חיסולו של עלי חסיין בריג׳, מפקד מערך הכטב״מים של חיזבאללה בדרום לבנון, בכפר חרבת סלם, יממה בלבד לאחר חיסולו המיוחס לישראל של מפקד כוח רדואן, וויסאם אל־טוויל, הם כבר בבחינת שינוי מהותי במדיניות הפעלת הכוח של ישראל בזירת הצפון, במהלך המלחמה הנמשכת כבר שלושה חודשים.
איראן החליטה לפרק אותנו כלכלית - זה האיום בו ישראל תפתח במלחמה כוללת
הפיצוץ בישיבת הקבינט: נתניהו יכול היה בכל רגע להכות בפטיש, ולא עשה זאת
אם נוסיף את החיסול הנוסף המיוחס לישראל של בכיר חמאס סאלח אל־עארורי ברובע הדאחייה בביירות, נקבל מסקנה אחת ברורה: ישראל, מסיבות ואינטרסים רבים, עדיין אינה מעוניינת במלחמה בעוצמה מלאה. עם זאת, נוכח הקיפאון האסטרטגי שמשתק זה שלושה חודשים אזורים נרחבים באזור הצפון ואף הוביל למצב חסר תקדים של עשרות אלפי מתושבי הצפון פליטים מביתם, ישראל מוכנה כעת לקחת יותר סיכונים. אולם נוכח הגברת הלחץ הצבאי עשויה להתרחש הסלמה מהירה בגבול הצפון, עד כדי מלחמה בהיקף מלא בין הצדדים.
בישראל עדיין מעדיפים את האפשרות המדינית, ורואים חשיבות בביקורו באזור של מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן, כניסיון נוסף למצוא פתרון למבוי הסתום בגבול לבנון. זאת ועוד, רצף ההצלחות המבצעיות בחיסול הבכירים או דמויות בעלות חשיבות צבאית בחיזבאללה, כמו שני החיסולים האחרונים, עשוי להוביל את ארגון הטרור למחשבה כי מחיר ההפסד שהוא עלול לשלם על מלחמה בעוצמה מלאה הוא גבוה במיוחד ועדיף לו למצוא את הדרך לרדת מהעץ. הבעיה היחידה עם הגישה הזו היא שלא בטוח עד כה כי בחיזבאללה אכן מוכנים לאמץ אותה.
בחודשים האחרונים, מאז החלה המלחמה ולפני רצף החיסולים האחרון, טענו בצה״ל (ובמידה של צדק) כי מבחינה מבצעית "נקייה", לא ניתן להשוות את המחירים ששילם חיזבאללה אל מול אלה של ישראל. אחרי הכל, מדובר במעל 150 פעילי חיזבאללה הרוגים, פגיעה בתשתיות צבאיות חשובות בדרום לבנון, פגיעה משמעותית ביכולת ההגנה האווירית ומחירים נוספים ששילם חיזבאללה לאור בחירתו לפתוח בעימות צבאי עם ישראל לאחר מתקפת הטרור של חמאס בשבעה באוקטובר.
עם זאת, וגם כאשר רשימת ההישגים הטקטיים של חיזבאללה דלה עד כה באופן משמעותי מזו של צה״ל, לא ניתן להתעלם מהתמונה האסטרטגית הרחבה שבה מנצל חיזבאללה עד תום את המלחמה בעזה לכפות על ישראל עימות צבאי שהוא יזם והוא זה שמכתיב את מידת עוצמתו וגבולות המגרש משני צדי הגבול שבו הוא מתנהל. בצה״ל ביקשו לשים דגש על גריעת יכולות ותשתיות צבאיות של כוח רדואן, כחלק מניצול המצב שנכפה על ישראל, אבל בשורה התחתונה כל זה לא הניע את חיזבאללה מלעצור את האש גם כאשר רבות מאוד מחוליות הירי ששלח לבצע ירי נ״ט לעבר ישראל לא שבו בשלום לביתם.
השינוי במדיניות לחיסול דמויות צבאיות בכירות בחיזבאללה בהקשר ישיר לתפקיד שהם לוקחים בפרק הלחימה הנוכחי, נועד אומנם לפגוע גם ביכולות המבצעיות של ארגון הטרור בדרום לבנון, אך יותר מכך לאותת כי בישראל התקבלה ההחלטה לעלות מדרגה נוספת בעוצמת העימות הצבאי. זאת, גם כאשר חיזבאללה מממשיך ועושה עוד מאותו הדבר כפי שהיה מתחילת המלחמה.
חיזבאללה מצדו העלה גם הוא מדרגה כאשר סימן מטרות בפגיעה במתקן הבקרה האווירית בהר מירון ובפגיעה אתמול של כטב״ם שלא הובילה לנזק משמעותי בפיקוד הצפון. בימים האחרונים הגביר חיזבאללה מאוד את השימוש שהוא עושה בכלי הטיס הבלתי מאוישים, כדי להמחיש את יכולות הדיוק שלו. זאת מתוך הבנה מבצעית שהיעילות המבצעית שהוא משיג בשליחת כטב״מים לשטח ישראל יעיל יותר לשלב הזה של הלחימה מאשר ירי הרקטות, שרובן מיורט בידי מערכות ההגנה של צה״ל.
לצה״ל כמובן אסור לזלזל בשתי הפגיעות המדויקות שהשיג חיזבאללה לאחרונה. בפגיעה בבסיסים חשובים בצפון נראה כי ארגון הטרור מאתגר את יכולת ההגנה האווירית של צה״ל אל מול כלי טיס בלתי מאוישים, כאשר במצב של מלחמה מלאה צפוי חיזבאללה להכפיל בצורה ניכרת את היקף שיגור הכטב״מים בשילוב להקות רחפנים. מכאן החשיבות של הפקת לקחים ותיקון הנקודות המאתגרות מול איומים. הימים הקרובים יעידו האם הגברת הלחץ הצבאי יוביל להגמשת חיזבאללה, בניסיון להגיע להסדרה מדינית - גם אם זמנית - מול ישראל.