כידוע, "פרלמנט" נובע מן המילה פטפטת. בצרפתית פַּארְלֶה פירושו לדבר, ופרלמנט אם כך זה מקום הפטפטנים. בעברית תרגמו פרלמנט ל"כנסת" וכך עקפו את המובן האמיתי של המילה פרלמנט.
הגיע הזמן לתרגם לעברית גם את המילה "פוליטיקה", ואני מציע אם כן "מְדוֹנָנוּת", ופוליטיקאי אם כן יהיה בעברית "מְדוֹנָנִי".
בקרוב צפוי להתפרסם פסק הדין של בית המשפט הבינלאומי בהאג נגד ישראל, ואין להוציא מכלל אפשרות שהוא יכלול גם את הסעיף הבא: ליהודים אסור לשיר.
אהרן ברק הצטרף לשופטים שהחמירו עם ישראל, והצביע בעד סעיף שעלול להאשים את ישראל בהסתה לרצח עם, אבל אולי זה רק משום שהוא לא אוהב ראפ עברי, ולא כיוון שהוא נגד חופש ביטוי שאינו על פי עילת הסבירות, או מפני שהוא לא ברמה של השופטת המוסרית היחידה בהרכב שלא הצטרפה להאשמה הזו.
נשארנו עם שירי שלמה ארצי. אפשר לשיר אותם כי ממילא לא יבינו את המילים. כבר דמיינתי פעם שיום אחד ימצאו פתק ועליו כתוב דבר מה לא מובן, ומומחה לשירי שלמה ארצי יקבע שזה שיר חדש ולא מוכר של שלמה ארצי.
להלן מילות השיר:
המילים של השירים המזרחיים כמעט תמיד דלות עד לייאוש. אני לא מבין מדוע. אנשים שמקובל לחשוב שהם קרובים למסורת הרי קוראים בתכיפות טקסטים גבוהים בסידור, וקוראים בלי סוף שירה שאין מובחרת ממנה בתהילים. מדוע הם לא מסוגלים להרים את השפה וללהטט בהטיות לשוניות כשהם כותבים שיר? מדוע מי ששקוע בעברית העשירה של המקורות לא רואה לנכון להוסיף ולשכלל ולעבד ולעצב ולהעז ולפרק ולבנות מחדש מילים מכשפות ומפתיעות בשיר? למה רק רחל יכולה לכתוב "יד מושטת לא פוגשת יד אחות"? למה רק רחל שפירא יכולה לכתוב "מה אברך לו במה יבורך זה הילד, שאל המלאך".
איך לומר "אני אוהב אותך" כאשר יש לך רק קווה קווה קווה באוצר המילים?
התרעות פיקוד העורף