ההתפטרות של נשיאת אוניברסיטת הרווארד, קלודין גיי, התפטרה מתפקידה מגיעה על רקע שתי שערוריות שנקשרו בשמה של גיי לאחרונה. הראשונה קשורה בסירובה לטפל בגילויי האנטישמיות ברחבי הקמפוס בבוסטון ובעיקר ההתחמקויות שבהן נקטה בשימוע שנערך לה ולשתי נשיאות נוספות של אוניברסיטאות מליגת הקיסוס בקונגרס האמריקאי בתחילת דצמבר.
לאחר סערת האנטישמיות: באוניברסיטת הרווארד משיבים לטענות
"יש דברים שאינם תלויים בהקשר": התשובה הישראלית לנשיאת הרווארד
אז, כזכור השיבה גיי לשאלה האם קריאות אנטישמיות כלפי סטודנטים יהודיים בקמפוס אינם מפרים את קוד ההתנהגות של האוניברסיטה בתשובה: "אנחנו מחויבים לחופש הביטוי אפילו של דעות פוגעניות ומעוררות שנאה". לאחר מכן הוסיפה גיי כי מבחינתה נכון לנקוט פעולה רק כשהדיבורים הופכים למעשים.
במקביל, החלו לצוץ שמועות ואז גם עדויות על פלגיאטים (גניבות ספרותיות) של גיי במחקריה. בשבועות האחרונים נחשף כי בשישה מתוך אחד-עשר המאמרים שהגישה גיי במסגרת הדוקטורט שלה ישנם קטעים שלמים שנראו שהועתקו מעבודות אקדמיות אחרות. זו למעשה הייתה השערורייה השנייה שפקדה את גיי בתקופה האחרונה. זו הייתה הכהונה הקצרה ביותר בהיסטוריה של אוניברסיטת הרווארד, פחות מחצי שנה אחרי שמונתה.
אני לא יכולה שלא לתהות האם המינוי שלה לא נעשה כדי לשרת צרכים פוליטיים. היא הנשיאה השחורה הראשונה והאישה השנייה שהחזיקה במשרה הנחשקת הזו ומבחינה אקדמית עסקה באפליה וגזענות.
הרעיון של אפליה מתקנת נולד כדי לתקן עוול היסטורי ולפעול למען שוויון. רעיון חיובי וחשוב, אבל עד כמה הוא באמת משרת את המטרה? אין ספק כי ייצוג של קבוצות מיעוט הוא דבר משמעותי, אך כפי שהמקרה של גיי כמו גם מקרים נוספים בהיסטוריה מראים לנו שהוא חוטא למטרה ומקבע בדיוק את אותן תפיסות שקבוצות המיעוט פועלות כל כך קשה כדי לשנות.
במקרה הזה נעשה לקבוצת המיעוט עוול נוראי שהולך ומתקבע בתפיסות הציבוריות. לאייש אנשים, גם אם הם לא המתאימים ביותר לתפקיד, מקטין את אותן קבוצות מיעוט ופוגע בהן.
אירוע כמו זה שקרה עכשיו מציף את האמת הכואבת, כאשר בוחרים מישהו בגלל הצבע או המגדר שלו, רק כדי להתהדר בחוסר אפליה, גורם לכך שאנשים יחשבו שהדרך היחידה של מישהו מקבוצת מיעוט להתקדם זו אפליה מתקנת אבל בעיקר - שאין סיכוי אחר שמישהו כזה יכול להתאים לתפקיד אלמלא האפליה המתקנת.
ולמה אני חושבת שהיא לא האדם המתאים ביותר לתפקיד? אם היא הייתה נבחרת לתפקיד הנחשק על בסיס פרסומים אקדמיים, היו עולים מיד על כך שהעתיקה חלקים נרחבים ממאמרים ואם הקריטריון היה מנהיגות או אופי, היו עולים יחסית מהר על כך הפגמים באישיותה. אדם שטוען לגזענות כאשר זה משרת אותו ולא מוכן להילחם בגילויי אנטישמיות וגזענות כלפי סטודנטים בקמפוס הוא לא אדם בעל ערכים נאורים בלשון המעטה.
לכן מעבר להתעסקות בשאלה על החטא ועונשו, שכישראלית, מאד משמח אותי לראות שהצדק נעשה, אני לא יכולה שלא לתהות האם הישטה רקובה מן היסוד ומה שקורה בארה״ב על רקע אפליה מתקנת, יביא לכך שאנשים לא מתאימים יאיישו תפקידי מפתח בחברה, רק כי הלבן, הפריווילג והמפלה חש צורך לתקן עוול של שנים. אין לי פתרונות או מענה טוב לקונפליקט הזה אבל אנחנו צריכים לתת דעתנו לסוגיה הזו כי בשם הצדק ההיסטורי, אנחנו הולכים אחורה.