חכמי התלמוד נהגו בהקפדה חמורה על ניסוח אמרותיהם, לעתים יותר מאשר על פסקי הלכות. מלבד גדלותם בתורה, שאין לנו מושג עד כמה אין לנו מושג לגבי היקף, רוחב ועומק שליטתם בתורה, חכמי התלמוד היו היסטוריונים. טרחו ודאגו לתעד, להנציח אירועים והתפתחויות בעם, בארץ ישראל ובעולם. המיוחד והייחודי בניסוח ובסגנון התיעוד וההנצחה שלהם היה גם של מקרים שקורים בזמנם וגם כהתרעה לעתיד, לדורי דורות.