התקשורת שוב מועלת בתפקידה, וככל שמדובר במערכת הביטחון - היא בוחרת לעבוד במשרה מלאה אצל מושאי הסיקור שלה, בלי לשאול שאלות, בלי להקשות, בלי לפקח ובלי לבקר, כשבמקביל היא חובטת בעוצמה בכל מי שמעז לעשות את זה. מסתבר שגם ה־7 באוקטובר לא העיר אותנו.
חברים, תחליטו. אם הרמטכ"ל לא סיפר לדרג המדיני על כוונתו להקים את צוות הבדיקה הזה, ואם השרים גילו על כך לראשונה רק בישיבת הקבינט, איך בדיוק הם ידעו להכין "מארב מתוכנן", ואיך ידע אמסלם להגיע לישיבה הזו, כשלפי יואב לימור בעצמו לא היה לו מושג מראש מה הולך להיות בה?
אלה רק דוגמאות ספורות. יש רבות. כעת, שימו בצד את כל המתקפות הפוליטיות של העיתונאים, ובואו נתרכז במהות. נדמה שקשה יהיה לטעון שהקמת צוות הבדיקה הזה על ידי הרמטכ"ל לא מעוררת שאלות. אם מדובר בצוות שבודק את הלחימה בחודשים האחרונים, כדי שטעויות שעשתה אוגדה כזו או אחרת אתמול לא יחזרו על עצמן מחר – זה באמת עניין חשוב, אבל אז לא ברור למה צריך לגייס לטובתו רמטכ"ל לשעבר, ועוד כזה שפשט מדים לפני 21 שנה.
יודעים מה? נניח שיש למישהו תשובה טובה לכל אחת מהטענות שעלו כאן. האם הסוגיה הזו לא שווה, לכל הפחות, דיון? איך יכול להיות ששום דיון כזה לא מתנהל? איך יכול להיות שהעיתונות לא מאפשרת לשום דיון כזה להתנהל? איך זה יכול להיות שכל מי שמעלה טענה או שאלה או מחשבה כלשהי שמאתגרות את מה שעושה צמרת צה"ל, מוצג כקיצוני, כוחני ומטורף?
זה בלתי נתפס. אך לפני שלושה חודשים קרסה מערכת הביטחון שלנו בקול רעש גדול. אלפי מחבלים פרצו את גבולנו, וחדרו ליישובינו, וטבחו באנשינו וחטפו אותם מבלי מפריע, כשהמודיעין של השב"כ ושל אמ"ן לא יודע להזהיר מלכתחילה, וכשלצה"ל הגדול לוקח יותר מדי זמן להתעורר ולהגיב בדיעבד. אז נכון שאף אחד מהאנשים שמנהלים את הארגונים האלה איננו איש רע. ונכון שהם כולם אנשים שעושים לילות כימים למען ביטחון כולנו. אבל הסיטואציה שבה גם אחרי שהם כשלו במבחן הכי גדול שלהם, עדיין אין אפשרות לשאול שאלות על קבלת ההחלטות שלהם, מלמדת שלא למדנו כלום. הרי מה היה לנו כאן עד הטבח? היו לנו גדודים של כתבים צבאיים - וההכללה הזו עושה עוול לשניים ורבע כתבים כאלה, לא יותר – שסברו שתפקידם מתחיל ונגמר בצורך לשבת באולפן ולהגיד לציבור את מה שזמן קצר קודם לכן אמרו להם "הגורמים הצבאיים" שאיתם הם משוחחים. שחמאס מורתע, שאין סכנה למלחמה, ושסנוואר נהנה מהשקט ומהפריחה הכלכלית.
נפלנו בפח, כי לא היו בינינו די אנשים שיאתגרו את התפיסות האלה. כי כל אחד שביקש לאתגר, חטף בראש. כי העיתונות הצבאית שומרת על מושאי הסיקור שלה ממערכת הביטחון, כמו שהעיתונות החרדית שומרת על מושאי הסיקור שלה מבית המדרש, והיא מקפידה לא להציק לרמטכ"ל כמו ש"יתד נאמן" לא מציק למרן ראש הישיבה.
מערכת הביטחון היא הראויה ביותר לעין פקוחה של העיתונות. לא מפני שיש בה אנשים רעים, לגמרי לא, אלא מפני שטעויות שלה עלולות לסכן את החיים של כולנו. והנה, דווקא המערכת הזו כמעט שלא זוכה לביקורת ולבקרה. מבלי להיכנס לשמות, וכאמור בהכללה שחוטאת לעיתונאים צבאיים ספורים בלבד - העיתונות הצבאית היא השופר הגדול ביותר של מקורותיה. כי אם הגורם הצבאי מספר לעיתונאי שהחמאס מורתע והעיתונאי מספר לנו שהחמאס מורתע, ואם הגורם הצבאי מספר לעיתונאי שהסכם הגז עם לבנון ימנע מלחמה עם חיזבאללה והכתב הצבאי מדווח לנו שההסכם הזה ימנע מלחמה עם חיזבאללה, ואם הקודקוד מספר לעיתונאי ששיפור המצב הכלכלי ברצועה הוא ערובה לשקט והעיתונאי מדווח לנו ששיפור המצב הכלכלי ברצועה הוא ערובה לשקט - אז מי צריך כאן עיתונות בכלל? ולמה לא להושיב את דובר צה"ל באולפן ולקצר הליכים?
אתם חושבים שאור הלר ידע משהו חכם על תוכניותיו של נסראללה, כשהתייצב על המסך והסביר שההסכם הזה "מונע הסלמה מול חיזבאללה"? לא. מישהו במערכת הביטחון לחש את הדברים באוזן שלו, והוא מצדו העביר את זה הלאה אל האוזן שלנו. זו, כמובן, רק דוגמה אחת. עזבו רגע את הוויכוח הפוליטי שריחף על ההסכם ההוא, בין הקואליציה לאופוזיציה. אבל כשמערכת עיתונאית שלמה, כמעט מקצה לקצה, מהדהדת את מה שמספרת לה מערכת הביטחון, ולא שואלת ולא מקשה ולא מאתגרת, מה תורמת לנו עיתונות כזו?
למה מול מערכת הביטחון אנחנו חייבים עיתונות חזקה, עקשנית ובלתי מתפשרת? כי כבר ראינו לא פעם ולא פעמיים שגם קצינים בכירים וראשי שב"כ וראשי מוסד הם בני אדם. וככל בני האדם, גם הם טועים. ומכיוון שלטעויות שלהם עלול להיות מחיר אסטרטגי, כמו שראינו אך עתה, הם צריכים מולם מישהו שישאל אותם שאלות קשות כל הזמן.
רגע, אז אם ההסכם שחתמנו העלה את הביטחון שלו, ויש לו פחות מה להפסיד, אז איך זה מסתדר עם זה שערב חתימת ההסכם אמרת שהוא WIN־WIN? עובר עוד חודש, וידלין מסביר שוב ש"נכונות ישראל לקיים את המו"מ על הגבול הימי עם אקדח לרקה" – זוכרים? אותו מו"מ שהוא עצמו הכתיר לפני חמישה חודשים כ־WIN־WIN - "שחקה את ההרתעה".
רגע, זה עוד כלום. 20 יום לפני טבח שמחת תורה, פרסם ידלין מאמר מרגיע ב"גלובס". "חמאס, שהשקיעה מאמץ רב בשיקום הרצועה מאז שומר החומות, מעדיפה ככלל להותיר את עזה מחוץ לעימות, אך במקביל ממקדת את מאמציה בהבערת ירושלים ויו"ש... בנסיבות אלה, הזירות הנפיצות והמועדות ביותר לפורענות הן ירושלים, בדגש על הר הבית, ויו"ש - עם סיכוני הקרנה לערים המעורבות בישראל".
והנה עוד דוגמה אחת. ב־30 בספטמבר 2022, לפני שנה וקצת, ישב ידלין באולפן של גדעון אוקו בערוץ 12, והתרגז מאוד על טענות שהשמיע בתוכנית סגן ראש עיריית ירושלים אריה קינג. קינג טען שבירת ישראל הולכת ומתחממת, והעריך שהמצב יילך ויסלים עוד ממש בקרוב. "ירושלים לא בוערת", כעס ידלין, "...זה לא טרור, אני הייתי בירושלים, ירושלים לא בוערת, ומי שרוצה שנחשוב שירושלים בוערת זה חמאס".
זה מה שקרה בירושלים בחודש שהחל יממה אחרי הראיון הזה: בקבוקי תבערה על כוחות מג"ב ועל מבני שלטון ישראליים, שוטר פצוע מיידוי אבנים, לוחמת הרוגה בפיגוע ירי, עוד פצוע בקרב כוחות הביטחון מהשלכת בקבוק תבערה, עוד שני פצועים בפיגוע השלכת מטען, פיגוע ירי נוסף, מהומות אלימות עם שוטרים פצועים, ירי זיקוקים לעבר בתי יהודים, הצתות, שריפה של ניידת משטרה, לינץ' במשפחה יהודית, פיגוע דקירה עם פצוע קשה, ושלושה אנשי כוחות הביטחון שנפצעו בפיגוע השלכת מטען נוסף.
ידלין והאנשים שמכהנים היום בתפקידים שהוא מילא בעבר, כאמור אינם בני אדם רעים. אבל ככל בן אדם, גם הם מועדים לטעויות. וככאלה, הם חייבים מישהו - בכנסת, בממשלה, בעיתונות - שיפקח עליהם עין כל הזמן, וישאל אותם שאלות קשות כל העת.
סטרוק גם הבהירה בדוגמאות למה היא מתכוונת. אני מכיר את אורית סטרוק עשרות שנים. הרבה לפני שהפכה לחברת כנסת. היא נודניקית מהזן שמערכת הביטחון חייבת. בקיאה בכל, לומדת הכל, מתעניינת בכל, מטרידה עם שאלות על הכל. עוד עשרה כמוה - ואולי היינו היום במצב טוב יותר.
למה אני מביא את הסיפור שלה? כי לא יעלה על הדעת שגם אחרי שעברנו מה שעברנו, עיתונאים שמקבלים משכורת כדי לשאול שאלות ולא עושים את זה, מכלים את זמנם במאמץ ליירט כל איש ציבור שמבקש לעשות את עבודתו.
הרי מה האלטרנטיבה? שראש השב"כ יציג את עמדתו וכולם ימחאו כף? אתם רוצים עוד 7 באוקטובר? הרי מערכת הביטחון שרוצה להכניס פועלים מיו"ש ומסבירה שזה חשוב מאוד, היא אותה מערכת ביטחון שהסבירה אותו דבר בדיוק כשהיה מדובר בפועלים מעזה. לא כדאי שיהיה מי שיעמוד מולה? כמה פעמים שמעתם בשלושת החודשים האחרונים פרשן צבאי שמאתגר את מה שעושה צה"ל ברצועה? ששואל שאלות קשות? שבוחן אם אנחנו באמת בדרך הנכונה? הסטירה שחטפנו לפני שלושה חודשים הייתה אמורה לעורר את כולנו. לפחות ככל שהדברים אמורים בעיתונות ובהתנהלות שלה מול מערכת הביטחון, אנחנו נמצאים עדיין עמוק בתרדמת של 6 באוקטובר.
התרעות פיקוד העורף