מחלה ישראלית קשה ומסוכנת היא הפטפטת. כולם מדברים, לכולם יש מה להגיד, כולם מומחים בכל נושא, מחליפים פרטים, אין צנזורה, אין מחשבה קודמת - קודם מדברים ואחר כך, אולי, חושבים. להזכירכם, רבותיי, אנחנו במלחמה.
בשם הבכירים שלא לקחו אחריות: אני מתנצל בפני עידן עמדי | בן כספית
הקמת מדינה פלסטינית משמעותה סיכון ביטחון אזרחי ישראל | דעה
זה מתחיל בנבחרינו בכנסת שאין צורך להזכיר את שמותיהם. כולם רואים וכולם יודעים. וכן, כולם גם שומעים. לא רק אנחנו, לא רק בארץ, גם מתנגדינו ואויבינו מקשיבים ומשתמשים בכוח זה נגדנו. ולא רק אויבינו, גם בית הדין הבינלאומי בהאג שומע ומצטט שוב ושוב, ציטוט אחר ציטוט, את “גדולי האומה ונבחרי העם" עם אמרות השפר שלהם, ומפנה זאת נגדנו. היש הוכחה טובה מזו?
מתחילת המלחמה מצהירים בראש חוצות וחוזרים ומדגישים את מטרות המלחמה - קודם החטופים ואחר כך נמוטט, נשמיד, נמחק, נמית ונחסל את חמאס ובראש ובראשונה את סנוואר.
אפשר להגיד הכל על יחיא סנוואר: הוא רוצח, הוא מרושע, הוא פסיכופת, הכל נכון, אבל אי אפשר להגיד עליו שאיננו פיקח. ובהינתן שהוא חכם, או לפחות לא טיפש, למה שיהיה מוכן לשחרר את החטופים? הרי אמרנו וחזרנו והצהרנו על כוונתנו להרוג אותו ברגע שיוחזרו החטופים לידינו. ואם אין לו משאלת מוות, למה לו למהר לשחררם? הם ערובה לחייו. לכן קשה לראות איך הצהרות כאלו מצדנו עשויות להוות תמריץ לשחרור החטופים. אם כבר, זה גורם לסנוואר להתחפר יותר בעמדותיו העיקשות.
כל ההצהרות וההכרזות וההבטחות משיגות את ההפך מהרצוי. סביר להניח שהחטופים נמצאים במקומות שונים, וחלקם בוודאי מוחזקים בסביבתו, וכך הוא משיג פגיעה חלקית בלחימה של צה"ל, שנמנע מלהפגיז ולהרוס מנהרות שבהן יש חשד להימצאות החטופים. ברור לו שכל זמן שהחטופים בידיו לא ירוסק חמאס.
הפטפטת נמשכת גם בראיונות בתקשורת. יפה שכתבים יורדים לשטח וחשוב לראיין את הלוחמים, אבל למה לשאול מאיפה אתה, מאיזה גדוד, מאיזה חיל, כאשר המרואיין שולף מספרים ומידע, כולל מיקום יחידתו של המרואיין. ואני תוהה: למה ליידע את האויב על מיקומנו, למה לדווח איזו אוגדה, איזו יחידה ומה מספרה? לא רק מיותר, אלא אפילו טיפשי. ואותי זה מרגיז.
ובנימה שונה לחלוטין. בהמשך לטור של השבוע שעבר על אודות הטלוויזיה שקניתי והשלט שלא התאים, אני חייב לציין שמיד עם בקשת המערכת לתגובת מחסני חשמל, הגיעה שיחת טלפון עם התנצלות ופתרון לבעיה. במקום לנסוע לסניף על מנת לקחת את השלט המתאים, הוא נשלח לביתי עם שליח, ועל זה נאמר “מודה ועוזב ירוחם". שנים רבות אני לקוח נאמן של מחסני חשמל, ואמשיך גם להבא.