חכמי התלמוד נהגו בהקפדה חמורה על ניסוח אמרותיהם, לעתים יותר מאשר על פסקי הלכות. מלבד גדלותם בתורה, שאין לנו מושג עד כמה אין לנו מושג לגבי היקף, רוחב ועומק שליטתם בתורה, חכמי התלמוד היו היסטוריונים. טרחו ודאגו לתעד, להנציח אירועים והתפתחויות בעם, בארץ ישראל ובעולם. המיוחד והייחודי בניסוח ובסגנון התיעוד וההנצחה שלהם היה גם של מקרים שקורים בזמנם וגם כהתרעה לעתיד, לדורי דורות.
דור אחר דור: שרי החוץ האמריקאים לא מבינים את המזרח התיכון
לישראל אין מדיניות חוץ, אלא מדיניות נתניהו | שלמה שמיר
הדוגמה הבולטת לאמרות מיוחדות שחכמי התלמוד כתבו, קרוב לוודאי במיוחד ובכוונה לעתיד, כהתרעה למצבים קשים, לאירועים מביכים, למשברים, למצוקות וצרות, שולבה על ידי עורכי תלמוד בבלי בדף האחרון של מסכת סוטה (דף מ”ט). רשימה ארוכה, מפורטת, לא כל כך נעימה לקריאה, של הגדרות להתפתחויות שצפויות לקרות, להתרחש בזמן, בתקופה שחכמי התלמוד ניסחו במילים “בעקבות משיחא”. כלומר, בתקופה שלפני בוא המשיח.
הרשימה ארוכה מדי לציטוט. מצב אחד, שחכמי התלמוד ניבאו, או ליתר דיוק הזהירו שצפוי להתרחש בעת משבר וימים טרופים וכל כך הולם ומייצג את המציאות שמדינת ישראל חווה בחודשים האחרונים ובמיוחד מאז ה־7 באוקטובר, הוא הביטוי “והאמת תהא נעדרת”. לדעתי, שלוש מילים אלו מבטאות נאמנה את מה שקורה במדינה, בציבור, בחברה בישראל. מה שאנחנו קוראים קונספציה, הסתה, פייק ניוז, הכזבים שמופצים ברשתות החברתיות, התבטאויות יוהרה של שרים ושרות, הערכות של בכירים שמתגלות כחסרות יסוד. כל הפגמים, הליקויים, הבלבולים שנחשפו באחרונה בהתנהלותם של שרים, חברי כנסת, רבנים ונציגי ציבור ידועים, מייצגים ומבטאים מציאות עגומה שחכמי התלמוד הזהירו מפניה בשלוש מילים - “והאמת תהא נעדרת”.
הם, חכמי התלמוד, מגלים תבונה, ענווה, זהירות. הם אינם אומרים שהאמת תתחסל, תסתלק ותיעלם. הם מזהירים שהאמת תיעדר, תידחף ממקומה הראוי, תוזנח, תיעלב, תיחשב ללא כדאית, לא פרקטית.
כשראש ממשלה חומק במופגן ובמוצהר מליטול אחריות לקטסטרופה של ה־7 באוקטובר, זהו גילוי של היעדר אמת, של זלזול, לעג, יחס של ביטול לאמת. כששר בממשלה תוקף את הרמטכ”ל בעיצומה של מלחמה, זהו בדיוק ביטוי של הזנחה פושעת של האמת. כשאדם שהורשע בבית משפט בהסתה ובתמיכה בארגון טרור מכהן כשר לביטחון לאומי, ועמל קשה כדי להעמיק את הפילוג בעם ומפזר הצהרות ארסיות, הוא מיישם מעשית את רמיסת האמת והשפלתה. הוא בכלל לא מודע לקיומה של אמת. היא בכלל לא מעניינת אותו.
אפשר להביא עוד ועוד דוגמאות. לא נעים להלאות את הקורא. מעניין שבאמצע הרשימה הארוכה של צרות שחכמי התלמוד הנציחו לתקופה של “בעקבות משיחא” הם מציינים פעמיים “ועל מה יש לנו להישען, על אבינו שבשמיים”. איך מגיעה ברכה ותכונה נעלה כזאת לרשימה של צרות?
התשובה היא שבזמן של צרות ומצוקה, ההישענות וההסתמכות רק על אבינו שבשמיים הן פגם וליקוי. בזמן של ימים טרופים, איום וסכנה אסור ליהודי להסתמך בלבד על כך שאלוהים יעזור. הוא צריך וחייב לעשות משהו, לפעול ולהשתדל להביא לשינוי. לשקם את מעמדה של האמת.