התדמית עשתה את שלה בלי שהתוקפים והמתנגדים מעמיקים ביוזמה עצמה ומגלים כי במציאות, ולא בעולם הטוויטר, הדמות המרכזית שאותה הצעת החוק של דרעי באה לשרת היא נשיאת העליון היוצאת, השופטת אסתר חיות. כן כן, אסתר חיות ולא בנימין נתניהו. נתעלם לרגע משם היוזם, נתרכז ביוזמה עצמה.
הצעת החוק של ש"ס לא מבקשת ולו ברמיזה לעצור את בית משפט בעליון ולמנוע ממנו פרסום של פסק דין. ההצעה רק מאפשרת לשופטים לדחות את הפרסום - אם וכאשר ימצאו זאת לנכון.
בשפה העממית קוראים לזה "סולם לרדת מהעץ". אריה דרעי המותקף אוטומטית בשל היותו אריה דרעי, במציאות התנדב להגיש סולם לשופטת חיות שכעת מותקפת על ידי הימין ומואשמת בפוליטיזציה ובלקיחת צד.
מדוע - שואלים בצדק אנשי הימין - מדוע דווקא עכשיו, בעת מלחמה, כאשר חיילינו לוחמים בחזית - נחוץ ובוער לאסתר חיות לפרסם החלטות לגבי חוקי עילת הסבירות והנבצרות? מה זה אם לא מחטף לאור היום?!
האם השופטת חיות הייתה ממהרת כל כך לו הייתה יודעת כי רוב ההרכב תומך בחוקי הקואליציה ולא פוסל אותם?
השאלות שהימין שואל צפויות להפוך לעוד קמפיין תקיף כנגד בית המשפט וזה יקרה אם וכאשר הצעת חוק של דרעי תיקבר ולא תקודם. וההפך הוא הנכון: אם אריה דרעי, הכה דואג לשלום בית ולאחדות השורות, יצליח לשכנע את חבריו לקואליציה כי החוק הוא חוק נכון שבא בזמן הנכון - אזי הימין יאבד את קלף המפתח לתקוף את נשיאת העליון היוצאת ואת בית המשפט כולו בתור מוסד עוין שמחפש לפגוע בראש הממשלה ובקואליציה גם בעיצומה של המלחמה.
נמשיך עוד קצת בחשיבה הגיונית ולא רגשית: אם הטיוטה שהודלפה לעמית סגל היא נכונה ומדויקת, אזי החוק לצמצום עילת הסבירות עומד להיפסל. והרי מדובר בניצחון המחאה ובתבוסת בקואליציה ומחנה הרפורמה. אם כן, פרסום ההחלטה משחק בידי האופוזיציה ולא בידי דרעי, לוין וחבריהם. אין לנתניהו ולשותפיו מה לחשוש מפרסום הפסיקה שלא מיטיבה איתם. סביר להניח שהימין לא ימהר לארגן את הפגנת המיליון, ולא את הפגנת האלף, כדי למחות נגד בג"ץ בעוד שחיילינו מסכנים את חייהם בלב עזה.
התרעות פיקוד העורף