שנה הלכה, שנה באה, ורובנו עדיין חיים בתחושה שאנחנו בעיצומו של יום אחד ארוך שהתחיל ב־7 באוקטובר. לכולנו ברור שישראל כבר לא תחזור להיות כפי שהייתה, אבל סיכום הנתונים הכלכליים של שלושת חודשי המלחמה הראשונים מאפשר לשרטט בצורה ברורה יותר את קווי דמותה של המדינה שנהיה בשנים הקרובות - מדינה מגויסת.
הגירה מרצון? בעיה גדולה: זה תסריט האימים של מצרים מהמשך המלחמה בעזה
"נתניהו העביר מסר, ערבוב מחדש של הקלפים": העיתונאי הלבנוני הימם את נסראללה
בתוך רצף החדשות הרעות, 2024 נפתחה גם עם שתי בשורות טובות: במקביל לחיסולם של סאלח אל־עארורי וצמרת חמאס בלבנון, הודיע בנק ישראל שהוא חוזה שהכלכלה הישראלית תצמח בשיעור של 2% בשנה הנוכחית, על אף התמשכות המלחמה. התחזית הזאת מבוססת על ההנחה שלא תיפתח השנה מלחמה גם בלבנון ושנמשיך להילחם רק בעזה, בעצימות נמוכה יותר. בעיניי זו הנחה מפוקפקת, אבל אני אוהב את האופטימיות שבה.
עד כה העלות הישירה של המלחמה מסתכמת ביותר מ־70 מיליארד שקל. בימים הראשונים עלה כל יום לחימה כ־1.4 מיליארד שקל, וכעת הוא עולה כ־400 מיליון שקל. בממוצע: כ־800 מיליון שקל ליום לחימה. לשם ההשוואה: בלחימה מול חיזבאללה בלבנון צפוי כל יום לחימה לעלות כ־2 מיליארד שקל.
בעזה, צה"ל עבר בלי הכרזות לשלב ג' של הלחימה בצפון הרצועה, כשהוא ממשיך לטהר את האזור בכוחות קטנים יחסית ולסדר את המרחב הסמוך לגבול הבינלאומי. בדרום הרצועה נמשכת לחימה עצימה, והיא תארך לפחות עד סוף ינואר. אחריה, יעברו הלוחמים לשלב ג' גם בחלק הדרומי של הרצועה. צה"ל מתכוון לעת עתה להשאיר כוחות במסדרון, שחוצה את עזה וחוצץ בין הצפון לדרום.
אם תימשך הלחימה בעזה על פי התוכנית הזאת בעצימות לא גבוהה, ובצפון נישאר רק בהגנה, העלות הישירה של המלחמה בשנה הזאת צפויה להיות כ־120 מיליארד שקל. זאת נוסף על תקציב הביטחון, שצפוי לגדול כמעט פי שניים: מ־64 מיליארד ליותר מ־100 מיליארד.
הכסף הזה נדרש קודם כל לשיקום הצבא, שנשחק בלחימה עד כה, להגדלת המלאים ולעוד נתון אחד קשה ועצוב שנוסף במלחמה: הטיפול במשפחות השכולות ובפצועים. ההיקף האדיר של הנפגעים הקפיץ כבר עכשיו את תקציב השיקום והמשפחות ב־50% – מ־6 מיליארד בשנה עד 7 באוקטובר ל־9 מיליארד בתחילת 2024, והלוואי שהסכום הזה לא יגדל.
השירות לא יקוצר
שלושת חודשי המלחמה הבהירו לצה"ל ששני הדברים החשובים לו הם מלאים של תחמושת ועוד כוחות לוחמים. המלחמה בשטח הבנוי של עזה צורכת כמויות אדירות של אמצעי לחימה, ובתחום הזה האמריקאים הטיסו לכאן כ־17 אלף טונות של חימושים מהמלאים הקיימים שלהם. הביקוש לתחמושת בעולם כולו זינק בשנים האחרונות, והיצרנים מתקשים לספק את הדרישה הגוברת לפגזים, לפצצות ולחומרי נפץ.
ישראל לא תוכל להישאר לאורך זמן במצב של תלות מוחלטת ברצונם הטוב של האמריקאים, ולכן בשנה הקרובה ייפתחו כאן קווי ייצור לחימושים אוויריים ולחומר נפץ, ויורחבו קווי הייצור לחימושי ארטילריה וטנקים. צה"ל יצטרך גם להרחיב את קווי הייצור שלו לטנקים ונגמ"שים, שהתגלו כקריטיים במלחמה הזאת. מערך מסוקי הקרב, שלפני המלחמה היה אמור לקטון, יגדל בעוד 20 מסוקים שיירכשו מארה"ב.
בשאלת גודלו של הצבא – אין פתרונות קסם. ברור לכולם שהתוכנית לקיצור שירות החובה תיגנז, ובמקומה תוצג תוכנית להארכת שירות החובה ל־36 חודש, לפחות ללוחמים. זה ייתן לצה"ל עוד 7,000 חיילים בשנה, כמחצית מהם לוחמים – לא מספיק כדי להקים חטיבה נוספת שחסרה היום, אבל מספיק כדי להגדיל את כוחות ההנדסה, השריון, התותחנים והגנת הגבולות, שצריך עוד מהם.
המשך הלחימה ידרוש להחזיק את מערך ההגנה האווירית בכוננות מתמדת, וחלק מאנשי המילואים שלו יעברו לשירות קבע. גם מערך הנפגעים של צה"ל המבוסס על מילואים, שכבר 50 שנה לא נדרש להתמודד עם כמויות כאלה – יצטרך לגדול למערך קבע.
כל זה ידרוש להגדיל משמעותית את ההשקעה בביטחון, וזה עוד לפני שדיברנו על מערכה בצפון. אם עד 7 באוקטובר השקיעה ישראל כ־3.5% מהתוצר שלה בביטחון, קצת פחות מארה"ב, הרי שב־2024 ההשקעה הזאת תצטרך לגדול ליותר מ־6%, ברמה שהייתה ב־2008. יהיה בלתי אפשרי לעשות את ההשקעה הזאת עם הנהגה מופקרת, שמשקיעה רק בתחזוק הקואליציה שלה ומבזבזת כספים במשרדי ממשלה הזויים.
ההשקעה הזאת תדרוש גם ניהוג מחושב של גיוס אנשי המילואים, כדי שהחלקים היצרניים בחברה הישראלית ימשיכו לייצר ולשמר כלכלה חזקה. 100 אלף אנשי מילואים שגויסו בתחילת המלחמה כבר חזרו למשפחה ולעבודה, אבל כרגע מגויסים עדיין עוד כ־170 אלף, שרק חלקם יוכלו להשתחרר בזמן הקרוב.
בחזרה למסעדות
בצד החדשות הטובות – לא רק הצבא מגלה חוסן, גם הכלכלה הישראלית נראית איתנה. בנק ישראל הצליח לבלום את קריסת השקל בתחילת המלחמה והציף את השווקים בדולרים. הצריכה הפרטית של כולנו עדיין נמוכה.
לאף אחד אין מצב רוח לקנות בגדים או ריהוט לבית, אבל הנה נתון מעודד: ההוצאה על מסעדות חזרה בסוף דצמבר לרמה שבה הייתה לפני המלחמה. אז אולי נידרש להיות ספרטה בשנים הקרובות, אומה חמושה ומגויסת, אבל נהיה ספרטה שגם אוכלת סושי.