כבר חודש, מאז קרסה הפסקת האש, שהנהגת חמאס מסרבת לכל עסקת חילופין, אפילו במחיר הפוגה. בתחילה זה נראה היה כמו צעד טקטי כדי לסחוט עוד קצת משאיות סיוע, או כמה ימים של הפוגה, או להגדיל את מספר המשוחררים הפלסטינים כנגד כל חטוף ישראלי. אבל חודש אחרי כן זה כבר לא צעד טקטי אלא מדיניות. כל מי ששואל הם עונים: לא נסכים להפסקת אש, אלא לנצירת האש. לאחר שיידומו התותחים נפתח במשא ומתן ונחליף שבויים.

את בכירי האו"ם כלל לא מעניין לחפש את האמת | ג'קי חוגי
אל-עארורי התראיין ואיים על ישראל לפני ה-7 באוקטובר, ולא היה מי שישמע | ג'קי חוגי

מאחורי המדיניות הזו ניצב יחיא סינוואר עצמו. הוא שוקל את תמונת הקרב והמצב המדיני ואומר לעצמו, אין לי סיבה להיחפז, ארוויח יותר אם אצנן את השיחות. צה"ל אומנם הרג אלפי חמושים מאנשיו, אבל אלפים אחרים עדיין אוחזים בנשק. הם ממשיכים להילחם ומצליחים להסב אבידות לצה"ל. ולא רק אבידות, אלא גם יורים רקטות לשטח ישראל, אף אם פחות מכפי שירו בתחילה. היחסים בין הצדדים מראש לא היו כוחות. מצד אחד צבא מן המשוכללים בעולם. מצד שני, ארגוני גרילה שכוחם במניין אנשיהם הרבים וביכולת ההפתעה. סינוואר יודע שידו על התחתונה, ועל כן, ניצחון עבורו איננו להכריע את צה"ל, אלא לשרוד. כלומר, לסכל את התוכנית הישראלית לחסלו. את שלו הוא ממילא כבר עשה באותה שבת.

יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>


קצת סבלנות, אומר סינוואר לעצמו, והישראלים עלולים להישחק. החברה הישראלית, הוא סבור, לא תעמוד במספר הרב של חללים ומתוכה עוד תעלה זעקה. מחאת משפחות החטופים אף היא עושה את שלה. מדוע לשחררם, הרי כל עוד יהיו בידיו, ימשיכו יקיריהם להפעיל לחצים על הממשלה ולהתישה. סביר שסינוואר צפה ממקום מחבואו (שם הוא מקיף עצמו בחטופים) בדיון בכנסת שהתקיים ביום ראשון והוקדש להם. דיון שבו ניצבו ראש הממשלה והשרים בפני המשפחות, באותו אולם, והתפתלו בנסותם להסביר מה עשו וכיצד. ככל שיימשך המצב הזה, והחטופים עדיין לא יוחזרו, יגבר הלחץ הפנימי ויפלג עוד יותר את החברה בישראל, הוא אומר לעצמו. וזה עוד לפני שדיברנו על הלחץ הבינלאומי והערבי, ועל המיתון הכלכלי שהוא מייחל לבואו.

בכל הנוגע לחטופים, עלינו להיערך למדיניות מרושעת במיוחד שאותה ירצה סינוואר לקיים: הותרתם בידיו תקופה ארוכה ככל האפשר. כל עוד הם שם, חיים, זו תעודת ביטוח עבורו. בעזרתם יוכל להוציא את החברה הישראלית מדעתה, לשסותה בשלטון – כל שלטון שיהיה – ולנסות לגרום בה פיצולים. וכמובן יתגונן בעזרתם כמגן אנושי.

העיתון הסעודי "א־שרק" פרסם השבוע את עיקריהן של שלוש איגרות ששלח סינוואר לחבריו בהנהגת חמאס בחו"ל. באיגרת ראשונה הוא כתב כי חמאס לא תסכים להפוגה זמנית, וכי מטרתה הפסקה מוחלטת וכוללת של האש. באיגרת שנייה אמר, כי גדודי אל־קסאם, האגף הצבאי של חמאס, וכן הפלגים האחרים, רשמו הישגים צבאיים שהפתיעו את ישראל, וביכולתם להילחם אפילו חודשים. באיגרת השלישית כתב, כי הוא מברך על כל מאמץ שיביא להפסקת התוקפנות, ואמר כי חמאס פתוחה לכל רעיון או יוזמה, שיביאו להפסקת המערכה ולמשא ומתן כולל לשחרור הדדי של שבויים. בין השורות אומנם ניכרת מצוקתו, אבל הוא רחוק מתחושת תבוסה. ויש גילוי בעל חשיבות: הוא מציין כי ביכולתו להילחם עוד חודשים, אבל לא יותר.

אוסאמה חמדאן, חבר הלשכה המדינית של חמאס, כינה השבוע את ישראל "ניאו־נאצית". נוסף להנאה שלהם בהשחרת צה"ל, השימוש בתכונה הזו מעיד על הגב שמקבלת הנהגת חמאס מציבור המפגינים ברחבי העולם. בחמאס מעודדים מכך שבקמפוסים במערב, ברחובות הערים הגדולות ובחלק מכלי התקשורת המובילים בעולם, ישראל מתוארת כצד התוקף, והם כקורבן. הנהגת חמאס מרגישה על הסוס, ומשום כך היא מרשה לעצמה לסרב למתווכים ולתעתע בישראל. היא יודעת שאת העונש הנורא ביותר שצה"ל יכול לתת לה, הוא ממילא נותן. מכות ועוד מכות. ומול זה היא שורדת בינתיים.

"מר ישראל"

ממשלת ישראל של שלהי דצמבר איננה אותה ממשלה שהייתה בסוף אוקטובר. אז היא יכלה לעמוד מול המצרים ולהגיד בפסקנות, שאיננו מכניסים משאיות, דלק ותרופות לרצועה. עתה זה מסובך. מצרים רואה במצב ההומניטרי בתוך הרצועה סכנה לביטחון הלאומי שלה. היא חרדה מפני התנפלות עקורים על שערי רפיח ופריצת מאות אלפים מהם לסיני. ישראל זקוקה עתה לרצונה הטוב של קהיר בגלל צרכים מבצעיים שהלכו וגברו. באקלים היחסים המתוח בין שתי הבירות, קשה לראות את ממשלת ישראל מטילה וטו על הכנסת משאיות הסיוע לרצועה.

יחיא סינוואר אינו סתם אויב. הוא "מר ישראל" של הערבים. אחד המנתחים הטובים בתבל להבנת עניינינו. הרבה יותר מכל פלסטיני, ובהחלט יותר מחסן נסראללה. זה תחום עיסוקו כמעט ארבעה עשורים. 22 שנה הוא ישב בכלא, ושם היה לו פנאי רב לצפות בנו מלמטה. צפה ולמד בהתמדה ומתחת לרדאר. גם אחרי שהשתחרר לפני 12 שנה, הוא ממשיך לעקוב אחרינו מרחוק דרך התקשורת הישראלית. את העברית הוא למד בכלא. אף את הפוליטיקה הישראלית הוא מכיר. וגם את אורך נשימתה הקצר של החברה הישראלית ושל מנהיגיה. היא קצרת רואי וקצרת רוח, כי היא מושפעת ממזג האוויר הפוליטי, מן הצורך ברווח מהיר וממועד הבחירות הבא.

כל מה שמספר צה"ל לציבור על פעילות הלוחמים ברצועה נכון. הטנקים, לוחמי החי"ר וחיל האוויר משמידים את הכוח הלוחם של חמאס. מדי יום נגרמים להם אבידות רבות, מאגרי תחמושת מתגלים ומוחרמים, מנהרות נחשפות וכן בסיסים ומטות. אם תימשך המלחמה עוד כמה חודשים כפי שהיא מתקיימת עכשיו, הזרוע הצבאית של חמאס עשויה להיכחד. בינתיים עלינו לזכור כי הפלגים הללו יודעים להתמודד עם אבידות המוניות. גם אם נפיל בהם חללים רבים, לא בטוח שייכנעו. אלה ארגוני שחרור, ולשם כך הם נולדו – להילחם ולמות, כי רק כך לשיטתם צוברים הישגים. כדי להכניעם זקוקה ישראל ליותר מעוצמה צבאית וגביית מחיר בנפש. צריך גם התמדה, וצריך עוד משהו. את המשהו היצירתי הזה עדיין לא מצאנו.

בראותכם גורם ישראלי בעל סמכות המזלזל בסינוואר – הפנו לו את הגב. לא למען סינוואר אלא לטובתנו. כדי שנלמד. הזלזול בכישורי הפיקוד שלו, ביצירתיות ובתעוזה הולידו את קלות הראש של 7 באוקטובר. הזלזול הזה היה מנת חלקה של כל השדרה, מקצין המודיעין הזוטר ביותר בפיקוד הדרום ועד שולחן הממשלה בירושלים. כמו שזלזלו בסאדאת, צחקו גם עליו. סופו שצחק על כולנו. ראש הממשלה חוזר ומבטיח להביסם. עד שזה יקרה, כדאי ללמוד מסינוואר דבר או שניים על חשיבותה של רצינות.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל
[email protected]