היום שאחרי

בעבר ישראלים ופלסטינים חיו בהרמוניה. עד האינתיפאדה הראשונה. אלה היו ימים שבהם ישראלים נסעו בחופשיות לשכם ולג'נין, לחברון וגם לעזה, והערבים משם באו לתל אביב. בלי מחסומים, בלי מעצורים. הם עבדו אצלנו, כולם הרוויחו, ועוד מעט, אם זה היה ממשיך, גם אנחנו היינו עובדים אצלם. שיננית מרעננה אצל רופא שיניים מטולכרם, ומעצב אופנה מחולון אצל בעל מתפרה בעזה.
לזה צריך לחזור.
זה היום שאחרי.
היום שאחרי הוא היום שלפני.

תרגום פוליטי

איך מתרגמים את המילה "פוליטיקה"?
האם פוליטיקה היא מילה שנובעת מ"מדינאות"?
או מ"מדנים"?

כידוע, היציר הלשוני הלועזי "פוליטיקה" מגיע מיוונית עתיקה, שבה הביטוי "פוליס" פירושו עיר שהיא מדינה. לכן ניהול הפוליס הוא פוליטיקה.
בגלל בורותי המבישה ומשום שמערכת החינוך הישראלית לא לימדתני יוונית עתיקה, אני מתבלבל כשאני רואה טקסטים עם גמא ודלתא ואפסילון, אבל אני בטוח שכבר אז הייתה מילה יוונית עתיקה לריב ומדון, ואני די בטוח שאפשר לקשר אותה לביטוי "פוליטיקה". עם קצת מאמץ אפשר למצוא מילה יוונית עתיקה לכל דבר. לא צריך לתרגם פוליטיקה על פי המילה "מדינאות" אלא על פי המילה "מדנים".

כידוע, "פרלמנט" נובע מן המילה פטפטת. בצרפתית פַּארְלֶה פירושו לדבר, ופרלמנט אם כך זה מקום הפטפטנים. בעברית תרגמו פרלמנט ל"כנסת" וכך עקפו את המובן האמיתי של המילה פרלמנט.

הגיע הזמן לתרגם לעברית גם את המילה "פוליטיקה", ואני מציע אם כן "מְדוֹנָנוּת", ופוליטיקאי אם כן יהיה בעברית "מְדוֹנָנִי".

קץ הזמרה והשירה העברית

בקרוב צפוי להתפרסם פסק הדין של בית המשפט הבינלאומי בהאג נגד ישראל, ואין להוציא מכלל אפשרות שהוא יכלול גם את הסעיף הבא: ליהודים אסור לשיר.

בכך יבוא הקץ על הזמר העברי, ולכן אשתדל לסכם בקצרה את תולדות השיר העברי מ"פה בארץ חמדת אבות" ועד "חרבו דרבו".
לפי השמועות, בכתב האישום שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל, הוגנבה גם עובדה זו: היהודים שרים שירים שיש בהם הסתה לרצח עם, שאחריו הם יעשו גם ג'נוסייד ואז גם שואה. "חרבו דרבו" הוא דוגמה לשיר כזה, שצורף לכתב האישום.

אהרן ברק הצטרף לשופטים שהחמירו עם ישראל, והצביע בעד סעיף שעלול להאשים את ישראל בהסתה לרצח עם, אבל אולי זה רק משום שהוא לא אוהב ראפ עברי, ולא כיוון שהוא נגד חופש ביטוי שאינו על פי עילת הסבירות, או מפני שהוא לא ברמה של השופטת המוסרית היחידה בהרכב שלא הצטרפה להאשמה הזו.

בקיצור, בעולם כזה יותר בטוח שנפסיק לשיר. מהיום מי שישיר בעברית עלול להיתבע לדין על פי הדין הבינלאומי. עדיף לזמזם.
השיר העברי המוצלח בכל הזמנים, על פי ה"רולינג סטון", הוא "אם ננעלו" של עפרה חזה. כל פישר בהרווארד יגיד לכם שזהו שיר מהאזור של החות'ים בני תימן, ולכן עפרה חזה נחשבת על פי תעתועי הרווארד לפושעת ניכוס תרבותי לבנה.

נשארנו עם שירי שלמה ארצי. אפשר לשיר אותם כי ממילא לא יבינו את המילים. כבר דמיינתי פעם שיום אחד ימצאו פתק ועליו כתוב דבר מה לא מובן, ומומחה לשירי שלמה ארצי יקבע שזה שיר חדש ולא מוכר של שלמה ארצי.

להלן מילות השיר:

א.
נפל המקל לי של הכיסא,
רכבת חשמלית. סוללה.
אמרת מים, חביב, אמרת
שאלתי כמה, מה כמה מה.
פזמון:
מה יהיה, הכרוב החמוץ
שלשום אוהוהו או הו הו הו,
מזג מעונן חלקית, גיר פראי,
בדירות קומה שנייה.

אף אחד לא יבין את זה, ולכן לא יוכל לטעון שהשיר מסית לרצח עם. לא יודע. קשה לי קצת עם שלמה ארצי מאז שהוא העז לדחות את פרס ישראל כי ממשלת הליכוד העניקה אותו, בעודה זוממת לעשות תיקונים דמוקרטיים קלים במערכת המשפט.
מה עם שירים מזרחיים? האם בית הדין הבינלאומי בהאג יתיר לשיר אותם? למשל את "אתה תותח"?

המילים של השירים המזרחיים כמעט תמיד דלות עד לייאוש. אני לא מבין מדוע. אנשים שמקובל לחשוב שהם קרובים למסורת הרי קוראים בתכיפות טקסטים גבוהים בסידור, וקוראים בלי סוף שירה שאין מובחרת ממנה בתהילים. מדוע הם לא מסוגלים להרים את השפה וללהטט בהטיות לשוניות כשהם כותבים שיר? מדוע מי ששקוע בעברית העשירה של המקורות לא רואה לנכון להוסיף ולשכלל ולעבד ולעצב ולהעז ולפרק ולבנות מחדש מילים מכשפות ומפתיעות בשיר? למה רק רחל יכולה לכתוב "יד מושטת לא פוגשת יד אחות"? למה רק רחל שפירא יכולה לכתוב "מה אברך לו במה יבורך זה הילד, שאל המלאך".

ולמה רק טשרניחובסקי יכול לכתוב "הוי ארצי מולדתי, הר טרשים קירח, עדר עולפה: שה וגדי, זהב הדר שמח״.
רגע "הוי ארצי מולדתי" הוא שיר שיש בו יסוד נפשי של ג'נוסייד. אסור.

פעם צביקה פיק ביקש ממני לכתוב לו מילים, כי הוא חשש שלא מבינים את השיר "מת אב ומת אלול, גם נאסף תשרי ומת איתם". הוא אמר לי: "אנשים חושבים שמת האבא ומתה גם הבת אלול, וגם תשרי המסכן מת. תאונת דרכים המונית". סתם דאג, הבינו יופי את השיר, והוא אחד הפופולריים עד היום. למעשה עד "גולני (חת, שתיים שוט!), נחלאווים (חת, שתיים שוט!), שריון (חת, שתיים שוט!), איפה גבעתי? (חת, שתיים שוט!), כל הלוחמות באוויר (הקשב!), הנדסה, איסוף וכפיר (הקשב!), כל היחידות בצה"ל באים לחרבו דרבו על הראש שלהם, וואי וואי", לא היו קצב ואיכות ונועזות לשונית כזו בשירים העבריים.
מעכשיו אסור.

פינת השלולית

איך לומר "אני אוהב אותך" כאשר יש לך רק קווה קווה קווה באוצר המילים?