האזינו לטור של אלון בן דוד

לקראת היום ה־100 של המלחמה, כשהשופט האמריקאי כבר מציץ בשעונו ועומד לשרוק לסיום, נראה שצה"ל מגדיל את ההימור שלו ומטיל את כולו על ח'אן יונס. כל יוקרתו של הצבא, מיטב היחידות שלו, הכל רתום למשימה להביא את ראשו של יחיא סנוואר. הרציונל ברור: זה הישג שיאפשר לכל הצמרת שנגועה בכישלון של 7 באוקטובר לשים את המפתחות וללכת הביתה בתחושה שהם לפחות סיפקו "תמונת ניצחון". הם ישאירו לבאים אחריהם את מטרות המלחמה המורכבות יותר להשגה: פירוק יכולות חמאס והחזרת החטופים. ומה אם ההימור ייכשל וגם בעוד חודש לא נגיע לסנוואר?

בשבועות האחרונים דוללו הכוחות של שאר האוגדות שמתמרנות בעזה ועוסקות במשימה המפרכת ונטולת התהילה - פירוק שיטתי של יכולות חמאס. המשימה שלהם חשובה מאין כמוה, כי היא תשפיע על יכולתו של חמאס להשתקם. אולמות הייצור של חמאס שחושפים הכוחות, מגלים את היקף התעשייה הצבאית שהוקמה ברצועה. אלה כבר לא מחרטות וסדנאות – אלא מפעלים עם פסי ייצור והספק מרשים.

לוחמי צה''ל בעזה - חרבות ברזל (צילום: דובר צה''ל)
לוחמי צה''ל בעזה - חרבות ברזל (צילום: דובר צה''ל)

מה שמעניין הוא שרוב הרקטות שנורו עלינו מתחילת העימות (יותר מ־13 אלף) הן מייצור עצמי, אבל הן רקטות שעומדות בתקן גבוה. את הדלק שלהן ייצרו מחומרים דואליים שנכנסו לרצועה דרך מעבר כרם שלום. כלומר, הבעיה של ישראל בהתחמשות של חמאס היא לא רק בנשק תקני שעובר במנהרות תחת ציר פילדלפי ובמה שנכנס ממצרים במעבר רפיח, אלא גם במה שנכנס לרצועה מישראל במסווה של חומרים תמימים: דשנים וחומרים לבנייה. הכוחות שעוסקים בחשיפה ובהשמדת היכולות האלה בצפון ובמרכז הרצועה עדיין רחוקים מלהשלים את המלאכה, ולמרות זאת ניטלו מהם יחידות והוקצו לאוגדה 98, שכרגע מנהלת קרב בח'אן יונס עם מוטת שליטה אינסופית של שמונה צוותי קרב חטיבתיים.

אפשר להבין את הלהיטות של צמרת צה"ל להביא את ראשו של סנוואר. זה יהיה יום נעים לכולנו. אבל סנוואר, עם כל מרכזיותו והסמליות שבו, הוא לא כל המהות של חמאס. את התמרון המשמעותי בעזה, שנותרו לו שבועות ספורים, צריך לסיים כשמיצינו כל סיכוי להגיע לחטופים במקומות שבהם אנחנו פועלים, וכשהשמדנו באותם מקומות את כלל התשתית התת־קרקעית ותשתית הייצור של אמצעי הלחימה. אם נצליח להרוג את סנוואר אבל נצא מעזה כשיש בה עוד מסגרות פעילות ויכולות התחמשות של חמאס – הפסדנו. אם גם לא נהרוג את סנוואר וגם לא נשמיד את תשתית חמאס – הפסדנו לגמרי.

הטכניקות של הצפון

נקודת האור בימים האלה היא לראות את דור המפקדים והלוחמים שצומח בעזה. יחידות רבות צברו כבר ניסיון קרבי גדול יותר משל לוחמי יום כיפור או ששת הימים. יש להם הרבה ביטחון עצמי ותחושת מסוגלות. הניסיון הזה נקנה במחיר כואב של אבידות, פציעות ופגיעות נפשיות, אבל הוא משמעותי מאוד להמשך.

דגלי חיזבאללה (צילום: Ayal Margolin/Flash90)
דגלי חיזבאללה (צילום: Ayal Margolin/Flash90)

כשיסתיים התמרון המשמעותי בעזה, יהיו בצה"ל שני מעמדות של מפקדים: אלה שנלחמו ואלה שעוד לא. לאלה שעוד לא נלחמו יהיה קושי לא מבוטל לזכות בהערכה של אלה שכבר חוו הכל בשלושת החודשים האחרונים, כבר הפעילו מסגרות גדולות והתמודדו עם אבידות קשות. אבל לבנון היא לא עזה. לא כל מה שעבד שם יעבוד גם בלבנון. לכן אחד האתגרים יהיה להבחין בין הניסיון שנצבר בלחימה בעזה ורלוונטי ללבנון, לבין הטכניקות שהיחידות האלה יצטרכו לזנוח, ולאמץ חשיבה חדשה שמותאמת לאויב שהוא שונה לגמרי, בשטח שהוא אחר לגמרי.

ישראל לקחה את ההובלה של המערכה בצפון בשבועיים האחרונים, והיא מנסה להכתיב את הקצב. חיזבאללה אומנם הצליח להסב נזק ליחידת הבקרה האווירית במירון, אבל ספג בתגובה חיסולים כואבים של בכירים, שלא צפה אותם. בעוד אנחנו מפיקים לקחים מהלחימה בעזה ובצפון, גם חיזבאללה עושה תהליך דומה. התוצאות שלו לא טובות: לא בירי רקטי, לא בירי נ"מ ולא בירי נ"ט. צריך להניח שחיזבאללה ישדרג את יכולותיו לקראת השלב הבא במערכה. אם עד עכשיו ספגנו פגיעות (מוגבלות) של טיל הנ"ט ארוך הטווח Kornet-EM, אפשר להניח שבקרוב נפגוש טילי נ"ט מתקדמים נוספים.

גלנט לא ידע

לקראת המעבר בין הלחימה העצימה בעזה למערכה אפשרית בלבנון, דווקא הרמטכ"ל הרצי הלוי, מי שיותר מכולם ידע לשים בצד את הכישלון של 7 באוקטובר ולהתמקד בלחימה, עשה שגיאה מיותרת. בלי לעדכן את שר הביטחון הוא מינה שורת אישים לצוותי תחקיר עוד בטרם השלים צה"ל את התחקיר המבצעי.

שר הביטחון גלנט בבסיס רמת דוד (צילום: תקשורת שר הביטחון)
שר הביטחון גלנט בבסיס רמת דוד (צילום: תקשורת שר הביטחון)

שנים טוען צה"ל שהתחקיר המבצעי הוא נשמת אפו, והוא צריך להתקיים לפני כל חקירה אחרת. מדוע מיהר הרמטכ"ל למנות צוותי תחקיר עוד בטרם השלים תחקירים מבצעיים בפיקוד הדרום, באוגדת עזה, באמ"ן ובחיל האוויר? ומדוע עשה זאת בלי לעדכן את יואב גלנט, ששוכב עבורו על הגדר כבר שלושה חודשים ומסוכך עליו מהמתקפות של חברי הממשלה והקבינט, חלקם רשעים וחלקם סתם טיפשים? נדמה לי שבהדלפה של הרכב הצוות שמינה, השנוי במחלוקת - הדלפה שלא באה מתוך צה"ל - נקבר הרעיון הזה של תחקיר חיצוני בטרם תחקיר מבצעי. מוטב שהלוי יתרכז עכשיו בהווה, בהשגת מטרות המלחמה, ולא יעסוק במינוי צוותים שיכתבו את ההיסטוריה.

הכותב הוא הפרשן הצבאי
של חדשות 13
[email protected]