התקרית החמורה של מעצר שחקן כדורגל הישראלי, שגיב יחזקאל , שהבוקר הובא בפני השופט בבית המשפט באנטליה, בליווי צמוד של שני שוטרים כאחרון העבריינים, מהווה נייר לקמוס שדרכה ישראל מקבלת איתות לגבי הכוונות האמיתיות של נשיא טורקיה ארדואן במשבר בין שתי המדינות שהתפתח אחרי 7 באוקטובר ומאז נראה שרק החריף והעמיק.
השאלה שעלתה בישראל בעקבות האירוע, אצל בכירי הדרג המדיני והביטחוני, היא: עם כל ההבנה הברורה כי האירוע נובע מהלך רוח המוכוון מהצמרת הטורקית, האם עדיין מדובר ביוזמה מקומית ואנשי ארדואן יתערבו כדי להביא לשחרורו של השחקן הישראלי ש"פשע" בהבאת תמיכה בחטופים - או שמא המשבר הוא חריף ועמוק הרבה יותר ונשיא טורקיה מעוניין בשבירת כלים בסדר גודל של "משבר מרמרה" מלפני 14 שנים. תקדים מרמרה מלמד אותנו כי הפרגמטיות בסוף גוברת על האידאולוגיה והסחר בין טורקיה וישראל בהיקף שמגיע ל-9 מיליארד דולר בשנה הוא בכל זאת שיקול בלתי מבוטל.
בשנת 2010, אחרי אירוע המשט לעזה שהסתיים בקרב ובהריגת פעילים/שכירי חרב חמושים , היה נראה כי הנשיא הטורקי מאבד את זה לגמרי, בעיקר אחרי פרסום דו"ח פאלמר שחקר את התקרית. ועדיין, אחרי שבירת כלים רבתי, סגירת שגרירויות והתבטאויות הכי אלימות נגד ישראל שרק אפשר היה לדמיין, כעבור שנים ספורות ארדואן נרגע וביקש להחזיר שגרירים ולסיים את האירוע.
רג'פ טאיפ ארדואן ידוע כאדם אימפולסיבי ולא צפוי בתגובותיו, ולכן מסוכן. עבור ישראל אופיו של מנהיג טורקיה הוא תמיד סיבה טובה לעקוב בזהירות אחרי מהלכיו ולנסות להבין מה בדיוק קורה, כדי שיום אחד לא נחטוף מכה בהפתעה. זאת הייתה ועודנה המדיניות הכללית בזירה הטורקית, לפני 7 באוקטובר וביתר שאת - לאחר מכן.
המלחמה של ישראל נגד ארגון הטרור חמאס בעזה מהווה עבור נשיא טורקיה אירוע ייחודי, קשה עד בלתי אפשרי לעיכול. החמאס הם בעצם האחים המוסלמים, האחים האידאולוגיים הקרובים לליבו ולאמונתו של הנשיא הטורקי. כל מה שקשור לארגון הזה הוא בבת עינו של ארדואן. הפגיעה בחמאס קשה לו יותר מהפגיעה בג'יהאד האסלאמי או בחזבאללה, על כן את מלחמת חרבות ברזל ארדואן לוקח ברמה אישית.
בשנים האחרונות ההתקרבות של טורקיה לישראל התרחשה, בין היתר, על רקע הזרמת הכספים לחמאס מקטאר: כלומר, ארדואן זיהה שקט בקשר הזה שבין קטאר (הספונסרית הגדולה של האחים המוסלמים) וחמאס, והמצב אפשר לו לחמם את הקשר עם ישראל, בלי לוותר על ההיבט האלסמיסטי-אידאולוגי. ברגע שהמשוואה נפגעה מכה אנושה, בעיניי נשיא טורקיה הקשר שלו עם ישראל לא יכול היה שלא להיפגע קשות.
מעצרו של שגיב יחזקאל הגיע בתור מבחן כוונותיו של הנשיא ארדואן, אחרי 100 ימי המלחמה. שחרורו של שגיב יחזקאל מראה כי ארדואן, על אף היותו איסלמיסט בהשקפתו ואימפולסיבי באופיו, בכל זאת מעוניין לשלוט בגובה הלהבות שהוא מבעיר במדינתו. נשיא טורקיה רוצה להוביל את הבעירה ולנהל אותה, לא לתת לה להשתולל ללא פיקוח.