משהו: אנחנו חיים בעולם שבו חייבים להסביר את האמת שוב ושוב, אבל בשקר מאמינים בן רגע.
"עברו שם גם הבכירים": החטופה ששוחררה מספרת מה ראתה בעומק האדמה בעזה
כל האמת בפרצוף: חידת סינוואר - זה מה שחושפים תווי פניו של רב המרצחים
בספרייה בעולם
הסיפור הזה יהיה עטוף בהרבה הסתרות מסיבות של שמירה על אנשים טובים מפני נזקים.
באחת מבירות אירופה הגדולות ועתירות התרבות נכנס ישראלי לספרייה הציבורית, והספרן, תוך כדי השיחה, שאל מניין הוא.
הישראלי חשף את דבר ישראליותו, וגם נכנס למוד של הסברה והחל לומר, בגמגומים הרגילים, ״לא כל מה שכותבים בעיתונים נכון״.
הספרן עצר אותו ואמר: “אתה לא צריך לספר לי. אני יודע ומבין הכל. ישראל צודקת, ועכשיו אגיד לך משהו שאל תספר לאף אחד. אתה רואה את ערימת הספרים שכאן לצדי? אלה ספרים חדשים שאני צריך להכניס לספרייה", ואז הוא שלף ספר אחד מתוך הערימה. זה היה ספר שכתב פוליטיקאי שמאלני שונא ישראל, ממנהיגי מפלגה מובילה באותה מדינה. הספרן שאל את הישראלי אם הוא מכיר את מחבר הספר הזה. הישראלי אמר שכן.
הספרן: “אתה רואה טוב את הספר הזה? הוא לא ייכנס לספרייה. אני מעיף אותו מפה".
הקץ לנשק
זוג חביב בשיכון בארץ ישב על המרפסת הממושכנת, והנה האישה אמרה: “רגע, רגע, מה זה שם בקצה הרחוב? נדמה לי שמחבלים הגיעו".
“תני לראות", אמר הבעל, התכופף מעל המעקה והביט היטב: “כן, נכון, יש כאן כמה מחבלים. אקח את האקדח".
“אבל המחבלים עם נשק ארוך שיורה רחוק יותר מאשר האקדח שלנו".
“אוי נכון, מה נעשה?".
“חכה, אתקשר למחבלים. או, הנה זה מחייג. הלו, אתם המחבלים?".
“כן, אנחנו כאן לשירותכם. תכף נגיע".
“רגע רגע, יש לנו רק אקדח ולכם יש רובי סער מסוג קלצ'ניקוב, אם אני לא מתבלבלת. אז אני רוצה לבקש שתלכו עכשיו ותחזרו בעוד כמה ימים, ובינתיים נבקש ממדינת ישראל שייתנו לנו רישיון לנשק אמיתי בבית".
“את חושבת שתצליחי לעבוד עלינו? יא יהודייה? אנחנו יודעים שאת סתם מדברת ולא ייתנו לכם רישיון לרובה. גם אקדח בקושי נתנו לכם".
“לא לא, הפעם אנחנו נצא להפגנות עם שלטים ‘נשק אמיתי להגנה עכשיו'. יש סיכוי טוב שייתנו".
“אני מכיר אתכם, למדנו אתכם, אם מישהו אצלכם יעשה הפגנה ויבקש רובה לכל אזרח, יהיו מאמרים בכל העיתונים נגד זה, יהיו צעקות באולפנים, ויהיו הפגנות עם זמבורות חזקות נגד מתן נשק להגנה עצמית לאזרחים. לא תקבלו".
“אה, נכון".
“אז אנחנו באים".
מוזיאון הלק ג’ל
מי יהיה הראשון שיעשה מוזיאון עם תערוכות קבועות של לק ג׳ל? מי יקים ראשון בארץ את מוזיאון הלק ג'ל? אני כבר רואה בדמיוני מוזיאון כזה, שכולם ינהרו אליו. צריך יהיה להזמין כרטיסים מראש. הוא יהיה מוזיאון מיוחד. לא יהיו בו רק צילומי לק ג'ל על הקירות, העיקר בו יהיה דוגמניות שיציגו את האצבעות. הן יישבו, או יעמדו, והמבקרים במוזיאון יביטו בציפורני הידיים שלהן. אפשר גם באצבעות הרגליים.
לק ג'ל זה סוג של אומנות, הדוגמאות הן אינסופיות, ואהבתי לראות לק ג'ל עם סמלי חילות צה"ל. חיל על כל אצבע. אחרי המלחמה, מוזיאון כזה יכול לשקם עיר שלמה, כגון קריית שמונה או שדרות. אם אפשר לרשום זכויות על מוזיאון, כדאי לעשות זאת, כי בטוח שיקומו חיקויים בעולם.
שנה שהייתה שתי שנים
נפרדנו משנת 2023. אלו היו בעצם שתי שנים נפרדות ששתיהן 2023. עשרת החודשים הראשונים של השנה היו שנה א'. החל מיום שבת 7 באוקטובר הגיעה שנה אחרת, שנה ב'. עלינו כיתה, ונבעטנו חזק ובבת אחת אל המגמה הריאלית. אל המגמה הריאלית הכי קשה.
השנה בת עשרת החודשים הראשונים הייתה שנה שהמציאו בה את המילים “מהפכה משטרית". הביטוי היחצני הזה העסיק את כל חיינו, ואותו נשמנו.
עד אוקטובר זו הייתה שנה שבה השתמשו בלי בלמים בביטויי שקר כגון “דיקטטורה".
חוגים מסוימים קנו זמן פרסום בלתי מוגבל בשלטי חוצות עצומים, והשתמשו בשפה כפי שהתחשק להם, הם המציאו מושגים ודרשו מכולם להכיר בהם, אף על פי שלא הייתה לביטויים האלה משמעות, והם אינם שווי מעמד למילים שמתארות מציאות. בשנת 2023 גדל לאין סוף זיהום השפה במילים ובמושגים שאין קשר בינם לבין האמת. מילים שמטרתן היא ללחום באמת.
ההסתה הזו נגד חצי העם, והקריעה חסרת האחריות של האומה החלו בעצם עוד לפני הרפורמה המשפטית. ההפגנות היו גם קודם, עם אברי מין מנופחים מול מעון ראש הממשלה נתניהו, ועם המון שלטים “ביבי לכלא", וילדים שמחזיקים בצמתים ציורים סאדיסטיים של ראש הממשלה במדי אסיר נבעט בתחת לתוך כלוב. זו הייתה אותה שנאה גם בלי רפורמה במערכת המשפט.
בתחילת 2023 מצאו אריזה אחרת לאותה שנאה, וכיוונו אותה להצעות התיקון. אין באמת קשר בין הרצון של שר המשפטים יריב לוין לתיקונים מתקדמים במערכת המשפט לבין המאבק הפרוע ברחובות שראינו בעשרה החודשים הראשונים של 2023, אבל זה - מעשיהם של קורעי העם - מה שאפיין את 2023 בת עשרת החודשים הראשונים.
או אז הגיעה בבום שנת 2023 ב', השנה שהחלה ביום שבת נורא, שעוד שנים ננסה להפנים מה ראינו בו.
זיהום השפה עבר אז אל העולם. האינטלקטואלים המושחתים על ידי השמאלנות הפכו את המילים “השמדת העם היהודי" לביטוי חיובי. אפילו בעדות מצולמת בסנט. הביטוי “אונס אכזרי" עבר ניקוי. הוא איננו מסוג המעשים שפמיניסטיות מגנות עוד.
בתחילת שנת 2024 החדשה אני רק תוהה לי חרש מה הקשר בין עיוות השפה עד לדרגה שבה מי שאמר מילה המתארת את המציאות כמות שהיא, הוקע מיד בצעקות השתקה: “בושה, בושה, בושה", לבין העובדה שהמציאות, אשר מצדה כמובן לא שונתה כלל, הופיעה בפנינו בדרך הקשה מנשוא?
פינת השלולית
יום אחד דיסני יעשו סרט מצויר על נסיכות שכולן במדים של צה"ל, וזה יהיה סרט הנסיכות הטוב ביותר של אולפני דיסני מאז ומעולם. אני יודע שהם עושים בשנים האחרונות סרטים בעלי מגמה חינוכית ופוליטיקלי קורקט, ובכן, זה יהיה גם הסרט החינוכי והפוליטיקלי קורקט הטוב והנכון ביותר שלהם.