יוסיאן לא תמיד שם: לפאנליסטים באולפן יש אלף דרכים לומר שאי אפשר לנצח

אנחנו שומעים שעות רדיו וקוראים עמודים צפופי טקסט בעיתונים, ורוב הטקסטים והניתוחים מבהירים שאין אפשרות לנצח. יש אלף צורות להסביר מדוע לא נצליח לנצח, ונדמה לי שלא מדלגים על אף אחת מהן כאשר מסבירים שאין יכולת להשיג את מטרות המלחמה. לפעמים, טון של שמחה מעוותת מתגנב ומסתתר בין השורות בתוך ההסברים שלא נצליח.

אבל אנחנו נצליח. המטרה היא כניעה ללא תנאי של חמאס, ואת זה חייבים להשיג. זה קשה, אבל אין ברירה אלא להצליח להשיג את זה. אחרת שואה חדשה תשתולל. זה נורא כמו שזה פשוט וברור. רצינו לחיות לנו חיים טובים בלי מלחמות, אבל סביבנו רוצים דבר אחר, רק דבר אחר: הם לא רוצים חיים טובים לעמים שלהם, הם רוצים את השמדת היהודים.

המטרה שלנו, כפי שהממשלה הכריזה, היא למוטט את חמאס. המטרה שלהם היא למוטט את ישראל. אנחנו כותבים ואומרים כל הזמן שאי אפשר למוטט את חמאס. הם כותבים ואומרים כל הזמן שאפשר למוטט את ישראל. זה נשמע כמובן לא הגיוני. כאשר הם עשו שוב ושוב פעולות טרור, פיצוצים, סכינים, ירי, דריסה, טילים ומרגמות, כל מי שיש בו טיפת היגיון שאל את עצמו: “מה, הם חושבים שהם יכולים להביס את ישראל?”, אבל אם הייתם שואלים אותם הם היו עונים מיד: “כן, אנחנו חושבים שאנחנו יכולים להביס את ישראל”.

השבוע, כדי לנקות את הראש, זפזפתי בהוט לערוץ 156 וראיתי שעשועון באחד מערוצי הטלוויזיה האיטלקית. החידון הוא “לעוף על המיליון”, פורמט שהומצא בישראל, ובאיטליה קוראים לו “נפילה חופשית”, והנה הייתה שאלה כזו: “מה קרה ב־30 באפריל 1975?”, ידעתי את התשובה, וגם המתחרים: נפילת סייגון וכניעת דרום וייטנאם. בסדר, עוד שאלה בחידון מהיר, אבל אז המנחה, הידוע מאוד, עצר רגע את מהלך השעשועון העליז ואמר: “זו הייתה תבוסת החופש”. הוא אמר כמה הוא היה מזועזע אז. הערכתי מאוד את המחווה שלו לחופש. הופתעתי.

וייטנאם נפלה. צריך לזכור שחיילים וייטנאמים רבים לחמו למען החירות של דרום וייטנאם. פעם בכנס באירופה על זכויות אדם פגשתי אדם שעלה לבמה וסיפר שהוא היה קצין בצבא דרום וייטנאם, וכי הוא מאוכזב שלא זוכרים את הקורבנות שהם הקריבו. הוא אמר ש־250 אלף חיילים דרום־וייטנאמים נפלו במאבק למען החופש. אני מזכיר את נפילת וייטנאם החופשית כהקשר למצבנו. נפילת דרום וייטנאם הדמוקרטית בידי הכוחות הקומוניסטיים, שהפרו הסכמים ברורים, היא מקור עידוד לחמאס.

עוד מקור עידוד לחמאס הוא נפילת אפגניסטן בידי הטאליבן. אפגניסטן היום היא גיהינום שמוטב לא לנסות לתאר את החיים בו. אפגניסטן היא גם דוגמה ומעבדה שממחישות לנו מה יקרה אם ישראל תיפול כאשר כולנו נגיד “אי אפשר”. אחרי שלב של טבח, אונס והשמדת יהודים, הנותרים יחיו בישראל תחת משטר מוסלמי במודל של הדיקטטורות הערביות האיומות שסביבנו.

זה מה שהארגונים הפלסטיניים האלימים רוצים. זה פירוש “מהים עד הירדן”, סיסמה שהפתיעה ישראלים רבים, למרות שהיא הייתה קיימת כל הזמן. לכן, מספיק ודי לומר “אי אפשר”. כידוע יש אמרה בנוסח: “את מה שקשה אנחנו עושים מיד, הבלתי אפשרי לוקח קצת יותר זמן”. זה משפט שמיוחס לטייסי חיל האוויר, עם קצת שחצנות ברוכה, ומקורה בפילוסוף ששמו ג’ורג’ סַנְטָיָאנָה, והוא אמר גם: “מי שלא מסוגלים לזכור את העבר, גורלם הוא לחזור אליו”.

אני מקווה שאנחנו זוכרים את העבר, ושאנחנו רואים ומבינים שיש מי שרוצים לחזור ולעשות לנו מה שעשו לנו בעבר. צריך לזכור שהנאצי הפלסטיני אמין אל־חוסייני, מנהיג הפלסטינים, שחי בברלין בראש צוות מאנשיו לצד היטלר והימלר, אייכמן ושאר משמידי היהודים במשך למעלה מארבע שנים במלחמת העולם השנייה, ומשם עסק במרץ במאמצים להשמדת יהודים במשך כל שנות המלחמה, הוא מנהיג פלסטיני נערץ על חמאס ועל פלסטינים רבים. הם רוצים לחזור אל תוכניות ההשמדה שלו. בהרווארד כבר יסבירו לכם מדוע זה בסדר גמור.

לכן אין דבר כזה אי אפשר לנצח אותם.