למבצע שומר החומות צפוי להיות פרק נכבד בתחקיר המחדל של 7 באוקטובר. רק בשישי שעבר סיירנו במנהרת הטרור יוצאת הדופן של חמאס, כ־300 מטר בלבד ממעבר ארז ומהחומה והמכשול, שאמורים היו להפריד בין צפון רצועת עזה לשטחים החקלאיים של נתיב העשרה. כבר מתחילת התמרון הקרקעי נחשפה תמונה שהדהימה את קציני ולוחמי צה"ל, כך גם ברחבי כל הרצועה.
צריך לקרוא לילד בשמו: אנחנו לא קרובים להשמדת חמאס | אלון בן דוד
לתקיפת המטרו ב־2021 לא נותר זכר. פירי המנהרות המרובים מאוד, התווך התת־קרקעי הבלתי נגמר, בונקרים, חדרי שליטה, מחסני אמל"ח, אתרי ייצור וכל מה שצריך על מנת לנהל לחימה ודיוני ממשלה מתחת לאדמה. תפיסת הגנה סדורה ועיר תחתית של טרור, שחלקים גדולים ממנה בנויים בסטנדרטים גבוהים מאוד.
התחושה מהסיור במנהרת חמאס בסמוך למעבר ארז ובאתרים אחרים במהלך המלחמה משאירה תחושה מעורבת ושאלה גדולה, שעד עכשיו לא הצלחתי לקבל עליה תשובה. כיצד שנתיים וחצי בלבד לאחר מבצע שומר החומות, לא נותר דבר משרידי תקיפת המטרו, וחמאס המשיך לחפור את עצמו בתוך האדמה? זאת אף שבצה"ל מיהרו לספר לאחר המבצע כי הנזק אדיר, וחמאס מבין כעת שהמנהרות הפכו למלכודת מוות.
התחושה מעורבת, אמרנו, כי הפעם נוגעים לוחמי צה"ל באמת בתשתיות הצבאיות החשובות של חמאס. הפעם אין מדובר בפירוטכניקה, יש הישגים אבל גם משפך זמנים. מצד שני, ההליכה בתוך המנהרה, שמאפשרת עבודה של טרקטורים ונסיעת כלי רכב, מהווה תזכורת כואבת לחטא היוהרה של מבצע שומר החומות וההשלכות המסוכנות שלו - הערכות יתר לנזק שנגרם לאויב ולמידת הנכונות הנמוכה שלו לצאת לעימות נוסף עם ישראל, זאת לאחר שאיבד לכאורה באופן דרמטי יכולות מבצעיות חשובות.
הנזק שנגרם למנהרות חמאס, אף שכאמור לא נותר ממנו זכר, סומן על ידי בכירים מאוד בצבא כנקודת תפנית אסטרטגית, שלפיה - מתוך החשש של חמאס, לכאורה, שהמנהרות יהפכו למלכודת מוות - לא ייעשה בהן שימוש. חיסול קבוצת מהנדסים בכירים בחמאס סומנה ומונפה גם בתקשורת ככזו שתמנע או תפגע ביכולות חמאס להשתקם, וכך גם הפגיעה באתרי הייצור ובמחסני הנשק. בתמונת מצב דמיונית כזו, מה הפלא שראש אמ"ן אהרון חליוה נתן סיכוי גבוה לשקט שיימשך לפחות חמש שנים - כאילו יש דרך לספק להערכה הזו כלים מודיעיניים מדידים.
בחודשים הראשונים לאחר המבצע היו מעט מדי קצינים בכירים, בדרגת תת־אלוף ומטה, שהעזו ללכת נגד הזרם שהובל על ידי הרמטכ"ל דאז אביב כוכבי, ששיווק את מבצע שומר החומות כהצלחה גדולה מאור, בעלת פוטנציאל להשלכות אסטרטגיות מרחיקות לכת. הקצינים שדיברו איתי אז אומנם היו בכירים אך בדעת מיעוט, ולא בכירים מספיק כדי להשפיע על הערכות היתר המופרזות של הצמרת המדינית־ביטחונית, שהשפיעו לרעה על גיבוש תמונת המצב וניתוח כוונת חמאס מסיום מבצע שומר החומות ועד 7 באוקטובר.
נורות אזהרה
פחות מחצי שנה לאחר המבצע, כבר זיהו באוגדת עזה שחמאס חוזר לחפור במלוא המרץ את המנהרות. בתרגיל אוגדת עזה באוקטובר, תרגלו החטיבות בשטח תרחיש שבו חמאס מבקש לחדור לישראל לבצע פשיטה באמצעות פיצוץ הגדר עם רכבי תופת, חדירות של מצנחים מעופפים ועוד. תרחישי התרגיל לא היו מבוססים על הערכות בלבד או ניתוח איומים, אלא על פי המודיעין שניתחה האוגדה לאחר המבצע.
בפרסום תוכניות המלחמה, כפי שכתבנו ב"מעריב", ציינו כי גורמי צבא, בהתייחס לאוגדת עזה, סבורים שראשי חמאס הבינו, כחלק ממסקנות מבצע שומר החומות, כי לצד המשך פיתוח המנהרות, כולל אלה ההתקפיות - ארגון הטרור חייב לפתח אפשרויות פעולה נוספות כמו פשיטות מעל הקרקע.
אותן הערכות עמדו בניגוד לעמדת בכירים רבים במטה הכללי, שהיו באופוריה לאחר המבצע והאמינו כי לחמאס, בעקבות המכות הקשות שספג, אין אינטרס נראה בעין למלחמה עם ישראל. באותה תקופה ההערכה במודיעין האוגדה הייתה כי כחלק מתוכניות הפעולה של חמאס ליום פקודה, אנשיו מתאמנים בפשיטות ובחדירות לשטח ישראל.
המידע על תוכנית ההתקפה של חמאס העמיק עוד יותר ככל שעבר הזמן. לא היה צריך לעשות עבודת מודיעין גדולה, הכל היה בחוץ, גלוי לחלוטין, באמירות פומביות ובאימונים שתרחשו את תוכניות ההתקפה מול העיניים של תצפיתניות צה"ל, שהזהירו יותר ויותר ככל שהתקרבנו למועד השבת השחורה. אך בצה"ל ראו בסימנים אלה חלק מתרגילים ומסרים פומביים התקפיים כלפי ישראל, וזו גם הייתה גם ההונאה שביקש חמאס להשיג.
החלק הזה, שעליו אנחנו כותבים בטור זה, אינו בא בסתירה או כדי להקל בחשיבות מוקדי תחקיר נוספים העוסקים ברצף האירועים שהובילו להפתעה המוחלטת של השבת השחורה. חלקם נמשכים בבניית קונספציות מוטעות במשך שנים ארוכות, שבהן כוחו הצבאי של חמאס הלך והתעצם, וישראל עצמה את עיניה כמעט בכפייה, כאשר חמאס במשך יותר מעשור בנה והתאים את תוכנית ההתקפה שלו לפשיטות טרור לשטח ישראל. קונספציות שבהן אחריות מובהקת לדרג המדיני, אך גם לבכירי הצבא.
מוקדי תחקיר נוספים, בהם גם השנה האחרונה, שבה הציב הדרג הביטחוני על רקע המשבר החמור בחברה הישראלית התרעה אסטרטגית בפני ראש הממשלה בנימין נתניהו כי הציר העוין לישראל בהובלת איראן וארגוני הטרור הפועלים תחת חסותו - חיזבאללה וחמאס - מזהים שעת כושר לפעול נגד ישראל בשל חולשתה הפנימית - וההקרנה של המשבר כלפי הצבא.
מחדל המודיעין, ההתעלמות מאזהרות הנגדת וקצינים זוטרים ב־8200, התצפיתניות שראו הכל, היממה האחרונה בדיונים בצמרת הצבא ותפיסת ההגנה בפיקוד הדרום - הכל קרס ב־7 באוקטובר.
בחלק גדול מהנושאים שצפויים להפוך למוקדי תחקיר מרכזיים כבר בחודשים הקרובים בתחקירים פנימיים של הצבא, אבל גם במינוי צוותי תחקיר חיצוניים, סביר להניח בראשות אלופים במילואים, כפי שהיה במלחמת לבנון השנייה - עסקנו באריכות בטורים קודמים. הפרק הזה מוקדש למבצע שהישגיו הוצגו באופן מופרז בנושאים שונים, והיה לו חלק משמעותי בקיבעונות המחשבתיים והמודיעיניים ב־7 באוקטובר - ומכאן חשיבותו כצומת דרכים מרכזי למלחמת עזה שבה פתח חמאס.
שלח לי שקט
חצי שנה בלבד לאחר מבצע שומר החומות, העמדה המובילה במטה הכללי, כולל זו של הרמטכ"ל אביב כוכבי, הייתה שתקיפת המטרו יצרה לא פחות מאשר שינוי אסטרטגי. זו לא רק מידת הנזק האדירה, כך חשבו בצה"ל, שגרמנו לרשת המטרו ההגנתית של חמאס, כמו גם הפגיעה האנושה בתורת הלחימה של חמאס, שהתפתחה במשך שנים ארוכות ומבוססת על הגנה חזקה שמוכנה לפלישה של כוחות צה"ל באמצעות התווך התת־קרקעי, שלרשת המטרו חלק מרכזי בה.
הערכת היתר למידת הפגיעה במטרו של חמאס במבצע שומר החומות, שעד היום לא ברור על איזה חומרי מודיעין הייתה מבוססת, יחד עם חטא היוהרה לגבי הצגת הישגים באופן מופרז מאוד לאחר המבצע, יצרו מפעל ציפיות והערכות שגויות כי לחמאס אין אינטרס עכשיו לתקוף, לנוכח השנים הארוכות שיידרשו לו לשיקום ולשינוי תורות הלחימה מול ישראל.
האלוף אהרון חליוה, אז ראש אגף המבצעים בצה"ל, ערב כניסתו לתפקיד ראש אמ"ן, הפליא להעריך ולצפות לחמש שנות שקט ברצועה. שני מבצעים קטנים שניהלה ישראל ברצועת עזה מול הג'יהאד האסלאמי, שבהם חמאס לא נכנס ללחימה, היו קלף שיווקי עבור בכירי צה"ל להציג את מבצע שומר החומות כמוצלח במיוחד.
על חמש שנות השקט הצפויות יחזור האלוף חליוה פעם נוספת לאחר שנה, כשהוא כבר ראש אמ"ן, כאשר רק מעטים בתוך הארגון, בעיקר בדרג הזוטר יותר, מנסים להצביע על מגמה אחרת ומסוכנת של כוונות חמאס.
חצי שנה בלבד לאחר המבצע, כפי שכתבנו אז, הבחינו באוגדת עזה שחמאס ממהר לשקם את המנהרות, וכי במערכת הביטחון מודעים לעובדה שחמאס משקיע מאמצים רבים בחפירת מנהרות הגנתיות והתקפיות חדשות, כשההערכה הייתה שתוואי המנהרות הולך ומתקרב לאזור המכשול.
מעבר לכך, נכתב באותה ידיעה כי במערכת הביטחון מבחינים בכך שמיד לאחר המבצע החל חמאס לרכז מאמץ גדול בשיפור יכולותיו המבצעיות כהפקת לקחים מהמבצע שבו התקשו אנשיו לפגוע בלוחמי צה"ל. אבל עמדות אלו באותה תקופה ייצגו בעיקר את דרגי השטח, גם בתחום המודיעין, בעיקר ברמת אוגדת עזה. זה היה, כאמור, רחוק מאוד מהעיסוק המרכזי במודיעין, במטה הכללי, בחטיבת המחקר או ביחידת 8200.
גם במודיעין האוגדה השתנו גישות למתונות הרבה יותר לגבי כוונות חמאס, כפי שבא לידי ביטוי בדחיית המסקנות של נגדת המודיעין ב־8200 ואנשי קבע נוספים. למרבה הצער, דיוני העומק הנדרשים בנוגע למה שמתרחש באמת ברצועת עזה, ומה מתכנן חמאס לאחר המבצע - לא באמת הגיעו לדיוני עומק במטה הכללי, ולא נוהלה עבודה נדרשת ומעמיקה בגופי המודיעין המטכ"ליים.
גם כאשר נעשו טעויות קשות בקריאת המפה במודיעין אוגדת עזה, מי שמבקש לסמן אחריות כוללת לניתוח תוכניות הפשיטה של חמאס ערב המלחמה על קצין בדרגת סא"ל או על מודיעין הפיקוד, אינו פועל ממניעים תמימים.
לפני פחות משנה הרמטכ"ל כוכבי, ערב סיום תפקידו, הצהיר בנאום במכון למחקרי ביטחון לאומי כי "במבצע שומר החומות, כמעט בכל יום בחמשת הימים הראשונים, סוכלו בין עשרה ל־15 מחבלים בתת־קרקע. זוהתה פגיעה ב־18 מחבלים שתכננו פשיטה לאחד היישובים, בצמרת התעשייה הצבאית של חמאס ובבכירים".
גולת הכותרת, הוסיף כוכבי, היא השמדה של 100 ק"מ של פרויקט הדגל של חמאס: "לא מקרי שהם מנחים את כוחות הנוחבה לא לצאת מהבית, ועד היום הם לא יודעים להתמודד עם הפרויקט הזה, כי הם מבינים שעברו כמה שנים מאז ואנחנו ממשיכים לאסוף מודיעין - וגם במלחמה הבאה נתקוף את הפרויקט שהם אולי מנסים לשקם, ואת חלקו אולי לא השלמנו".
שאננות וישנוניות
בחזרה לסיור במנהרה בסמוך למעבר ארז. כבר כשאני נמצא בפנים ומנסה להפנים את הגודל והעוצמות שלה, אני שואל את עצמי מדוע למעשה לא עשו בה שימוש במתקפת הטרור של 7 באוקטובר, והשתמשו רק בהמשך המלחמה בסניפים אחרים של המנהרה - שאורכה 4 ק"מ עד ג'באליה - כדי לנסות ולזנב בכוחות צה"ל שהמשיכו להתקדם לעבר העיר.
יש לכך, לכאורה, גם הסבר טכני. אף שרוחבה של המנהרה מאפשר נסיעת כלי רכב דוגמת הטנדרים שלקחו חלק בפשיטה, דווקא הסיום שלה צר יותר ומאפשר אומנם הכנסת אופנועים לישראל ורכבי שטח קטנים - אבל כנראה לא יותר מזה. את התשובה לחידה הזו ניתן לסגור בתשובה פשוטה, כי נוכח התוכנית המבצעית של חמאס לתקיפה מעל הקרקע ותוכנית ההונאה הגלויה שעשו לצה"ל, הם פשוט לא היו צריכים להשתמש במנהרה – והעדיפו שלא לחשוף אותה בשלב הראשון של המלחמה.
אבל גם מאחורי התשובה הפשוטה הזו מסתתר הסבר מורכב קצת יותר. הרמטכ"ל לשעבר כוכבי דיבר על אותן שתי פגיעות במנהרות ההתקפיות, שבהן לדבריו נהרגו 18 מחבלים ביום הראשון למבצע שומר החומות כאשר היו בדרכם לבצע פשיטה לכיוון הגדר. את הלקח הזה נראה כי בחמאס הפנימו. התקרבות לגדר מתחת לאדמה בתוואי מנהרה התקפית עלולה לחשוף בפני ישראל את התוכניות, בין השאר בגלל הסנסורים שמותקנים במכשול התת־קרקעי.
באופן מדהים, שימוש בתוואי חשאי מתחת לאדמה עשוי היה, מבחינת חמאס, לחשוף את כוונותיו ולהרוס את ההפתעה שהושגה מעל הקרקע והוכנה באופן הגלוי ביותר. הוויתור על השימוש במנהרות ההתקרבות מצד חמאס מתאר במידה רבה את תמונת המראה ההפוכה של 7 באוקטובר. הכישלון של חמאס בשומר החומות הוביל להפקת לקחים, לוותר על המנהרות ההתקפיות המתקרבות לגדר ולהתמקד בפשיטה מעל הקרקע.
אצלנו, לעומת זאת, ההצלחה בשומר החומות יצרה שאננות והסתמכות יתר על המכשול התת־קרקעי וזה שמעל הקרקע. העיקרון הבסיסי ביותר בהגנה, שקו המגע לעולם ייפרץ, נזנח. זה לא המכשול שנכשל בהגנה, אלא תפיסת ההגנה המבצעית ועיוורון מודיעיני מוחלט.
חמאס ויתר מבחירה על מנת שלא לסכן את אלמנט ההפתעה על המנהרות ההתקפיות, אבל בכל הקשור למערך המבוצר והנכסים התת־קרקעיים, לא רק שחמאס לא ויתר - אלא חפר את עצמו לדעת בשנתיים האחרונות. חודשיים וחצי של מלחמה בעזה ממחישים היטב כי בחמאס נערכו במשך שנים ארוכות למלחמה הגדולה מול ישראל.
נורקין הסתייג
בצמרת צה"ל ראו במבצע שומר החומות ככזה שלכאורה הרחיק את המלחמה הבאה, אבל בפועל קרה דבר הפוך לחלוטין. בעוד בישראל ניתחו את המצב שאליו נקלע חמאס לאחר המבצע ככזה שמציב אותו במצב חולשה מול ישראל וללא אינטרס במלחמה - קרה בדיוק תהליך נגדי.
אחד הגורמים המשמעותיים שהובילו לעיוות הקונספציה בישראל נבע מכך שההערכה בנוגע לתוצאות תקיפת המטרו הייתה כה מופרזת, מתוך מחשבה שחמאס איבד את פרויקט הדגל שעליו עמל שנים.
מכת ברק תוכננה במשך כחמש שנים, ובלבה הפעלת כלי אסטרטגי במסגרת לחימה עצימה מאוד ברצועה, ובה תחילתו של תמרון בכוחות גדולים, שהיה אמור לספק את ההונאה הנדרשת שנועדה להכניס את גדודי חמאס ואלפי מחבלי חמאס לתוך המנהרות.
הערכת ההישג התייחסה לסדר גודל של 600־800 מחבלים הרוגים, אבל לא פחות חשוב מכך - המהלך הזה אמור היה לספק את גלגלי התנופה להמשך הלחימה. על תקיפת המטרו הוחלט בסופו של דבר במטה הכללי ובאישור הדרג המדיני במאפיינים מצומצמים יותר בכל הקשור לתוכנית ההונאה, אבל לא בכמות החימושים מהאוויר וגודל המטס.
בסופו של דבר, לאחר שהתברר כי אין כמעט מחבלים במנהרות, בוטל המטס השני. המבצע הסתיים עם מספר מחבלים בודדים הרוגים, יש אומרים פחות מאשר באצבעות יד אחת, והמבצע לא השיג את מטרותיו.
בדיונים במהלך המבצע שקדמו לתוכנית, מפקד חיל האוויר עמיקם נורקין היה היחיד שהסתייג: "לוקח לנו חמש עד עשר שנים לבנות תוכנית כזו, בואו נשמור אותה". בציטוטים שפרסמנו ב"מעריב" כמה חודשים לאחר המבצע, בצה"ל אומנם הודו כי מספר המחבלים שנהרגו בו נמוך, אך טענו כי הפגיעה שהושגה במנהרות המטרו מהוות מכה אסטרטגית עבור חמאס, עד כדי כך שבכירי הצבא טענו שחמאס יידרש לשנות באופן מהותי את תפיסת ההגנה שבנה במשך שנים ארוכות.
ראש אמ"ן במבצע שומר החומות, האלוף (במיל') תמיר הימן, תמך בעמדת מפקד הפיקוד דאז, האלוף אליעזר טולדנו, כי יש לבצע את התוכנית במתכונת של הונאה מצומצמת כי יש הזדמנות להכריע את תפיסת הפעולה התת־קרקעית של חמאס ברצועת עזה באמצעות הפעלת המבצע. טולדנו הוסיף בדיון כי בחמאס מדברים על כך שהם חוששים לרדת למנהרות, והוסיף כי ספק אם ניתן יהיה להפעיל את מבצע מכת ברק לאחר סיום המבצע הנוכחי.
מפקד חיל האוויר נורקין הטיל ספק בהצלחת המבצע ואמר לרמטכ"ל כוכבי: "אנחנו ממצים את המערכה האווירית, ואני ממליץ ללכת לסגירה". בסופו של דבר, לאחר כמה דיונים, נתן הרמטכ"ל כוכבי אור ירוק להפעלת המבצע המרודד, ומכת ברק יצאה לדרך באופן חפוז, אף שתוכננה לביצוע במצב מלחמה, ולא במסגרת של מבצע מוגבל.
נראה כי בשנה הראשונה שלאחר סיום המבצע, צמרת צה"ל בנתה לעצמה סיפור אלטרנטיבי על עוצמת הפגיעה האנושה לכאורה בעוצמת חמאס ובתוכנית ההגנה שלו. התחושה של רבים היום היא שלהערכה הזו לא היה למעשה כיסוי מודיעיני אמיתי, והתערב בה גם רצון למנף הישגים מהמבצע.
היקף העיר התחתית בעזה מוכיח זאת היטב, אבל יותר מאשר שלילת כלי אסטרטגי שהיה בידי ישראל לשעת מלחמה מול חמאס - התפיסה הזו הובילה לקונספציה אחת נוספת, והיא שסיכויי המלחמה עם חמאס נמוכים.
צה"ל מתמודד כעת בשטח עם איתור והשמדת המנהרות. יש הישגים רבים, אך גם צווארי בקבוק שנוצרים. ימים ותחקיר מעמיק יספרו אם תמונת המצב השגויה עיכבה פיתוח של פתרונות נוספים להתמודדות עם איום המנהרות בשטח, כפי שנחשף כעת.