המסמך עשוי כמו מצגת, והוא מנוסח באנגלית ובערבית. הציטוטים למעלה לקוחים מן הנוסח בערבית. מבחינת העולם הרחב, זהו כתב הגנה חמאסי העשוי לא רע. רק הישראלים, ועוד כמה מידידיהם בקהילה הבינלאומית, יודעים כי מדובר בפינות שעוגלו ביד מלוטשת, או במקרה הרע – בגיליון שקרים. זרים, או בני הדורות הבאים שלא יכירו את המציאות של ימינו, עלולים להשתכנע כי לפנינו ארגון שחרור נקי כפיים שמאבקו צודק.
אורכו של מסמך חמאס 18 עמודים, והוא מחולק לחמישה פרקים. הפרק הראשון מוקדש לסיבות לכך שחמאס יצאה למערכה. בפרק השני מגיבים הכותבים ישירות לטענות על מעשיהם ב־7 באוקטובר. בפרק השלישי הם דורשים חקירה בינלאומית אובייקטיבית. בפרק הרביעי הם מספרים מיהי בדיוק חמאס לשיטתם ("תנועת שחרור לאומי בעלת חשיבה אסלאמית מתונה, הסולדת מקיצוניות, מאמינה בדו־קיום אנושי ותרבותי ודוחה שנאה דתית"). הפרק החמישי והאחרון הוא מסר לקהילה הבינלאומית. חמאס קוראת בו להפסיק את המלחמה ברצועה, להעניש את ישראל ולמנוע את חזרתה לרצועה.
מעניין במיוחד הוא הפרק הראשון. הוא מהווה סקירה היסטורית, כיצד רואים הפלסטינים את הסכסוך עם ישראל במאה השנים האחרונות. זו איננה רק גרסת חמאס, אלא בעצם נרטיב שאומץ בידי כלל הפלסטינים. אף שישראלים לא ימצאו אותו קל לקריאה, מומלץ לכל אחד לעיין בו, אם ברצונו להכיר את הרקע של שכניו או מקורות איבתם ותסכוליהם. הפרק נפתח בסקירה היסטורית על יחסי ישראל והפלסטינים מאז הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל ב־1917. במִפקד שעשו שנה אחר כך, מצאו הבריטים כי 98% מאדמות הארץ החזיקו ערבים.
חלפו השנים, והחל ניצת מאבק על האדמות הללו. "הכנופיות הציוניות פתחו במעשי טבח נפשעים וטיהור אתני", כותבים ההיסטוריונים של חמאס, ומוסיפים, כי כיום אוחזים היהודים ב־77% מאדמות ארץ ישראל המנדטורית. לא רק זאת, אלא שהשתלטותם לוותה במעשי טבח והריסתם של כ־500 כפרים ועיירות. הרצועה בלבד, נכתב, סובלת מסגר מתמשך בן 17 שנה, והיא נחשבת לכלא הגדול בעולם. היא עברה חמש מלחמות חורבן, שבכולן פתחה ישראל. הפרק מסתיים בציון הסכם אוסלו, והכותבים מאשימים את ישראל בהרס האפשרות לכונן מדינה פלסטינית באמצעות התיישבות יהודית נמרצת.
"מה מצפה העולם מן העם שלנו שיעשה מול תוכניות הייהוד של מסגד אל־אקצא? כנגד מעשי הקואליציה הימנית הכי קיצונית שהייתה? מה יעשה כדי לאלץ את הכיבוש לשחרר אלפי אסירים פלסטינים בבתי הכלא שלו?".
הזדמנות שהוחמצה
אבל מנסחי המסמך, בניגוד אליו, לא הסכימו להודות אפילו בזה. לא רק זאת, אלא שהם תלו חלק מן האחריות בכשל הישראלי. "אולי קרו כמה תקלות במהלך פעולת 'מבול אל־אקצא'", הם כותבים, "וזאת בגלל קריסת המערך הביטחוני והצבאי הישראלי באופן מהיר ומלא, וכאוס מסוים שהתגלה כתוצאה מן הפריצות הרבות בגדר והמערכת המפרידה בין רצועת עזה לגזרות הפעילות שלנו".
המאמץ של הכותבים להגן על מעשי הרצח הסדרתי שביצעו חמושי חמאס בחוגגי "נובה", או לנקותם מן העונש על הפוגרום הברברי בקיבוצים בארי, כפר עזה, ניר עוז ואחרים, נראה כמו מסכת שקרים ילדותית. כל היסטוריון מתחיל יידע להזים את טענותיהם הנואלות, שלפיהן ישראל היא זו שהרגה את רוב הקורבנות באותה שבת.
התרעות פיקוד העורף