רק מי שצריך להאכיל מדי יום מאה מיליון פיות יכול להבין מה עובר בימים אלה על מנהיגים כמו עבד אל־פתאח א־סיסי, ואילו לחצים מייצרת המלחמה ברצועה לצמרת המצרית. כמו שההנהגה הישראלית נאבקת בכמה חזיתות בו־זמנית, כך גם המצרים בימים אלה. אצלם עיקר הלחצים אינו בתחום הצבאי, אבל בחישוב כולל, הם לא פחות מאיימים ואף יותר.
שישה שבועות הפוגה, נשים ישוחררו קודם: אלו פרטי העסקה שעל הפרק | דיווח
בעזה התחילו לחגוג את הפסקת האש, אבל אז האו״ם חשף את ממדי ההרס
בתחילת השבוע פרסם "וול סטריט ג'ורנל" מאמר מקיף על יחסי ישראל ומצרים. התמונה שצוירה הייתה אפורה, בואכה שחור משחור. א־סיסי, נאמר שם מפי גורם מוסמך בקהיר, מסרב לדבר עם ראש ממשלת ישראל למרות פניות חוזרות ונשנות של בנימין נתניהו לשוחח עמו. בערבו של אותו יום בזירה אחרת לגמרי, לבנון, התפרסמה ידיעה מפי מקורות מצריים שעניינה ציר פילדלפי. גורם בפלגים הפלסטיניים (מן הסתם חמאס) סיפר לערוץ החדשות אל־מיאדין כי מצרים הודיעה לפלגים שבכוונתה למנוע מישראל לפעול בציר פילדלפי. האמירה שיוחסה למצרים הייתה נחרצת. "כל מתקפה על הגבול המצרי־פלסטיני היא מתקפה על הביטחון הלאומי המצרי", ציטט גורם בפלגים את הדברים שאמרו להם המצרים.
חלפה עוד יממה, ועיתון ערבי בלונדון, "אל־ערבי אל־ג'דיד", ציטט גורם מצרי (שוב אלמוני) שסיפר על מגעים בין קהיר למיליציה החות'ית בתימן. המצרים, באמצעות מתווכים, ביקשו מהתימנים לתחום את פעילותם העוינת רק לספינות ישראליות או כאלה הקשורות בישראל, ולא להרחיבה מעבר לכך.
המשותף לשלושת הפרסומים הללו הוא העובדה הפשוטה כי מקורם במצרים, וכי כולם מראים בדרך זו או אחרת הפגנת שרירים מצרית כלפי ישראל והתבססות ברורה לצד חמאס או ידידיה. ויש עוד מכנה משותף, חשוב לא פחות: כל הידיעות אינן נכונות. ככה זה כאשר משיטים ספינה גדולה. התמרון בתוך ים מלא שרטונים הוא קשה ומפרך, ופעמים רבות דורש מבעליה תעלולים יצירתיים במיוחד. מתחת לפני השטח, היחסים עם ישראל אומנם מתוחים, אבל הם יציבים ויומיומיים.
ירידה חדה בהכנסות
את הדאגה המצרית אפשר להבין. מלחמה שמתחוללת מאות קילומטרים מהבירה שלהם משפיעה עליהם ישירות מדי יום. המתקפה החות'ית על ספינות בים סוף חוללה שינוי לרעה בתעבורה הימית כולה. חברות ספנות ברחבי העולם שוקלות מחדש את מסלולן, וחלקן העדיפו לצמצם את השימוש בתעלת סואץ, או למצוא נתיבים חלופיים ובטוחים יותר. כך נרשמה בדצמבר ובינואר ירידה של 30% בנפח התנועה בה. התעלה היא אחד ממקורות ההכנסה המרכזיים של מצרים. בממוצע היא מכניסה לקופתם 862 מיליון דולר בחודש. גם התיירות לשארם א־שייח' נפגעה דרמטית. דווקא בשיא העונה הפך חלקה הצפוני של סיני לאזור מלחמה. לפי ההערכות, עונה התיירות הנוכחית בשארם מתה. שיעור הביטולים נע בין 50% עד 80%.
כל זה קורה בזמן שבו מצרים טרם החלימה משתי מכות שנחתו עליה בשנים האחרונות והעמיקו את מצוקתה הכלכלית. הראשונה היא משבר הקורונה, והשנייה – השפעות המלחמה באוקראינה. רוסיה ואוקראינה היו ספקיות החיטה הראשונות במעלה עבור מצרים. עם פרוץ המלחמה, נחסמו נמלי היצוא של אוקראינה וצמצמו את אפשרות היצוא שלה. מחיר החיטה עלה, אבל בכך לא תמה המהתלה. קהיר, כמו שכנות אחרות בסביבתה, פנתה לרכוש את החיטה המבוקשת מהודו. אבל מעשה שטן, גלי חום פגמו ביבולים וחוללו עלייה נוספת במחיר הגרגר הנצרך. כאשר הדרישה היא האכלת כמה מיליוני פיות, כמו בלבנון או בישראל, עוד אפשר איכשהו לתמרן. כשהמספר גבוה פי עשרה – האתגר גובל באי אפשר. במיוחד כאשר יתרות המטבע שלך אזלו, והחוב החיצוני עומד על 165 מיליארד דולר.
המשבר הפיננסי האוחז במצרים לא נולד אתמול, ולמעשה א־סיסי ירש את מקורותיו מקודמיו. למרות זאת, בהנהגתו המשיך המשטר לרכוש נשק מתקדם במיליארדים מן המעצמות, ולשקוד על פיתוח מפעלות ענק ארכיטקטוניים. אומנם במקרה השני, רבים ממקורות ההון הם מהשקעות זרות, ועדיין, הקמה של בירה חדשה, או כרייתו של אגף חדש בתעלה, עשויות להעיק על האוצר הלאומי אף אם תבוא ברובה ממקור חיצוני.
בקהיר שורר חשש תמידי כי התמיכה הרחבה בציבור כלפי הפלסטינים תתלכד עם המשבר הכלכלי, ותתלקח ברגע אחד וללא הודעה מוקדמת. בשבועות האחרונים נרשם פיחות נוסף בלירה. כיום נמכר דולר אחד בשוק השחור ב־60 לירות בקירוב. זהו שפל שלא נודע במצרים כבר עשרות שנים. התמיכה ברחוב המצרי באוכלוסיית הרצועה היא ללא סייג. היא אפילו רשמה עלייה נוספת בשבוע האחרון, לנוכח התמונות שהגיעו ממחנות העקורים תחת הגשמים. מצד אחד, ילדים נמים את שנתם באוהל בתוך עיסות בוץ ומים, ומצד שני, ילדים הרוגים מאש ישראלית.
הילדים של עזה
כאשר פרצה המלחמה בעזה, הבין א־סיסי מיד כי שרשרת המכות הכלכליות שצנחה עליו עלולה לקבל חיזוק משמעותי אם יתקיים תסריט הקיצון בסיני. מאות אלפי עקורים, שהוברחו בידי צה"ל מבתיהם בצפון הרצועה, יעקרו את השערים, יפילו את החומות וירמסו את מעבר רפיח בדרכם לסיני. הם ימצאו להם משכן חדש באדמה המצרית, ואין כוח בעולם שיוכל לפנותם. בתוך תקופה קצרה יוקמו שם מחנות פליטים, שיצמיחו פשע ואחר כך גם טרור. גם כיום, ארבעה חודשים אחרי פרוץ המלחמה, בקהיר לא רגועים מהסכנה הזאת. הם מכירים היטב את חמאס, ויודעים כי אין להם מניעה למצוא מחסה בתוך האוכלוסייה. אם צה"ל ירדוף את חמושי הפלגים בקרבת העקורים ברפיח, לא תהיה לעקורים הללו ברירה אלא לברוח אל השכנים. כזהו כל אזרח שברח מן המלחמה ומצא כי המלחמה רודפת אחריו.
מבחינת המצרים, התיווך המתקיים בימים אלה להשיג הפסקת אש איננו תחבושת מקומית בלבד. בקהיר הבינו ברגע הראשון מה שבישראל עדיין לא בשלים לעכל. כי המשבר הזה רק בראשיתו. לישראל אין תוכנית מדינית ברורה לרצועת עזה, ועל כן ההנחה היא כי יציבות לא תהיה כאן בשנים הקרובות. מכאן הסבלנות המצרית הרבה ואורך הנשימה. מבחינתם, ישראל היא 50% מן הבעיה, אבל בידה היא אוחזת ב־80% מהפתרון. ואם זהו המצב, חובה להימצא עמה במגע הדוק.
מעבר לפינה כבר מחכה התחממות מסוכנת באיו"ש, וגם הר הבית, המצוי כעת בתרדמת חורף, ימשיך לתפוס תפקיד מרכזי בסכסוך. ומעל לכל, המצרים רואים את דור הילדים הנוכחי של עזה, ואת המראות והמחזות שחווה. עבור מקביליהם, בני גילם בישראל שנפגעו אנושות מטבח אוקטובר והשפעותיו, יש מי שמרפא וחובש את פצעיהם, ויש מדינה שדואגת ומשמשת גורם מייצב. אלפי ילדים ברצועה, שחוו טראומות ואיבדו הורים ואחים, לא יטופלו בשום צורה, וגם שלטון יציב לא מובטח להם בשנים הקרובות. הפקרתם הנפשית, הלאומית והקיומית של הילדים הללו היא פצצת זמן אדירת ממדים, ואת המרעום שלה רואים בימים אלה היטב מקהיר.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל