בימים האחרונים, כאשר אנשי המילואים החלו לחזור הביתה להתרעננות קצרה, אחרי שבועות של לחימה בשטח אויב, הולכים ומתרבים סיפורים בעלי תסריט זהה. הפרסומים מספרים על לוחם שחוזר משדה הקרב, מתעדכן במתרחש אחרי שבמשך שבועות היה מנותק מהנייד ומהמדיה, ומגלה לתדהמתו כי בבית חזרו לשגרת ה-6 באוקטובר. העורף שוב עסוק בכאסח ברשת, במתקפות מתוקשרות ובקמפיינים פוליטיים. המילואימניק המאוכזב מהמציאות שגילה מצטער על חזרתו ומשתוקק לחזור לחזית, לאחוות הלוחמים נטולת סדר יום פוליטי.
ובכן, צודקים אותם אנשי המילואים שטוענים כי המדינה חזרה ( או ליתר דיוק - הוחזרה כמעט בכוח ) לסדר-יום מלפני 7 באוקטובר. ניתוק מהעולם הווירטואלי ועיסוק בעולם האמיתי מחדדים חושים, מסתבר.
ובכן, המילואימניקים אינם טועים. הפוליטיקה הכי קטנה, הכי אלימה ומלוכלכת - שוב איתנו, חזרה אחרי ההפוגה המאולצת של חודשיים. ולא רק הפוליטיקה חזרה: השבוע החולף נראה כמו פתיחת עונת הבחירות במלוא המונח.
הפוליטיקאים, בעודם מדקלמים סיסמאות על "הזמן לאחדות, לא לפוליטיקה", עסוקים בפוליטיקה ללא הרף.
העימות הקשוח שהתפתח השבוע בין יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ ליו"ר עוצמה יהודית איתמר בן גביר היה ב-90% פוליטי ורק ב10% אידאולוגי - מהותי.
גנץ התעקש שכוונת בן גביר לממש את סמכויותיו כשר לביטחון לאומי ולמנות את נציב שב"ס חדש היא הפרה בוטה של הסכם בין המחנה הממלכתי לבין הליכוד. ההסכם שעליו מתבסס גנץ בטענותיו נגד בן גביר דיבר על דחיית מינויים בעלי משמעות ביטחונית עד אחרי המלחמה. בן גביר מצידו הבהיר כי איש לא שאל אותו, לא עדכן ולא התייעץ כאשר נתניהו וגנץ סיכמו את מה שסיכמו ביניהם.
"זה כמו שני שכנים שסיכמו ביניהם למכור את הבית של השכן השלישי, ללא ידיעתו וללא הסכמתו" - זעמו מקורבי השר לביטחון לאומי. עבור בן גביר הניסיון של גנץ למנוע ממנו לבצע מינוי שבתחום סמכותו היה צעד אחד רחוק יותר מדי. בן גביר, שעוד לפני העימות עם גנץ התחיל להלחיץ את נתניהו ולאותת כי פרישה מהקואליציה עבורו היא אופציה לגמרי ריאלית שאף נשקלת, התעקש להפוך את הוויכוח על המינויים לוויכוח עקרוני רחב בהרבה. "זה הקרב על הקונספציה, זה או אני או גנץ".
על כן, בנימין נתניהו מצא את עצמו בין פטיש לסדן, בין האופציה של משבר חריף מול גנץ - לבין האפשרות של משבר חריף מול בן גביר. אולם, המשוואה רק נראית כמו המצב "לוז-לוז" עבור ראש הממשלה.
בסביבת נתניהו מעריכים כי לא בכדי גנץ החליט להסלים את העימות עם בן גביר: לא מן הנמנע כי יש לגנץ אינטרס לדחוף את יו"ר עוצמה יהודית החוצה, מהקואליציה לאופוזיציה. בכך יציבותה של ממשלת נתניהו תעורער עוד לפני שגנץ יעזוב, וכאשר יעזוב, נתניהו עלול למצוא את עצמו עומד בראש ממשלת מיעוט.
בנימין נתניהו אינו חדש בתחום ורואה היטב את התמונה הכוללת. בעימות בין גנץ לבן גביר עדיף לנתניהו לדאוג דווקא לאינטרס של השר לביטחון לאומי ופחות לאינטרס של השר גנץ. זאת לאור העובדה כי האחרון בלאו הכי עומד לעזוב, זאת הרי התכנית של גנץ מלכתחילה, אז למה לנתניהו לקחת את הצד של מי שממילא לא יישאר איתו? לעומת זאת, בן גביר לא ממהר לממש את איומי הפרישה שלו. על אף שכוונותיו הן אמיתיות, לא מדובר באיומי סרק.
הפרישה של גנץ היא עובדה מוגמרת, הפרישה של בן גביר היא לעת עתה רק איום שבהחלט ניתן לנטרלו. על כן, סביר להניח שנתניהו יעדיף לגבות את בן גביר או לכל הפחות, יתאמץ להביא לפתרון סביר, במטרה למנוע התפוררות הקואליציה, ערב עזיבתו של השותף הלא פוליטי שלו.
התרעות פיקוד העורף