"האם יש לנו היום ממשלה שאומרת את האמת לציבור"? כך פתחה אילנה דיין את הראיון עם גדי איזנקוט, פתיחת מחץ קולעת ונוקבת, שהתשובה עליה היתה לא פחות נוקבת: "לא" חד משמעי, עם שלושה סימני קריאה.
הייתה פה מכה קלה מתחת לחגורה של ראש המחנה הממלכתי, שמרמזת שבגלל פופולריותו שהולכת וגדלה בציבור, גנץ חושש לאבד אותה ולכן הוא זורם עם דעת הקהל שלפי הסקרים, רובו רוצה להמשיך במלחמה עד תבוסת החמאס. איזנקוט בעצם אומר לגנץ שנכון שעכשיו המנדטים לטובתנו ורוח הציבורית איתנו אבל יש מקרים שצריך ללכת נגד הזרם. עוד טען איזנקוט שבמבצע הפצצת המטרו "מכת ברק" יכולנו לתת לחמאס מכת מוות שהוא לא חלם עליה ופיספסנו את תמונת ניצחון כשהוא מפנה ביקורת ישירה לנתניהו כמובן, אבל בין הדברים גם ניתן להבין שהוא מבקר את מי שהיה אז שר הביטחון, בני גנץ.
צעד אחרי צעד, כשמדי פעם דיין מכניסה לאיזנקוט מילים לפה ומשלימה עבורו משפטים שבהם הוא נראה מהוסס להשלימם במילים שלו, היא סיימה את הראיון עם רמז מאד עבה לפיו אנחנו צריכים בהנהגה אנשים כמו איזנקוט, מנהיגים שרוצים לשבור את תרבות השקר, ועם מחמאה לא מבוטלת מצידה למרואיין שהוא שייך "למעט הפוליטיקאים שהתעלו בדרך לגודל השעה, והשעה הזאת לפתה אותו ולקחה ממנו את היקר לו מכל, וגם החתימה אותו ללכת קדימה ולעשות מעשה. מבחן הביצוע עכשיו לגמרי עליו".
איזנקוט שובר את תרבות השקר - את תרבות השקר של הממשלה, את תרבות השקר של הצהרות קבינט המלחמה, את תרבות השקר שהציבור מאמין או רוצה להאמין בה - כשהוא אומר את האמת גם אם היא כואבת וגם אם זה במחיר הורדת המורל הלאומי, וזאת על מנת להנמיך ציפיות. כך הוא הכריז בריש גלי כי החטופים לא יחזרו ללא עסקה, והצבא לא יוכל לחלץ אותם כמו במבצע אנטבה, ולכן נדרשת עסקה במהרה והפסקת הלחימה. לחימה שתוכל להתחדש בהמשך אחרי השבת החטופים.
למרות שדיין פילסה דרכה בראיון לכיוון אליו רצתה לחתור, היא לא עמדה על כך מספיק כדי לשאוב מאיזנקוט ביקורת נוקבת על הרמטכ"ל שלא עדכן את ראש הממשלה לפני המאורע, וגם לא נקט בצעדי מנע למרות ההתראות שקיבל ברגע האחרון. איזנקוט נזהר מלבקר את הרמטכ"ל אך פירט את המהלכים שהוא היה עושה בלוח זמנים צפוף שכזה, מהלכים שהיו מקטינים את גודל האסון של השבעה באוקטובר.
התרעות פיקוד העורף