1. ככל שחולפים הלילות וככל שמעמיק השכול האישי והלאומי, הופכות המשקולות המונחות על לבנו ונשמותינו לכבדות יותר ויותר. הן חונקות את הגרון והופכות למשא לאומי כבד שעוד יעמיק למרבה הצער עד להשגת היעדים והשבת הביטחון לגבולות ולאזרחים. על המסך מעידים בני המשפחות, ההורים, האלמנות והיתומים על האובדן, והלב נשבר. חבר השתמש באוזניי במונח "עקידת יצחק". הוא צודק, זהו המונח למדינה שבה סבים וסבתות, אבות ואמהות קוברים ילדים ונכדים.
המפקדים הבכירים, לא רק שמובילים והולכים בראש הטור, הם גם הראשונים הנופלים בקרב. ממש ההפך ממפקדי חמאס, שמסתתרים כמו עכברים במנהרות בעומק של 40 מטר באדמה. חמישה אלופי משנה נפלו בקרבות בעזה ועוד מג"דים ומפקדי פלוגות. לא רק הם, נופל גם דור שני של מפקדים ולוחמים – הבנים של גדי איזנקוט ושל תא"ל דדי שמחי ותא"ל יובל בזק ותא"ל משה שלי ותא"ל רוני בלקין.
בשבת השחורה ההיא טס סא"ל תמיר גרינברג ז"ל, מג"ד 13 של גולני, מביתו בקיבוץ אלמוג לאזור כפר עזה. 41 מלוחמיו נפלו באותו הבוקר בגזרת כפר עזה בקרב עם רוצחי הנוח'בה. המג"ד אסף את השברים, נכנס ללחימה בקיבוץ המוצף במחבלים והציל במו ידיו את רועי וגיא, זוג תאומים שחגגו השבוע יום הולדת שנה ושבכו במשך תשע שעות בממ"ד כשגופותיהם של אביהם ואמם מוטלות לפניהם.
סא"ל תמיר אחז אותם בידיו, חילץ אותם מהתופת, ותמונתם ליוותה אותו עד יום נפילתו, הוא יום הולדתם. הכאב גדול מנשוא, ונדמה לי שאין במילותיו של נתן יונתן לתאר את כאבנו הלאומי - "ארץ שנתנו לה אוהביה כל אשר יכלו לתת". יהי זכרם ברוך.
2. הלחימה בעצימות גבוהה ובכוחות שיא של צבא סדיר, יחידות מיוחדות וכוחות מילואים ונמשכת במלוא עוזה במתחם ח'אן יונס ובמחנות המרכז. הלחימה קשה, הסביבה בנויה, צפופה ומאתגרת עם מערכת תת־קרקעית סבוכה, מטענים ומארבים. מי שמכיר את הלוחמים, יודע שדווקא האירועים הקשים והנופלים מגבירים אצלם את תחושת השליחות, הנקמה ורוח הקרב לסיים את המשימה ולבוא חשבון.
דבר אחד ברור, צה"ל הולך להישאר ברצועת עזה עוד זמן רב ולהבטיח שימור ההישגים והשלמת המשימה. כפי שנראים הדברים, שנת 2024 תהיה שנת לחימה, גם בדרום, גם בגדה ואולי גם בצפון. זהו המחיר על מעשינו ומחדלינו, מחיר הזמן והשקט, ההדחקה וההבלגה שקנינו במחיר יקר ובריבית נשך.
השבוע נפגשתי לשיחה במלון בחדרה עם קהילת מפוני קיבוץ יד מרדכי, קיבוץ של גיבורים: גם מגיני תש"ח, שבלמו את המצרים בשערי ישראל במחיר דמים יקר, גם מרדכי אנילביץ' מנהיג מרד גטו ורשה, שעל שמו קרוי הקיבוץ (אגב, הבונקר המשוחזר שלו בקיבוץ ספג שוב פגיעה ישירה) וגם כיתת הכוננות של הקיבוץ, שביחד עם כוחות משטרה וצבא בלמה ב־7 באוקטובר את כניסת חמאס לקיבוץ והצילה רבים.
לפיקוד הצפון באופיו, קשה להיות זירה משנית לפעילות צבאית, זהו הפיקוד שניצב מול האיומים המרכזיים, וכעת נגזר עליו להיערך בתצורת מגננה ולהגיב להטרדות ולפעילות חיזבאללה.
מפקד הפיקוד ופקודיו מבינים היטב את משימתם, את משניותם כעת מול המתקפה בעזה מול חמאס, והם מגיבים בעוצמה גדולה מהמוכר ומנצלים את ההזדמנות לחסל תשתיות של חיזבאללה בדרום לבנון ולהשיג הישגים גם בהשמדת חוליות ועוד. טעות משמעותית שלנו או של חיזבאללה יכולה לגרום להתדרדרות מהירה ולמעבר מ"לחימה תחת סף המלחמה", כפי שמבינים זאת בצה"ל, למלחמה רבתי, שתהיה קשה, ארוכה ותובענית יותר מזו המתנהלת כעת. יותר מ־100 אנשי חיזבאללה נהרגו עד היום מפעילות צה"ל, ובעדה השיעית בלבנון לא מתלהבים מכך שאנשיהם נהרגים עבור הפלסטינים בעזה.
בעוד ביידן, שהכריז השבוע פעם נוספת שהוא ציוני, מוכן לוותר על חלקים בבייס הפוליטי שלו לטובת ישראל ואזרחיה – נתניהו יוותר על האינטרסים של ישראל לטובת הבייס שלו. זהו בדיוק הזמן שבו מתחדדת אחריותם של גנץ וגדי איזנקוט, שעליהם להחליט מהו המועד שבו הם מפסיקים להיות שותפים לפארסה הזאת. הרי כבר ברור שבכל מקרה נתניהו יציג את גנץ כבוגד שעוזב את הממשלה בטרם שבו כל החטופים.
התרעות פיקוד העורף