ה־מנהיג של הציונות הדתית.
כשאני שומע את תא"ל (במיל') אפי פיין אומר שצריך מהלך אחר, לא פוליטי, הגן החילוני שלי מתחיל לשלוח לי סימני אזהרה. האם הוא מתכוון שהגיע הזמן לשים בראש המחנה שלנו את הרבנים במקום הפוליטיקאים, מה שמכונה בשפתנו "מדינת הלכה"?
כמה דקות לאחר מכן יוצאים כל באי הכינוס בשירה אל רחבת הכותל המערבי, כשהם שרים "עוצו עצה ותופר". המסר ברור: מה שיחליט השלטון החילוני לגבי הר הבית לא משנה, עצת השם היא תקום. כשראיתי את הכבוד שכולם מרעיפים על הרב אליהו, החלטתי שאני צריך ללכת ולדבר איתו.
מאוחר יותר אני מוצא את עצמי צועד לעבר ביתו באחת השכונות הצפוניות של ירושלים. דמותו של הרב אליהו משכה את תשומת לבי עוד בשנת 1985, כשבעודו מכהן כרב ראשי לישראל, הוא קרא להעניק חנינה לעצורי המחתרת היהודית, ארגון טרור שפעל באותה תקופה ביו"ש. במבואות של רכבת השיקולים הזאת, אני מציין לעצמי שאיש ציבור שיש לו כוח ומעמד כמו שיש לרב אליהו, ובוחר להתגורר בשיכון הזה, ניחן במידת הצניעות. נקודת זכות נרשמה לטובת הרב.
הפחד שלי ושל חילונים רבים אחרים הוא מדינת הלכה, מדינה שמונהגת על ידי הרבנים. אז בתור נקודת פתיחה לשיחה ניסיתי להבין, ככה, על קצה המזלג, מה מקור הכוח של רבנים, ואם הוא נובע מהמקורות עצמם.
"אז אני הולך ואני לומד, ואני קורא וקורא ולומד ולומד, תוך שעה ברוך השם הצלחתי. ואני בא, רוצה להשמיע לו, הוא אומר לי: 'תראה, אני לא שומע. ישנו רב והוא יבחן אותך'. אני מתחיל לקרוא בעל פה, פתאום הוא שואל איזו שאלה מפירוש. ואני ילד, קראתי את זה מהר בעל פה. אני לא יודע את הפירוש. אמרתי לו: 'תראה, ההסכם שלי איתו היה רק ללמוד בעל פה. לא בפירוש'. אמר לי: 'לא מגיע לך כסף'".
"אז אני יצאתי, הפסדתי חומוס ולמדתי בעל פה, וכלום אני לא מקבל. ראה אותי, עליו השלום, המקובל הרב אפרים כהן, אומר לי: 'מה אתה בצער?'. אמרתי לו: 'תראה מה שעשו לי'. אז הוא בחן את הרב, אמר לו: 'אני רוצה לבחון אותך. אתה יודע בעל פה את הדברים האלה? תשמיע את זה בעל פה'. השמעתי בעל פה, אמר: 'אתה תקבל 11 מיל. אבל את המיל הזה הוא ייתן לך, לא חכם אברהם, זה שציער אותך ייתן לך'".
3. איך שלא יהיה, במקום לפתח קריירה של טייקון חומוס, שקע הילד מרדכי אל עולם התורה ונעלם בין הסמטאות של ירושלים העתיקה. אבל לא להרבה זמן, כי ב־1951 מדווחים עיתונים בישראל בכותרות ענק על חשיפת "קונספירציה טרוריסטית". הכוונה הייתה לארגון שכונה "ברית הקנאים". אחד העצורים היה הרב אליהו. חברי ברית הקנאים טענו כי המדינה הצעירה נוטה לחילוניות ופוגעת בעקרונות היסוד של היהדות. הם הצליחו לבצע כמה פעולות, כמו הצתת מכוניות ופגיעה בחנויות לממכר בשר טרף. בעיתונות של אותם ימים דווח כי הם תכננו לחבל בדיוני הכנסת על צו גיוס נשים לצבא. בסופו של דבר, נידון הרב אליהו לעשרה חודשי מאסר.
4. האמת, תפסה אותי התרגשות קלה. זה היה די מוזר, אני הרי לא כל כך מרגיש את הנסים והנפלאות בימים ההם, ובטח לא בזמן הזה. אז למה לחילוני אדוק כמוני להרגיש כבוד וחיבה כלפי אדם שאני לא יכול להסכים עם תפיסת עולמו ועם ההתבטאויות הקיצוניות שלו?
אדם מרשים הרב אליהו, אבל אין סיכוי שאהפוך להיות אחד מחסידיו הרבים. בכל מקרה, יש מפגשים בחיים שאני לא שוכח אותם, והמפגש עם הרב היה אחד מהם. אז למה דווקא עכשיו אני מפחד כל כך, ומרגיש עצבות ממה שצפוי לנו כאן, במדינת ישראל?
התרעות פיקוד העורף