"הסבירות למלחמה בצפון בחודשים הקרובים היא הרבה יותר גבוהה ממה שהייתה בעבר", אמר ביום רביעי הרמטכ"ל הרצי הלוי במהלך ביקור באימונים ובתרגיל גדול בפיקוד הצפון. הוא לא היה היחיד בישראל שהעביר השבוע מסר פומבי לנסראללה. הצהרות של בכירים, תרגילים מוחצנים והגברת עוצמת התקיפות כנגד מטרות חיזבאללה בדרום לבנון משמעותם שלאחר יותר משלושה חודשים של מלחמה בזירה הצפונית שאותה יזם חיזבאללה, המשך האש בגבול הלבנון יוביל את ישראל לעלות מדרגה נוספת בעוצמת הפעולות כנגד חיזבאללה, ומכאן הדרך למלחמה מלאה עשויה להיות קצרה מאוד. זו ראייה רציונלית של תמונת המצב.
עמדת נתניהו על "היום שאחרי" עלולה לעכב את הסיוע האמריקאי לישראל
הפדיחה של נתניהו: הטעות שחשפה את המידור בעסקת התרופות?
אחרי יותר מ־100 ימים של מלחמה – גם כאשר צה"ל חיסל בכירים בחיזבאללה, הרג מעל 170 מפעיליו, הרחיק חלק מאנשי כוח רדואן מהגבול, פגע בתשתיות צבאיות רבות בדרום לבנון והחזיר לחיל האוויר את החופש לטוס באופן חופשי מעל שמי לבנון – לא השיגה ישראל תפנית אסטרטגית שתאפשר במרחק נראה לעין להחזיר את עשרות אלפי תושבי הצפון בחזרה לביתם.
המציאות החדשה שיצר חיזבאללה עבור תושבי הצפון היא כזו שישראל לא יכולה להשלים איתה. עזה עמדה עד עכשיו בראש סדר העדיפויות, וישראל נקטה מדיניות מאופקת באופן יחסי אל מול התוקפנות של חיזבאללה, אולם ייתכן שפנינו לשינוי כיוון. בכירי צבא אותתו השבוע כי ישראל מתכוונת להסלים את התקיפות נגד חיזבאללה, ומכאן הראייה הרציונלית לכך שהסיכוי למלחמה בלבנון הולך וגובר.
את תושבי הצפון המפונים לא מעניין, ובצדק, שהמחירים שחיזבאללה משלם עד עכשיו במלחמה גבוהים הרבה יותר בכל פרמטר מבצעי מאלו שישראל משלמת. השורה התחתונה היא שקובעת, והאמת היא שלאחר טראומת 7 באוקטובר, שאלת מנגנון חזרת תושבי הצפון לבתיהם נותרת כחידה שאינה פתורה.
אולם בצד רוחות המלחמה הגוברות בצפון, בישראל עדיין מעדיפים באופן מובהק לפתור את המצב בהסדרה מדינית. ההיגיון לכאורה פשוט: גם מלחמה מול חיזבאללה הרי תסתיים בסופו של דבר בהסדר מדיני ולא בהעלמת הארגון השיעי, ולכן בישראל מעדיפים למצות את הניסיונות למצוא פתרון מדיני עוד לפני ההתדרדרות למלחמה. אבל כמו בגזרה הדרומית, כך גם בגזרה הצפונית – ישראל שרויה בקיפאון במצבה האסטרטגי.
בדומה להפסקת האש הקודמת לצורך שחרור החטופים הישראלים, שבה עצר חיזבאללה גם הוא את האש, גם כעת ההערכה המובילה במערכת הביטחון היא שרק עסקת חטופים נוספת בעזה תעצור שוב את האש בגבול עם לבנון. מאחורי הקלעים פועלות מדינות שונות כמו צרפת מול ממשלת לבנון בניסיון לבנות חבילת תמריצים למדינה הנחשלת, שעשויה אולי לספק סולם גם עבור חיזבאללה לפני או אחרי הסכם שחרור חטופים בעזה והפסקת אש זמנית שם שלא להידרדר למלחמה מול ישראל. עם זאת, נכון לעכשיו, במערכת הביטחון מעריכים כי סיכויי ההסלמה למלחמה בזירה הצפונית גבוהים יותר מאשר כל אפשרות אחרת.
המערכה על התודעה
הקיפאון האסטרטגי בצפון, הוויכוח הפוליטי־ציבורי על אופן הפעולה בעזה, מאבקי הכוח פוליטיים, המשבר שהולך ומעמיק עם האמריקאים והאתגרים הגדולים הצפויים לנו בנושא הלגיטימציה הבינלאומית לא עושים חסד עם המאמץ המלחמתי בדרום.
המעבר לשלב ג' בלחימה בעזה, שעיקרו צמצום הכוח הלוחם בתוך הרצועה ומעבר לפשיטות חטיבתיות בצפון הרצועה ובמחנות המרכז, תוכנן ואושר מראש בקבינט כבר לפני יותר מחודש וכך גם תאריך היעד של אמצע ינואר. כל זאת לא מונע כעת את המהומה ואת המשבר הפוליטי, שהופך לעמוק יותר כאשר מרבית חברי הקבינט המצומצם טוענים כי ראש הממשלה בנימין נתניהו נמנע מלקיים ולקבל החלטות בכל הנוגע למדיניות ישראל בנוגע לעזה. אין מדובר רק בסוגיות שניתן לדחות את הדיון בהן, אלא על החלטות שכבר מזמן היו אמורות להתקבל ואפשר היה ליישמן כבר עכשיו בצפון הרצועה. הימנעות מדיון בגלל לחצים פוליטיים שוחקת הישגים ומונעת מאיתנו להציב אלטרנטיבה לניהול עצמי לחמאס בצפון הרצועה.
במערכה מול ארגון טרור שבונה כעת את יכולת ההישרדות שלו תוך שימוש בלוחמת גרילה, למערכה על התודעה חשיבות רבה. באופן הזה, ללא מעשה ותכלית מדינית ועם קרעים עמוקים בתוך הממשלה ובציבור הישראלי, במערכה הזו יהיה קשה מאוד לנצח. את השלכות המשבר הזה ניתן היה לזהות כבר בשבוע החולף, אבל נראה שזו הייתה רק יריית הפתיחה. המשבר הפוליטי מקשה כבר עכשיו על אופן התקדמות הלחימה.
בחזית הדרומית בעזה עבר צה"ל לשלב ג' של הלחימה. בפעילות בתוך הרצועה לוקחות חלק אומנם שלוש אוגדות, אבל רק אחת מהן – אוגדה 98 – עם כוח גדול מאוד של 7 חטיבות פועלת כאוגדה מתמרנת בעוצמה מלאה וממשיכה להתקדם. השבוע היא אף העמיקה את כניסתה הקרקעית גם לדרום ח'אן יונס, אולם האתגר המרכזי של האוגדה נמצא תחת האדמה.
אוגדה 99 מחזיקה גם כמאמץ הגנתי את המסדרון שבמרכזו הציר הלוגיסטי המבתר את הרצועה לשניים. ומתוך הפעולה הזו, שבה מכינה האוגדה גם את התשתית ההנדסית מעל ומתחת הקרקע, בנוכחות צבאית קבועה שמתכנן צה״ל לפחות בחודשים הקרובים לאורך המסדרון, מתנהלות תחת פיקוד האוגדה גם פשיטות חטיבתיות שמטרתן לפגוע בתשתיות טרור ובאיומים נוספים משני צדי הצירים בשכונות העיר עזה ומדרום, כמו למשל במחנה נוסייראת, שבו פועלים כוחות של האוגדה בעיקר בפאתי המחנה.
בצפון הרצועה, אוגדה 162 לא פועלת כעת כאוגדה מתמרנת כפי שפעלה בתחילת המלחמה.צוותי קרב חטיבתיים, המשתייכים לאוגדה, פועלים תחת משימות נפרדות במבצעים ממוקדים באזורים שונים בצפון הרצועה כפי שהיה השבוע בצפון שאטי ובית לאהיה, שם במרחק של כק״מ בלבד חשפו הכוחות, 100 משגרי רקטות, מהם 60 חמושים ברקטות עצמן ומוכנים להפעלה ולשיגור. המשך ירי הרקטות שמתבצע כמעט מדי יום ממחיש היטב את האתגר של צה"ל.
בחמאס ערים היטב לביקורת שעולה בציבור, בפוליטיקה ובתוך הממשלה עצמה על כל ירי שמבוצע מאזורים שבהם צה"ל פעל ויצא מהם. מטח ירי של עשרות רקטות שבוצע מאל־בורייג' במרכז הרצועה, לאחר שכוחות גולני וחטיבה 188 יצאו ממנו, כיוון חץ ברור ללב התודעה הישראלית. בישראל העריכו ערב המלחמה כי לארגוני הטרור ברצועה יש סדר גודל של כ־15־18 אלף רקטות, אך נראה שכפי שהייתה לצבא הערכת חסר מודיעינית לגבי היקף המנהרות ברצועה, הייתה גם הערכת חסר לגבי מספר הרקטות שבידי ארגוני הטרור.
תודעה היא שם המשחק במלחמה בין ארגון טרור שפועל במאפייני גרילה לבין צבא שפועל במסגרת משימות סדורות. על התודעה הזו מנסה חמאס להשפיע באמצעות הישגים מבצעיים טקטיים. הסיבה שחמאס מגביר את המאמץ לביצוע ירי רקטי לעבר ישראל היא כדי להוכיח את יכולת עמידתו מול הפעולה הצבאית הישראלית ולהעמיק את הוויכוח הפוליטי ואת הביקורת מתוך הממשלה על דרך ניהול המלחמה.זאת, כאשר הבדלי העמדות בתוך הקבינט המדיני־ביטחוני תהומיים מבחינת תפיסות העולם והאינטרסים הפוליטיים שהשתלטו בשבועות האחרונים על סדר היום. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, לדוגמה, מכנה את הקבינט המצומצם שמנהל את המלחמה "קבינט הקונספציה", בביקורת חריפה במיוחד שהשמיע השבוע, והוא אינו היחיד מבין השרים וחברי הכנסת מהמפלגות השונות.
קיפאון גם בדרום
תמונת המצב הנוכחית בדרום, במדרגת הקומה המדינית, מאופיינת גם היא בקיפאון שממתין לאחר 105 ימים של מלחמה לתפנית אסטרטגית שטרם הגיעה. גם כאשר יש לכוחות בשטח הצלחות טקטיות מרשימות בפגיעה משמעותית הפעם בתשתיות הטרור של חמאס, הפעולה הקרקעית מביאה הפעם, לעומת מבצעים קודמים, פגיעה משמעותית מאוד במפעלי הייצור של חמאס. לעומת מבצעי שווא בעבר הפעם באמת יפגעו ביכולת ההתעצמות העתידית של ארגוני טרור ברצועה.
בצה"ל סבורים כי מצרף ההישגים הטקטיים יוביל בסופו של דבר לעמידה במטרות המלחמה, רק שמהלך כזה עוד ייקח הרבה מאוד זמן, כששעון החול אוזל בסוגיית החטופים ושסתומי לחץ נוספים ברמה המדינית והפוליטית. עסקה לשחרור חטופים עשויה לספק תפנית כזו להמשך. הבעיה היא שלמרות הכנסת התרופות השבוע לעזה, בנקודת הפתיחה למשא ומתן עם חמאס אין כל שינוי, והוא ממשיך לדרוש הפסקה מוחלטת של המלחמה. זה תנאי שישראל לא יכולה להסכים לו.
אולם עם כל ההערכה לאופן שבו פועלים הכוחות והלוחמים בשטח ולהישגים הטקטיים בפגיעה בתשתיות הטרור של חמאס, במנהרות, במפעלי הייצור, במחסני אמצעי הלחימה ובפגיעה בגדודי חמאס – הם לבדם לא מובילים לתפנית אסטרטגית, כאשר חמאס מחזיק את קלפי המיקוח של החטופים הישראלים.
לצה"ל יש עוד משימות רבות לבצע כנגד תשתיות הטרור של חמאס בעזה. רק בח'אן יונס ההערכה היא שלצבא יש לפחות עוד כחודש של פעילות מבצעית. במערכת הביטחון סבורים שצה"ל יוכל כעת להתמודד עם עצירת לחימה כחלק מהסכם לשחרור חטופים, תוך ניצול הזמן להשלמת תוכניות ואימונים לקרב הגדול הבא הגדול שעוד צפוי על רפיח. אלא שהתקדמות בסוגיה זו אינה קיימת כרגע, ומכאן שבקרב רבים מבכירי מערכת הביטחון הגיעה השעה כי ישראל היא זו שתניח הצעה ומתווה רציני על השולחן, גם אם זה ייעשה באמצעות המתווכים.
איפה הדוגמה האישית
ובעוד הלחימה בצפון ובדרום ממתינה להכרעות מדיניות, החזית הפוליטית אצלנו הולכת ומתחממת, והקשב משדה הקרב עובר לזירת הבוץ המוכרת של הפוליטיקה הישראלית, עם איום ברור להמשך קיומה של ממשל החירום שהוקמה לצורך המלחמה והקמת קבינט מצומצם לניהולה.
הלוחמים והקצינים שלוקחים חלק בלחימה מרגישים, בצדק, שבשדה הקרב הם מנצחים את חמאס, שאפשר ושחייבים להגיע לניצחון. לאחר שלושה חודשים, יש התפכחות והבנה שפירוק היכולת והמפלצת התת־קרקעית שבנה חמאס מתחת לאדמה במשך כ־15 שנה היא אתגר מורכב מאוד, שייקח הרבה זמן, ויש גם התפכחות בנוגע ליכולת לשים יד במהירות על צמרת חמאס, כאשר כלל לא ברור אם יחיא סנוואר ומוחמד דף נמצאים במנהרות של ח'אן יונס או בגזרה אחרת, ברפיח או אולי בדיר אל־בלח. למערכה הזו בדיוק הכינו את עצמם בחמאס, ומכאן גם הקושי להגיע לפתרון בסוגיית החטופים בהפעלת כוח צבאי בלבד.
אבל עד עמידה במטרות המלחמה הדרך עוד ארוכה. בלחימה המתנהלת בשטח כל הזמן צה"ל צובר הישגים משמעותיים, הלוחמים מפגינים גבורה, הקרבה ומקצועיות בשטח ובעיקר אמונה בצדקת הדרך וביכולת לנצח באופן ברור את חמאס בשדה הקרב. במלחמה מהסוג שמתפתח בעזה יהיה קשה עד בלתי אפשרי לנצח עם מערכת פוליטית מתפוררת, שפוגעת באופן קשה במה שברור מאליו ללוחמים בשטח, והוא הצורך באחדות, בחתירה לקונצנזוס ובעיקר במנהיגות ובדוגמה אישית, שחסרה מאוד בימים אלה בישראל.