כמה ימים בלבד לפני עזיבתה מאונס של אשת האו"ם לין הסטינגז, שוב אנו מקבלים תזכורת לכך שהעולם רחוק מלהיות מתוקן. הסטינגז היא סגניתו של המתאם המיוחד של מזכ"ל האו"ם לתהליך השלום, תור ונסלאנד, ושליחה לעניינים הומניטריים. משרד החוץ של ישראל שלל ממנה את אשרת השהייה לאחר שביטאה ביקורת חריפה נגד מבצע צה"ל ברצועת עזה.
אנו עדים למציאות בינלאומית רוויה במלחמות ומשברים; לנגד עינינו מובלות ממשלות על ידי דמויות יומרניות, שסופרות כמה עוקבים יש להן ב-X (טוויטר) ועסוקות יותר ברדיפה אחר אהדת ההמונים והרבה פחות בשאלה, אלו משימות מאלה שהציבו לעצמן הושגו, ומה מתוך המדיניות שלהן הצליח לצאת לפועל.
למרבה הצער, למרות שזו המגמה בעולם, הרי האו"ם, כמי שמשקיף מלמעלה על התמונה הגדולה, לוקה בשלל פגמים ומגבלות. במשבר סביב דאעש בעיראק, בטבח העם בסוריה, במלחמה בתימן, ובאחרונה גם במערכה נגד חמאס – בכולם הוא ניחן בהטייה שלילית.
האו"ם והנהגתו, בעידן המזכ"ל אנטוניו גוטרש, יצאו לחופשת מחלה כאשר פצצות שהטילו הסעודים החריבו בתי מגורים בתימן; נציגיהם ישבו בשלווה בז'נבה בזמן שבו המשטר הסורי, בסיוע רוסי ואיראני, טבח אלפים מאזרחיו וגרם סבל נרחב (ובל נשכח את פצצות הזרחן ואסון הרעב במחנה הפליטים אל-ירמוכ ליד דמשק). בעיראק, במשך שנים, ייצגו את המזכ"ל "דיפלומטים" שהבינו אך בקושי את המורכבות של הנוף הפוליטי והביטחוני בבגדאד. במשבר הקפריסאי, לעומת זאת, ניסה גוטרש להיות פרואקטיבי: הוא ביקש לתת מעצמו קצת יותר בעזרת שר החוץ הנוכחי של נורבגיה – ושוב נכשל. אפילו ח'ליפה חפתר הלובי דחה את הצעתו של המזכ"ל להיפגש.
דיפלומט נורבגי שני נקלע בימים אלה למחול השדים של רצועת עזה. תור ונסלאנד מתקשה למצוא את עצמו ולהשמיע קול ברור, או לייצר סדר יום. רק הודות לקומץ מאנשי ממקצוע המקיפים אותו, עוד מצליחה לשכתו להחזיק את עצמה מעל למים. הוא ושולחו הפורטוגזי רדומים. כמו במשבר באוקראינה, שבו האו"ם עדיין מוכרז נעדר, הרי בעזה, עוד בטרם הבין מי נגד מי – מיד כינה גוטרש את המלחמה "משבר הומניטרי". מערכה שכולה תוצאה ישירה של טבח נפשע באזרחים חפים מפשע, הפכה בפיו מיד לאסון הומניטרי שגרם הצד השני. האם גם פוטין מבחינתו הוא מנהיג שהפר את החוק או כזה שמקומו על דוכן הנאשמים במעשי טבח?
גוטרש הפקיד את עצמו בידיו של מרטין גריפיתס, סגנו לעניינים הומניטריים והמתאם לענייני סיוע חירום. גריפיתס הבלתי נלאה נחפז להפוך את משבר עזה לאסון הומניטרי. הוא והמזכ"ל שלו מעולם לא עצרו לחשוב, כיצד המשבר הזה פרץ, אלא מיהרו להסיק מסקנות. כס השופטים במלונות חמישה כוכבים בדוחא או ז'נבה הוא ללא ספק מקום נוח יותר לחוות דעה על המתרחש, מאשר אדמתם הבוץ רוויית הדם של הקיבוצים או השכונות החרֵבות של העיר עזה. דרך אגב, לגוטרש לקח חודשיים עד כי הסכים לצפות בסרט הזוועות שהכינו הישראלים, המתעד ללא מסננות את אירועי 7 באוקטובר.
בחזרה אל לין הסטינגז. הגברת הזו היא בבואה לכל מה שתואר לעיל והמתכון לכל מה שאינו תקין במדיניות האו"ם. בטעות היא חושבת, כי אם היא תופיע מדי יום על המסך, כך יפחת הסבל של אוכלוסיית הרצועה, ומשפחותיהם של החטופים ימצאו נחמה. היא כמובן מעודה לא נפגשה עם המשפחות הללו, כי הרי הסבל שמור, לשיטתה, רק לצד אחד. קידום מדיניות באמצעות התקשורת היא טקטיקה גרועה והיא ביטוי לאוזלת יד. כזוהי הסטינגז, וכאלה הם אלה הסבורים כי ב-7 באוקטובר האשם הוא בקרבן עצמו. הסטינגז, כמו שאר סוכנויות האו"ם וכמו המזכ"ל עצמו, אינם מחפשים את האמת. הם לא יודעים ולא נראה שבכלל אכפת להם מן הטרור שישראל והחברה הישראלית עברו. ישראל, מצידה, בוחנת את עצמה היטב בימים אלה, ובקרוב נדע כיצד הגענו לאן שהגענו. רבים מן הפוליטיקאים שאת פרצופם אנו רואים עכשיו מציצים אלינו מכל מסך, לא יישארו כאן זמן רב. החברה הישראלית לא תסלח להם.
הסטינגז איננה קדושה מעונה שהישארותה בישראל סורבה. היא דיפלומטית חובבת. אשת מקצוע מכהנת ששכחה את משימתה והפכה לפוליטיקאית. מגיע לה לעזוב בשקט ובבושת פנים. בין שליחי האו"ם המשרתים כאן יש ישרים ומקצוענים ממנה. אף אם הם באים בדרישות או מערערים לעתים על מדיניות ישראל – את תפקידם הם עושים על הצד הטוב ביותר.