מן הסתם נתקלתם השבוע באחד הסרטונים משימוע הקונגרס לאוניברסיטאות הרווארד, פנסילבניה ו־MIT. קשה היה לפספס אותם, וקשה היה לשמור על הלסת שלא תישמט נוכח התשובות לשאלה: האם קריאה לרצח עם של יהודים מפירה את קוד ההתנהגות של האוניברסיטה בהיבט של בריונות או הטרדה?
שני לוחמים נפלו בעזה, ביניהם הבן של חבר הקבינט איזנקוט
כך אסף צה"ל חומרי מודיעין מגופות המחבלים שחוסלו | תחקיר
לכאורה, מדובר בשאלה פשוטה שדורשת תשובה של מילה אחת: "כן". אבל מרוב ניסיונות טיוח והתפלפלות פסאודו־אינטלקטואלית, התברר שהנשיאות של האוניברסיטאות המובילות בעולם מאמינות שזה עניין של חופש ביטוי, שזה תלוי בקונטקסט, ושאפשר לקרוא לרצח עם של יהודים, כל עוד זה לא מוביל למעשים כאלה בפועל.
אפשר לקטלג את זה תחת "טרלול פרוגרסיבי" ולהמשיך הלאה, אבל הסיפור הוא הרבה יותר מורכב. בארה"ב ובאירופה התפתח מארג מסועף של גופים שחותרים תחת ישראל ועצם זכותה להתקיים, 75 שנה אחרי שהוקמה. המארג הזה כולל הרבה יותר מקומץ פרוגרסיבים ומהגרים מוסלמים, שחלקם מביאים את האנטישמיות מהבית.
הוא כולל את תנועת ה־BDS, שפועלת כבר שנים להחרמת ישראל, והוצאה מהחוק במדינות מסוימות, אבל לא בכולן. הוא כולל חברי קונגרס, כמו רשידה טליב, אילהן עומר ופרמילה ג'איפל. הוא כולל חלק ניכר מהאוניברסיטאות המובילות, וגם חלק ניכר מכלי התקשורת המובילים. הוא כולל מאמצי השפעה תמידיים על דעת הקהל, בין היתר על ידי ידוענים ברשתות החברתיות ופרופילים מזויפים.
הוא כולל גם בלוק של מדינות שמצביעות נגדנו באו"ם ומייצרות כמות בלתי פרופורציונלית של גינויים, שעולה על כמות כל הגינויים גם יחד לכל המדינות הרצחניות והאוטוקרטיות. הוא כולל גם ארגוני חברה אזרחית וזכויות אדם. המעגל הזה משומן בכספים מעל השולחן ומתחתיו, ומזין את עצמו ואת חלקיו במטרה לייצר כלפינו שנאה. זה עבד.
מדינת ישראל זלזלה בהתפתחותו של המארג הזה לאורך העשור האחרון. חלקים ממנו טופלו נקודתית, כשעלה איום ממשי בחרם או בגינוי למהלך מסוים. אבל עם כל החוכמה היהודית, לא הצלחנו לנתק את צינור המימון למארג שמשרת את האינטרסים של איראן וארגוני הפרוקסי שלה. וכן - אף אחד אפילו לא התיימר להתארגן על מארג נגדי.
כאפה ל"ניו יורק טיימס"
המארג הזה חוטף לא מעט כאפות מאז 7 באוקטובר. אחת הרציניות הוטחה בשלוש נשיאות האוניברסיטאות המובילות, שגמגמו בפני הקונגרס וחשפו את עליבותן. קשה לראות מצב שבו הן לא ייאלצו לפנות את הכיסא למישהו או מישהי שמבינים שקריאה אובססיבית לרצח יהודים בקמפוס לא נכללת בגבולות חופש הביטוי.
גם סוכנויות התקשורת איי.פי ורויטרס וכלי התקשורת "הניו יורק טיימס" ו־CNN חטפו כאפה השבוע. 14 תובעים כלליים של מדינות שונות בארה"ב שלחו להם מכתב אזהרה שמורה להם לנהוג על פי החוק. מעתה הם יהיו במעקב כשהם מדווחים על מלחמת ישראל־חמאס, כדי לוודא שהם לא מעבירים תמורה חומרית לארגון טרור זר.
המכתב נשלח כתוצאה מתחקיר Honest Reporting, שחשף שחלק ניכר מהסטרינגרים וה"עיתונאים" בעזה למעשה מתואמים לחלוטין עם חמאס, פועלים תחת הוראות ארגון הטרור וגם ליוו את הרוצחים לתוך ישראל ב־7 באוקטובר. CNN ואיי.פי נפרדו מהפרילנסרים שסיפקו להם תמונות מהשבת השחורה, אבל רויטרס וה"ניו יורק טיימס" בחרו דווקא לעמוד לצד הסטרינגרים ולצלוב בביקורת את Honest Reporting.
המצב שלנו לא מזהיר, אבל יש מקום לאופטימיות. הכוונה האמיתית מאחורי קריאה לאינתיפאדה נחשפה בחודשיים האחרונים. במקום משהו שנשמע אקזוטי או מגניב בהפגנות בקמפוס, הרבה יותר אנשים יודעים היום שהמשמעות היא מאבק שכולל רצח וגירוש יהודים. במקביל, הזילות של המונח "רצח עם" קצת שוקמה אחרי שהוא נזרק בחופשיות בהאשמות כלפי ישראל, כאילו היה עובדה.
ובכל זאת, כדאי שלא נתבלבל. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך להתייחס בזלזול לתדמית שלה בעולם. עינינו רואות בדיוק מה קורה כשהנושא הזה מוזנח, כשאנחנו צריכים לקנות את הלגיטימציה למלחמה המוצדקת בתולדותינו. עד כה, אפשרנו לכסף קטארי ואיראני לממן מפלצת שנאה במחוזות מערביים שאמורים להיות בעדנו.
פספוס ההתנתקות והחטופים
החטא הישראלי הוא שהאינטרס הבינלאומי שלנו הוקרב שוב ושוב על מזבח המריבות הפנימיות. ההתייחסות ל־BDS הייתה רלוונטית רק כשאפשר היה להאשים בו יריב פוליטי, אך לא בהשקעת מאמצים להפוך את התנועה לבלתי לגיטימית.
גם בעניין ההתנתקות, המהלך שהביא עלינו את מפלצת החמאס, לא נהגנו בחוכמה. מרוב ויכוחים על מיהו האשם בהתנתקות ומי הצביע בעדה, התחפרנו בטעות במקום להפיק ממנה את המקסימום. ההתנתקות היא נכס הסברתי עבור ישראל, משום שהיא מוכיחה שישראל עשתה מאמצים עצומים לטובת שלום, ושההנהגה הפלסטינית תמיד השיבה על המחוות האלו בטרור.
בעוד הפלסטינים הדהדו את "הכיבוש", בנו סביבו מסכת שרובה שקרית, וגרמו לשנאת ישראל - אנחנו לא השבנו אש. מדוע לא דאגנו לתחזק את התודעה לגבי ההתנתקות ומשמעותה? כמה אנשים בעולם המערבי יודעים עליה היום? כמה מהסטודנטים באוניברסיטאות העילית מודעים לכך שאין בכלל כיבוש בעזה?
אפשרנו לשונאינו להשתולל בעולם עם הנרטיב שלהם, ולסיפור האמיתי להישכח. רצועת עזה ניתנה לפלסטינים במתנה, ללא כל דרישה מישראל. היא הוענקה נקייה מכל מתנחל או חייל, כשמאחור נשארו בתים וחממות נפלאות לגידולים מניבי רווח, שהפלסטינים יכלו לאמץ ולפתח. אבל הנכסים האלו פשוט נשרפו על ידיהם.
מדוע לא דאגנו להזכיר לעולם באופן אקטיבי מה קורה בעזה לאחר שישראל עשתה מחווה עמוקה כל כך? מדוע לא דאגנו להשתמש בדוגמה החיה הזו במשך 18 שנה, כדי להסביר לעולם מדוע ההנהגה הפלסטינית אינה בשלה לנהל מדינה? גם מי שלא רוצה מדינה פלסטינית היה יכול להשתמש בהתנתקות כטיעון - ולומר שלו הייתה מצליחה, הייתה יכולה להוות מודל גם לאיו"ש, אבל אין סיכוי לכך אחרי שראינו מה שקרה. זלזלנו בהסברה, ובכל ירי רקטות רק חזרנו על המנטרה השחוקה ש"לישראל יש זכות להגן על עצמה". גם אם המנטרה נכונה, דרוש לתת לה את הקונטקסט, ולחזור עליו שוב ושוב. פשוט לא עשינו את העבודה שלנו.
גם בעניין של החטופים שנותרו בעזה, הפוקוס של מטה החטופים אינו מחולק נכון כרגע. הרי הלבבות של כל הישראלים לגמרי איתם, ומן הסתם גם הלבבות של חברי קבינט המלחמה. האם הקבינט יכול לעשות יותר ממה שהוא עושה? האם הפתרון הנכון הוא לשלם כל מחיר לחמאס, או שזה ייצור משוואה חדשה שתעורר תיאבון אצל כל חיות האדם סביבנו? לאחר הפעימה הראשונה, מרבית הלחץ של המטה צריך להיות מוסט כלפי גורמים חיצוניים, שיכולים להפעיל לחץ על חמאס החרד לתדמיתו הדאע"שית, וגם על מממניו, בעיקר על קטאר. ישראל 2023 חייבת לאמץ חשיבה יותר הסברתית.