הצ'פחות שמחליפים השניים מעוררות את הרושם שנתניהו מתחיל לחבב אותו. סמוטריץ' הודיע השבוע שיסיק מסקנות אם עמדותיו בעניין קיזוז הכספים לרשות הפלסטינית ומניעת הכנסת עובדים מהשטחים לא יתקבלו. כמובן שידע שמדובר באיום סרק, כי הוא האחרון שילך לבחירות. מיותר לציין שעמדותיו מנוגדות לחלוטין לעמדת ראשי מערכת הביטחון, שהטריחו עצמם לירושלים ובזבזו זמן יקר מפז על ישיבת פרוטוקול ריקה מתוכן. רק שאת נתניהו ושר האוצר מה שמעניין זה פוליטיקה ועוד פוליטיקה.
סמוטריץ' התנהל בצורה צינית גם בדיוני ישיבת הכספים. בניסיון להלבנת כספים קואליציוניים הוא רצה לנפח את תקציב משרדה המומצא של אורית סטרוק. תוך כדי התעללות בתקציב הוא מרח את הדיונים, בתקווה שמישהו יתייאש. בפועל מדובר במסלול עוקף להגדלת תקציב ההתנחלויות. נתניהו שותק, כי אינו רוצה לאבד את חדר ההלבשה. מבחינתו, מנהלת תקומה שהוקמה השבוע לטיפול במפוני העוטף אינה יותר משכפ"ץ קרמי לשימור קואליציית 64 הח"כים.
בינתיים שרים בליכוד מפסיקים לשתוק ופולטים כדורים בתוך הנגמ"ש. יותר ויותר מתוכם מוטרדים ממופעי הציניות ומתרעמים כנגד סמוטריץ', שתפס גובה. בחדרי חדרים הם בזים לתרגיליו בוועדת הכספים. במקרים אחרים כבר אינם חוששים לפתוח פה. ניר ברקת, שהפך למצטיין פלוגתי בהוצאת הכביסה המלוכלכת, זכה ב־240 מיליון שקל שאותם דרש לאחר שתחילה סמוטריץ' מנע זאת ממנו. ביקורת על ההתנהלות התקציבית נשמעת גם מכיוונו של יולי אדלשטיין, יו"ר הכנסת לשעבר.
גם קשה להתעלם מהדיון בוועדת העבודה של הכנסת, שדנה השבוע באי־תשלום פיצויים למעסיקים בגין תשלומים סוציאליים ל־300 אלף משרתי המילואים. הפיצוי מהביטוח הלאומי משולם רק על השכר השוטף, אבל מתוספות סוציאליות של 25% מתוכו הם יכולים לשכוח. "לא הצלחנו להגיע לפתרון הבעיה שנוכל להציג בוועדה", טען אריאל הבר מאגף התקציבים באוצר. בעקבות כך התרעמו הח"כים אתי עטיה וחנוך מילביצקי, מההארד־קור של הליכוד. "אני ח"כ חדש, אבל ראיתי שכשרוצים יש כסף", הסביר האחרון, "באוצר טוענים שזה מצריך ישיבה עם השר, אבל יש 400 מיליון שקל לתקציב למשימות לאומיות של סטרוק ולכל מיני מקומות. אם לא יהיה פתרון למעסיקים, לא אצביע בעד התקציב".
התסכול של ח"כים בליכוד שאליהם מתייחסים כאל סטטיסטים בתיאטרון האבסורד הולך וגדל ואיתו חוסר שביעות רצון מהתנהלות נתניהו, במיוחד בנוגע לכספים קואליציוניים. ועדיין לא קם הח"כ האמיץ שיגיע עד כאן כי החום במטבח הפך לבלתי נסבל. נדגיש שהקרקס בנוגע לתוספת של 29 מיליארד שקל לתקציב 2023 שאושר לבסוף השבוע, הוא רק הפרומו לתקציב 2024. המאבק במקרה זה יהיה קשוח, עם הרבה נפגעים בשטח ואין־ספור שאלות: האם יזרקו לפח את המלצות הנגיד פרופ' אמיר ירון, שהוא גם היועץ הכלכלי לממשלה? האם משרדי הממשלה ייסגרו ותקציביהם ייחתכו אוטומטית? האם המסים יעלו או שרק הגירעון התקציבי יתנפח ובעקבותיו הורדת דירוג האשראי של ישראל? האפשרויות מהגיהינום, וכל אחת מהן עלולה להאיץ את הקדמת הבחירות.
ונתניהו? הוא ממשיך להתנהל כפוליטיקאי צעיר שרק נכנס לפוליטיקה ונמצא כאן כדי להישאר לפחות עד להשלמת יעדי המלחמה שהציב, הכוללים את הכרעת חמאס וסיום המלחמה, החזרת החטופים ושיקום ההתיישבות בעוטף. כמה זמן משימות אלה ייקחו? גם אם מדובר בכל אחת מהמשימות בנפרד - זה לא יארך שבוע, לא חודש ואפילו לא שנה. מבחינתו, הוא חייב להישאר עד סוף הקדנציה, וגם אם המשימות ייגמרו, הוא כבר ימציא חדשות.
במקביל הוא גם לובש את חליפת ההיסטוריון ומתחיל בסקירה היסטורית על מחדלי ישראל בעידן המודרני. הוא מאשים את האחראים להסכמי אוסלו, את קברניטי ההתנתקות (כן, זו שהצביע בעדה), ואם צריך - יחזור להקמת המדינה או שירחיק עד להצהרת בלפור. יש לקוות שבני גנץ, יו"ר המחנה הממלכתי, הספיק להפנים שהאלונקה כבר ננטשה לטובת הפוליטיקה והוא התמים היחיד שנותר תחתיה.
וואו. איזו שנה מטורפת חווינו. מהמהפכה המשפטית המטורפת ועד למלחמת הדמים הנוראית בעזה. מהמאבק על יוקר המחיה למעבר החד ליוקר החיים. מהמלחמה על מחירי החטיפים למלחמה על חיי החטופים. את יישובי העוטף עטפנו בחיבוק אינסופי.
ובמעבר חד למדד היום. רמז למגמות המחירים שיפורסמו בצהריים ניתן היה לקבל ממדד חודש אוקטובר, שפורסם בחודש שעבר ושעלה ב־0.5%. לפי מדד זה צפוי המשך עליות מחירים בפירות ובירקות (בשל המחסור) במוצרי מזון (שם גם ניכרת ירידה בצריכה) ובהלבשה. מאידך, צפויות ירידות מחירים בסעיפי התרבות והבידור וגם במחירי הדיור (אך לא במחירי השכירות). החולשה בשוק זועקת. לפי נתוני האוצר, באוקטובר נרכשו 2,294 דירות בלבד, המספר הנמוך ביותר מאפריל 2020, עם פרוץ מגיפת הקורונה.
גם מחירי האנרגיה צפויים לרדת בעקבות ירידת מחירי הדלק בעולם. לפני פרסום מדד נובמבר המדד עלה ב־12 החודשים האחרונים ב־3.7%, ומתחילת 2023 ב־3.4%. המדד השנתי מתקרב ליעד האינפלציה הממשלתי (1%־3%), אבל ספק אם יגיע ליעד החודש. האוצר מחזיק חלק מסעיפי המדד, למשל הבנזין למכוניות, ללא שינוי כדי שלא להאיץ את המחירים.
לאור הנתונים על התמתנות המחירים, הקונצנזוס עד לפני שבוע היה שבהחלטה שתתקבל בתחילת ינואר הריבית תרד. ואכן, השווקים הפיננסיים מגלמים ירידת ריבית ל־3.25% בסוף 2024 - ירידה של 1.5% ביחס לריבית בנק ישראל הנוכחית. אשרי המאמין, כי כעת זה ממש לא בטוח. במסרים המועברים מבנק ישראל מובעת דאגה עמוקה ממדיניות התקציב, הגידול בגירעון והכספים הקואליציוניים.
אורי גרינפלד, האסטרטג הראשי של פסגות בית השקעות, ציין בסקירתו השבועית: "בבנק ישראל יתקשו להפחית את הריבית כל עוד אי־הוודאות במשק כל כך גבוהה". לכן, עם כל הכאב על מקבלי המשכנתאות, העסקים הקטנים והלקוחות שבאוברדרפט, הריבית הגבוהה לא תשתנה. זה יקרה כל עוד הממשלה לא תחזור למדיניות של שפיות כלכלית.
נקודה נוספת לסיום: האם השכירים או הגמלאים מפוצים בגין עליית המדד הגבוהה? זה תלוי. נתחיל דווקא בנבחרי הציבור, ששכרם צמוד לשכר הממוצע השנתי. שכר הח"כים ובעקבותיו השופטים ושאר הנבחרים אמור היה לעלות בתחילת 2024 ב־10%. ועדת אלבשן הקובעת את נורמות השכר המליצה שלא להעלותו.
בוועדת הכספים הוחלט השבוע שלנוכח המצב, שכר נבחרי הציבורי לא יעודכן השנה - וזוהי סוף־סוף בשורה מעניינת. תוספות השכר השוטפות לשכירים אינן מוצמדות למדד אלא להסכמי השכר הענפיים, כך שהן אינן מושפעות מעליית המדד. מאידך, תשלומים שאינם צמודים לשכר הממוצע אלא למדד, כמו קצבאות הביטוח הלאומי, קרנות הפנסיה והפנסיה התקציבית הנאמדת ב־13 מיליארד שקל, יתעדכנו בתחילת ינואר בהתאם לעליית המדד.
אבל אליה וקוץ בה. כשהמדד והשכר עולים, גם תעריפי הארנונה, המים והחשמל עולים - וזה אגרוף בבטן עבור כולנו. לפי איגוד לשכות המסחר, הארנונה הצמודה למדד ולשכר במגזר הציבורי תעלה לפחות ב־5%. עבור תושבים שספגו את אסון 7 באוקטובר או סתם עובדים מוחלשים, זוהי מכה של ממש. עושה רושם שלאף אחד לא אכפת.
מלחמת עזה שינתה את סדרי העדיפויות במדינה. גם אם הוחלט בעבר שלא להעלות מסים, זו לא בושה לשנות עמדה, ואם צריך - אז להכניס את כולנו מתחת לאלונקה. אלא שסמוטריץ', בעידוד פקידיו הבכירים, פוחד מהתגובה הציבורית ומנסה להעלות מסים בצווים שאינם מצריכים את אישור הכנסת. אחד מהם הוא כאמור המס על משקאות שהוטל על ידי ממשלת בנט־לפיד בנימוק של המלחמה בתחלואה ובצריכת המתוקים. המס בוטל כאמור במרץ 2023 על ידי סמוטריץ', ומדובר כאן באחד הצעדים החיוביים של שר האוצר.
ולמה? מכיוון שהמס נועד במקור להורדת צריכת המשקאות המתוקים בעשרות אחוזים. הכנסות המיסוי בעקבות זאת אמורות היו להסתכם לפי ההערכות באוצר ב־340 מיליון שקל. בפועל הגבייה הסתכמה בכ־900 מיליון שקל. מאידך צריכת המשקאות הממותקים ירדה בכ־5% (ובניכוי ירידת הצריכה השוטפת היא הסתכמה בכ־1% בלבד). המס מוטל לא רק על משקאות ממותקים אלא באותה נשימה הכלילו גם משקאות דיאט או זירו, שתכולת הסוכר שלהם נמוכה בהרבה. היגיון לא נמצא פה.
אז הנה יצא המרצע מהשק: ההכנסות ממיסוי זינקו, הצריכה ירדה בשוליים, והאמת יצאה לאור. את האוצר לא מעניינים באמת שיקולי הבריאות או יוקר המחיה, אלא כיצד לחלוב את הציבור באמצעות דרכים יצירתיות. הבריאות היא רק תירוץ ציני להתגנבות יחידים לכיס ולהצדקת גביית מסים נוספת. מי שסובלות מכך הן המשפחות מרובות הילדים, בעיקר מהשכבות המוחלשות (חרדים, מיעוטים ותושבי הפריפריה). אלה נאלצו לשלם בשנה שעברה עבור שישיית בקבוקי קולה כ־50 שקל. זה לא טעם החיים אלא פחות או יותר מחירה של ארוחת צהריים.
כל זה היה כאמור בשנת 2022, כשהמס היה בתוקף. כעת נדרשים באוצר להארכת תוקף ביטול המס, והדבר תלוי בחתימת שר האוצר על תקנות ממש בימים הקרובים. אם הוא יחתום, גביית המס לא תחודש. אם הוא לא יחתום, המס ייגבה מחדש, וכל הסיפורים על המלחמה ביוקר המחיה יירדו לטמיון כאותן אגדות על המלחמה על שלום בריאות הציבור.
והערה נוספת: אם האוצר מעוניין בגביית המסים, הוא מוזמן למסות את כל מוצרי המזון האחרים עתירי הסוכר, השומן והמלח שמוצריהם מעוטרים בסימונים אדומים. הוא לא עושה את זה כי הוא פוחד. לכן מהלך כזה מוטל רק על המשקאות המסוכרים (עם סימונים אדומים), כי הוא אינו מצריך חקיקה ראשית בכנסת על כל המשתמע מכך. אז שיפסיקו לבלבל אותנו עם העובדות והמספרים.
"אחרי השבת השחורה נשאלתי מה איתי ועניתי שאני מגויס בצו 8. הלב קרוע עם מה שקורה בדרום, אבל העיניים נשואות צפונה. ידעתי שלאורך זמן נחזור לעצמנו בדרום, אבל הצפון יהפוך לאיום האסטרטגי. כך פני הדברים היום ולא טעיתי", אומר לי אמיתי.
"השבוע ישבתי עם מנהל מס רכוש וסוכם על תשלום מקדמה לעסקים בדרום בטווח של עד 20 ק"מ ובצפון בטווח של עד 9 ק"מ. מדובר בבשורה חשובה, כי אלה אזורי לחימה סגורים. אני שמח שבאזורים אחרים העסקים מתחילים לחזור לעצמם, ואת זה רואים בפקקים שחזרו. בגבול הצפון ובגבול הדרום הכל מנותק. במקומות אחרים, ככל שהימים עוברים, חוזרים לשגרה. ועדיין, כל הרגולציה והבירוקרטיה צריכות לעוף מסדר היום. יש ניסיונות להכניס עובדים מיו"ש לענפי החקלאות והבניין, אבל בינתיים זה לא קורה".
התרעות פיקוד העורף