בשנים האחרונות המושג "רב־זירתיות" העמיק את אחיזתו, ונראה שצה"ל והתקשורת נוטים לעשות בו שימוש ללא הפסקה. אף כי מקור המושג הוא בתפיסת צה"ל את האיומים הניצבים בפני מדינת ישראל בהיבט הביטחוני, נדמה כי מונח זה הורחב משמעותית בשנה האחרונה, גם בשעה שמהלכי המהפכה המשטרית שהובילה הממשלה קצת דחקו את העניין לשולי החדשות.
המו"מ החשאי שהתפוצץ להקמת ממשלה חלופית עם ח"כים בליכוד | פרסום ראשון
אם לא נצליח להביא את הראש של סינוואר - זה מה שעשוי לקרות בצה״ל | אלון בן דוד
האירועים הנוראיים של 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיהם העלו מחדש את העיסוק בסוגיה ואף הבליטו את משמעות המתרחש בישראל על הזירות הרבות המקיפות אותנו. יש להבין כי לכל מהלך מלחמתי או ביטחוני המתרחש בין ישראל לחמאס או לרשות הפלסטינית קיימת השפעה מיידית על המערכת המזרח־תיכונית והבינלאומית. או במילים אחרות – הכל קשור בכל.
למי שתוהה מדוע מתערבים האמריקאים בלחימה בעזה ובהעברת סיוע הומניטרי לתושבי הרצועה, חשוב להדגיש כי האירועים המתרחשים בימים אלו מבטאים לא רק את המאבק בין מדינת ישראל לחמאס או לרשות הפלסטינית. הם מביאים לידי ביטוי תהליכים אסטרטגיים ורחבים בהרבה, המתרחשים על פני הגלובוס.
ישראל נכנסת, למעשה, לליבת המתיחות העולמית בין ארה"ב והמערב לבין סין, רוסיה וגרורותיהן. לשאלה מי ינצח במלחמה תהיה השפעה על פני האזור למשך שנים ארוכות. ניצחון ברור של ישראל, כזה שיכלול את השמדת יכולות חמאס, צפוי לחזק את המחנה הפרו־אמריקאי ולהטות את האזור כולו לכיוון של מתינות והתפתחות כלכלית ופוליטית.
אולם ניצחון של חמאס, או לפחות אי־תבוסתו, עלול ליצור משבר קשה מול הרש"פ ושאר העולם, לפגוע בהסכמי אברהם ואף להפוך את איראן למעצמה אזורית המתחזקת מבחינה מדינית וביטחונית. במובן הזה מוטל לא רק עתידה של מדינת ישראל על כף המאזניים, אלא גם עתיד המזרח התיכון והכוחות השולטים בו.
באירוע הזה מעורבת לבנון, שחיזבאללה המוביל את המתרחש בה הולך ומגביר את היקף פעילותו נגד ישראל מחד והשתלטותו על המדינה שם מאידך.
גם סוריה מעורבת מצדה, הן בעימות ישיר מול ישראל והן במתן סיוע לכוחות האיראניים הפועלים מתוכה או דרכה. מצרים כמובן מעורבת עמוקות הן בגלל היותה מתווך קבוע בין ישראל לחמאס והן בגלל קרבתה למתרחש ברצועת עזה – אבל בעיקר עקב היותה גורם ערבי מוביל במזרח התיכון.
גם עיראק, שעליה לא שמענו הרבה בשנים האחרונות, חזרה לתמונה בהיותה בת ברית של איראן ומדינה המאפשרת פעילות של גורמי ביטחון איראניים בשטחה נגד ישראל.
תימן הצטרפה אף היא לאירוע בהובלת החות'ים, המסייעים ללחימה מבחינתם, בתמיכה איראנית מלאה. כל אלו מצטרפים לזירות הקרובות והנפיצות ממילא של רצועת עזה ויהודה ושומרון, ומכאן גם למעורבותה הישירה של הרשות הפלסטינית.
המעצמות מתעניינות
בכל האירועים האלו מעורבות גם כמה ממעצמות המערב המנסות ליצור יציבות, שקט והסכמי שלום באזור דוגמת צרפת ובריטניה. לעומתן, ישנן מדינות המנסות דווקא לייצר פרובוקציות והסלמה, דוגמת רוסיה, טורקיה וקטאר. בנוסף לכל אלו מתקיימת כמובן מעורבות בלתי פוסקת של ארגוני האו"ם, של מועצת הביטחון, של בית הדין הבינלאומי בהאג ושל פורומים בינלאומיים נוספים.
המלחמה הזו בין ישראל לחמאס היא, אם כן, מיקרוקוסמוס של מאבקי כוח עולמיים רחבים בהרבה, החורגים משטח המזרח התיכון. ישראל, למרות חילוקי הדעות מול וושינגטון, מייצגת מבחינת החזית המערבית בהובלת ארה"ב את ההיגיון, השלום, המתינות, הדמוקרטיה והתקווה לשגשוג כלכלי.
חמאס מייצג את הטרור העולמי, את הקיצוניות הדתית החשוכה המובלת בידי איראן, ואת כוחות ציר הרשע והדיקטטורה המנסים לשנות את פני העולם. המאבק מבטא בעצם את תמונת השליטה העתידית במזרח התיכון.
מכאן נובע העניין הרב של כל מעצמות־העל במתרחש כאן. מכאן נובעת הרב־זירתיות בכל התחומים, זו הדורשת שיקול דעת מושכל וחכם מצד ישראל, אך גם הפגנת נחישות וביטחון מצדה. מכאן נובע הצורך של ישראל להיות חלק מציר מערבי אסטרטגי דומיננטי שישפיע בעתיד על התפתחות האזור.
על רקע זה ניתן להבין את חשיבות הברית האסטרטגית עם ארה"ב, את הצורך להתייעץ ולהקשיב למה שהאמריקאים אומרים לגבי ההתנהלות ברצועת עזה במהלך הלחימה ולאחריה, ובעיקר בעת החשיבה על היום שאחרי ואסטרטגיית היציאה.
הכותב הוא ראש תחום החוסן הלאומי – המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן
[email protected]