כאילו לא חסרים לנו צרות ומפחי נפש, היינו חייבים לעבור גם 17 ימים גשומים. אני יודע שחקלאים רוצים את זה, דתיים מתפללים לזה, אבל אני בסך הכל טומטום שגר בשכונה עירונית, וקשות לו ההצפות מעל גובה המדרכה. כן, הכל מפוזיציה. אם באמת התפילות היו נענות, בידי סייעתא די שמיא, הגשמים היו מתרכזים באזורים חקלאיים, בבקעת הירדן, בערבה, ולא ביישובים עירוניים שלא מסוגלים לקלוט את כמויות הגשם.
בימין האידיאולוגי ופסיכי החליטו כנראה להקריב את החטופים החיים | רון קופמן
הפכנו עבדים להייטק, וב-7 לאוקטובר לא ידענו מה לעשות מול הלואו-טק | רון קופמן
דווקא בנגב לא הייתי רוצה גשם, כדי שהלוחמים לא יתבוססו בבוץ והראות בעזה לא תהיה לקויה. בשלב הזה אין לי שאיפה לחקלאות עזתית, כי אנחנו מאפשרים להם "הומניטרי". הם יכולים לחיות בלי סלט מירקות וסלט פירות. הרי השבויים והחטופים מקבלים רק חצי או רבע פיתה ליום.
אתמול בצהריים נורה מטח רקטות לשדרות ולסביבתה. שלוש רקטות, ללא נפגעים. אבל כל מיני קיבינימטים רוצים שהתושבים יחזרו לעוטף עזה, כי הם רגילים כבר שני עשורים ויותר למטחי רקטות. חברי הקיבינימטים לא רוצים לפגוע להם בהרגלים, חס וחלילה. הם מבטיחים לתושבים "תחושת ביטחון". מה זה תחושה? יש ביטחון מוחלט או אין, כי בינתיים יורים על יישובי העוטף. מה הם יעשו עם תחושה? הילדים יפסיקו להרטיב בגלל "תחושה"? צריך תמונת "ניצחון" עם התושבים בחזרה בבתים בשדרות? להוכיח לחמאס שהתגברנו על הביזיון מ־7 באוקטובר?
בצפון יש מלחמה יומיומית, רק שהיא רחוקה קצת מהמרכז - יש משהו כמו 200 ק"מ מאצבע הגליל לתל אביב. כל יום הם חוטפים נ"ט. אתמול נפגעו שלושה לוחמים בדרגות פציעה שונות. בית במטולה ספג פגיעה ישירה. זה הבית ה־139 שנפגע מירי חמאס, וה־12 שספג פגיעה ישירה של נ"ט.
הבית שייך לטל לויט, דור שישי במטולה. ילדיו הם דור שביעי. משפחת לויט, שהיא מדור המייסדים של המושבה, כבר ראתה הכל מהחיים בגבול הלבנון. חדירות, רציחות, פצמ"רים, מלחמות מ־1948 צפונה, אבל מצב כזה שבו המושבה מושבתת הם עוד לא חוו.
אתמול בצהריים יצאו טל ואחיו יוסי להתקלח בביתו של טל. שניהם משרתים במילואים מ־7 באוקטובר בכיתת הכוננות של המושבה, וישנים בחמ"ל. שניהם כבר מעל גיל 50, כל אחד מהם אב לארבעה ילדים, המשפחות לא איתם כבר ארבעה חודשים. הם שכרו דירות במרחק בטוח.
חיזבאללה מכיר את טל ויוסי כמו שמחבלי הארגון מכירים את כל החקלאים במטולה שיש להם מטעים בסמוך לגבול. המחבלים קלטו שהם מגיעים לבית, סימנו את המטרה, שיגרו טיל. למזלם, הפעם הם הגיעו מוקדם יותר, וטל עזב את הבית שעה לפני הירי.
ראיתי צילומים של הפגיעה הישירה, זה נראה לא טוב. שאלתי את יוסי מה רמת הנזק. "אנחנו עוד לא יודעים. אסור להיכנס לבית. כשתהיה אפשרות, נגיע לבדוק", אמר.
"יוסי, אתה יודע שאגם הדרעק משתעשע במחשבות להחזיר את התושבים שלכם הביתה. מה אתה אומר?".
"קוף, מתי הם היו פה, כל אלה שמחליטים? מתי ביבי היה פה? מתי סמוטריץ' היה פה? מתי? ואני לא מדבר על המלחמה, אלא גם בשגרה. המדינה לא מתפקדת. למה בדיוק מחכה הממשלה, שחיזבאללה ייסוג לליטאני? למה שייסוג? יש כאן 200 אלף איש בכפרים מול העיניים שלנו, שזה חיזבאללה, או בני משפחה של חיזבאללה. לאיפה הם ילכו? על מה אתה מדבר איתי?".
"אבל יוסי, אתה ביביסט, לא אני. מה אתה בא אליי בטענות?".
"קוף, עזוב אותי מפוליטיקה עכשיו. דיברתי עם טל, אנחנו לא יודעים מי יחזור לגור פה. הזקנים יחזרו, הצעירים לא, כך נראה לנו. המצב לא משהו".
כן, הוא צודק, ממש לא משהו. גם אם גדי איזנקוט חושב שזו הייתה טעות לפנות את קו העימות, המציאות מוכיחה שזו הייתה אחת מההחלטות החשובות שהתקבלו בתחילת המחלחמה.
במקביל מטמטמים את הציבור בסוגיית החטופים והשבויים. לא מפרסמים כמה חיים, כמה כבר לא. לא יודעים אם התרופות מצילות החיים למחלות, ובהן מחלות כרוניות, כבר נמסרו לחטופים, שלפחות שישה מהם כבר הגיעו לגבורות לפני המלחמה. הצלב האדום מתייחס לישראל כמו לרמש לא ידוע. מדוע אנחנו מאפשרים לנציגים שלהם לחיות כאן, לא ברור לי.
הימין הפסיכי בקמפיין פוליטי וטיפשורתי שלא נגמר, לוותר על החזרת החטופים כדי לפרק את חמאס. אני לא יודע אם ניתן למוטט אידיאולוגיה בליווי אמצעים שתבנה יחידת טרור בעוד חמש שנים. צעירים ייצאו להתאמן בטהרן, יגיע נשק איראני, סיני, צפון קוריאני, אולי אפילו מתוחכם יותר; ואנחנו נמשיך לחלום על עליונות צבאית, עם פשיטות לסיכול מפגעים בעזה. אנחנו רואים שזה מצליח לנו בג'נין, טול כרם ועוד, אז אנחנו חולמים.
אין לחברי קולקציית האפסים שלנו פתרונות, יש להם חלומות שהיקיצה מהם תהיה אסון, וקשקשת ברשת עד כמה אנחנו גיבורים ומאוחדים.
אנחנו ממש לא.
את האמת על המצב, אמר שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף, אולי כי הוא ירא שמיים. בתשובה לשאלה בראיון ל"כיכר השבת", על יציבות הגועליצייה, הוא ענה: "מה שייכת המלחמה לממשלה הזו? מה היא שייכת למלחמה?".
לשיטתו הוא צודק. מה הוא קשור למלחמה? הוא כאן בשביל חאפ־דה־געלט־קדוש, שראש הממשלה נותן לו בשפע. חוק הגיוס, בכל מתכונת שיעבור, יעניק פטור משירות צבאי לציבור שלו. השירות של החילונים והציונות הדתית יוארך ל־36 חודשים, גם רטרואקטיבית. שירות המילואים יוכפל, אבל מה זה קשור אליו בכלל? הוא כאן בשביל כסף וכפייה דתית. הוא איש של שלום ועסקים, לא של מלחמות.
"פתחנו תיבה חדשה, לבדיקת מי אחראי ומה עשו", הוסיף השר, שממשיך לרצות להיות טפיל על החברה הישראלית. "הרבה אנשים ירוויחו הרבה כסף (בגעלט הוא מבין, אין ספק), כנראה יותר מהתקציב של תקומה, כדי לבדוק מה היה כאן ואיך היה".
והטיפוס הזה חבר בקיבינימט הביטחוני־מדיני. הוא מחליט על עתידנו כאן, ואין לו דם בגוף ובושה על הפרצוף להמשיך ולדאוג אך ורק לציבור שלו. הוא לא רוצה בחירות, כי מהלך כזה עלול להאט את המהירות של רכבת הכסף, והמהירות ממש חשובה לו. "בחירות אולי ב־2027. ועדת חקירה תסיים את החקירה ב־2028". הכל סדור, הכל ידוע, כי יש אנשים כמו גולדקנופף, שהם ממש מאושרים, כי אלוהים שלהם מסדר הכל.
"אני לא רואה שאף אחד פורש מהממשלה הזאת. למי רע פה? 64 ח"כים, יש להם משרדי ממשלה שעובדים, יש להם תקציב מסודר". כן, ממש אלעס־גיט (הכל טוף) מחלקים את הקופה, סמוצ'קנע זה חבר טוף, גולדקנופף לא מבין מה רע. אז מה אם יש מלחמה? בבני ברק, כמשל, המלחמה היא על ראשות העיר, עוד לא יורים שם. הקרבות זה רק עם עכברושים שפשטו על העיר, בגלל חפירות ברכבת הקלה, אבל אם ירצה השם, השוטר והשופט, גם האויב העכברושי ימוטט, כמו חמאס וכמו חיזבאללה.
ובמציאות הזו כולם מדברים על אחדות, אבל הרוב חי כאן את המציאות של 6 באוקטובר. הם חיים במקביל למלחמה. החטופים והשבויים והפליטים בגבולות הצפון והדרום לא מעניינים אותם. הכי חשוב זה תקציב מסודר, להם בעיקר. זו משמעותה של האחדות.
גולדקנופף הוא איש השבוע שלי. הוא המודל איך צריך לחיות את החיים, בלי לזרוק זי"ן על השכול, על האסון הנורא, על חטופים ושבויים, כי הכי חשוב זה הגעלט של התקציב. כל השאר זה פארש.
אז לקראת שאבעס־קוידש הכנתי לכם קצת פירות יבשים, מדי, שיעשו לכם טוף עם הטשולנט אחרי הקומפוט. הנה זה בא.
משה גפני עונה לגולדקנופף: "כולנו נושאים באחריות. אין דבר כזה שהממשלה לא קשורה למלחמה. היא קשורה והיא גם אחראית. אני גם לא חושב שצריך להתיישב בעזה. צריך להתיישב בגליל, בכרמיאל, לא בעזה".
יפה שגפני חש אחריות. תחושה זה מאוד IN היום. אבל מי שאחראי חייב ללכת, הוא לא יכול להישאר באגם הדרעק, כפי האחראים במערכת הביטחון אינם יכולים להמשיך במערכת. אני בספק אם אדון גפני ילך הביתה, ויוותר על תפקידו כמחלק הגעלט הקדוש.
השבוע נפטר נער בן 13 מהחברה החרדית. בהלווייתו נחטפה גופתו על ידי חרדים קיצונים. הם שינו את מסלול ההלוויה בניגוד להנחיות משטרה של פיתהמר בן גביר, ורצו עם מיטת הנפטר בשכונת גאולה. המשטרה לא פיזרה את העבריינים באלימות. הם קדושים; הם לא חילונים באיילון או במעבר כרם שלום, שאותם מפוצצים עם אלות וסוסים. כך אנו נראים בפברואר 2024. בפברואר 2025, יהיה רק יותר גרוע.
גדי איזנקוט בכנס באוניברסיטת רייכמן: "שגינו בפינוי הנרחב בצפון. הפתרון היחיד הוא הרחקת חיזבאללה מהגבול".
מה זה שגינו? מתי אנחנו לא שוגים - כבר הייתה פעם כזו? ואם היו פגיעות באוכלוסייה בגבול הצפון, מה היינו עושים? אומרים שהם מתו על קידוש השם? מעטים שהוקרבו לטובת הרוב, שכך צריך להיות? מה הייתה החלופה? מלחמה בשתי גזרות? הרי לא היו לנו חימושים בכמות מספקת למלחמה בעזה, אז מה היינו עושים? מציידים את התושבים ברוגטקות, ומשדרים להם את הקרב של דוביד'ל הג'ינג'י עם גוליית הענק, כדי שיפגעו לחיזבאללונים בול במצח?
חברי גועליציית האפסים מתלוננים זמן רב על כך שהרמטכ"ל הרצי הלוי לא מכבד אותם בנוכחותו בישיבות של האפסים. זה מזכיר לי בית מהשיר "שועל במנוסה" של רמי פורטיס: "בדרכים שלך, גברת, יש משהו אפל. את זקוקה לכוח, לקורבן להתעלל. בתמימות שאת משדרת, יש משהו מפלצתי. האהבה שלך שורטת, ומרגישה כמו מלחמה. הטירוף שלך חומק, אין לו סוף והתחלה".
כבר יותר מארבעה חודשים מתנערת אסופת האפסים ששולטת בנו מכל אחריות ל־7 באוקטובר. הרמטכ"ל ופקודיו הם האשמים היחידים, לדעתם של האפסים בממשלה. הם לא מחמיצים הזדמנות בקיבינימט של הביטחוני כדי להתעלל בו, בידיעה מופנמת שהוא אינו רשאי להתנגד להתעללות. הרמטכ"ל כבר הצהיר על אחריותו לביזיון, פרישתו היא רק עניין של זמן. לא ברור לי מדוע הסכים להגיע לישיבה של בלתי כשירים בעליל לקבל כל החלטה.
בניגוד לביבי, שמצהיר "אני מנהל את המלחמה", והוא ממש לא - הרצי הלוי ממש כן מנהל את הלחימה. אז הוא חייב להודיע לאפסים שהוא ייפגש איתם רק כאשר יחליט שהוא סיים והולך הביתה. האמת שגם אז הוא לא חייב לבזבז את זמנו. יש לו שר ביטחון וראש ממשלה כדי להודיע להם. מה יעשו לו האפסים אם לא יגיע לישיבה, ידיחו אותו?
בני גנץ, שותף סמוי להחלטות, מתלונן שנתניהו מחליט לבד, אז הוא מתבטא כמו אופוזיציונר: "לצערי, איבדנו זמן יקר בהתקדמות לפירוק המשילות של חמאס, בדגש על צפון הרצועה, בשל גרירת רגליים".
אני באמת לא מתרגש מקמפיין הבחירות של גנץ, שכלל הודעה על מעבר לקיבוץ יד מרדכי. אם הוא חושב שעשרות אלפי הפליטים מעוטף עזה יגיעו בעקבותיו, הוא חי בסרט. אין להם מאבטחים שישמרו עליהם, כן? אבל ההתבטאויות הפומביות, עם סאב־טקסט פוליטי ומאוס, שהוא מצר על מהלכים שקרו, לא עושות לי טוב.
מה שכן יעשה לי טוב זו פרישה מהקיבינימט של המלחמה. הוא לא מקריב את עצמו באמצעות חברות בקיבינימט הזה, זה מהלך פוליטי, נטו. כל יום שלו ושל איזנקוט בסביבתו של ביבי הוא מבוא לעוד אסון – למשל, המשך שלטונו של ראש הממשלה הכושל ביותר במדינת ישראל. אז די עם השטויותים והמשחקים הפוליטיים שמכתיבים לו המאכערים שלו. יאללה, פרישה מהממשלה היא תחילת הדרך להישרדות שלנו כאן. ההישרדות הפוליטית שלו רק פוגעת לי בריפלוקס.
פיתהמר בן גביר ברח לאחרונה ממאבטחיו ונסע בטרמפ עם שכנו מקריית ארבע לכיוון ירושלים. עיתון "הארץ" ציטט מקורות שלפיהם המאבטחים נאלצו לנהל מרדף אחרי הרכב שבו נסע, לאורך כמה קילומטרים, שבסופו נחסם הרכב בצומת קריית ארבע בכביש מס' 60. לפי הדיווח, הצליחו המאבטחים לשכנע את פיתהמר להיכנס לרכב המשוריין. אז זה עוד מחדל באבטחה, שלא הפנימה במשך שנה שהמאובטח הוא עדיין בלתי אפוי, ולא מתאים להיות אישיות ממלכתית.
מנגד, אם פיתהמר רוצה לנסוע בטרמפים, שיעשה מה בא לו בראש. כפי שאמרה מירי "המחוננת", מה שווה שלטון אם אנחנו לא יכולים לשלוט?
ערוץ 14 מוכן להקריב את החטופים והשבויים. האמת שלא ביררתי אם השבויים כלולים בוויתור, אבל החטופים בארדו כלולים. כי אין ראיות פורנזיות שהם ימנואידים וביביסטים.
נועם פתחי חושש שקמפיין המשפחות עלול לפגוע ביחסי הכוחות באגם הדרעק. "למה הקמפיין הוא הרבה יותר אגרסיבי? כי יש סיכוי שעסקת החטופים, תפרק את הממשלה". איתמר פליישמן טוען כי מיטוט חמאס יצריך תשלום כבד בחיי החטופים. "במלחמה הזו כבר הבנו בדרך הקשה שאנחנו חייבים להעלות את רמת הברוטליות שלנו. אנחנו נצטרך לעשות את עליית המדרגה הזו, גם עם החטופים. כי עליית המדרגה הזו דורשת קורבנות קשים. כדי למנוע את החטיפות הבאות ואת הרצח הבא, נדרשת מאיתנו הספיגה הכי קשה שיכולה להיות". יעקב ברדוגו אמר: "האינטרס הישראלי הוא אחד: רק לנצח את חמאס".
מעניין מה היו אומרים כל המאכערים האלה שבשירותו של אבי אומה ומשיח בן דוד, אם הילדים שלהם, הם ונשותיהם, היו חטופים אצל חמאס כבר ארבעה חודשים. הכל מפוזיציה מגעילה ודוחה, רק כדי לינוק מפטמות השלטון בכל מחיר, גם בחיי אדם - שנחטפו ממסיבה או מהמיטות שלהם.
תקלת מחשב גרמה להנפקה שגויה של מרשמי תרופות למאושפזים, החל מ־2010. כך נחשף בחדשות 12. ייתכן כי במשך 14 שנים מטופלים השתמשו בתרופות שלא התאימו להם. אם אנחנו לא במלחמה, זו ידיעה שמפרקת את מערכת הבריאות, עם בדיקות בכל בתי החולים בארץ. אבל אנחנו כן במלחמה, אז אנחנו לא יודעים יותר על המחדל הזה.
ועדת הכלכלה באגם הדרעק דנה במצב העסקי של מילואימניקים. נציג משרד האוצר אמר שיש מענקים (רק שממש אין), הלוואות ועוד שטויות, שהם לא עזרה, הם החמרה של המצב. יש גם עשר שעות ייעוץ, למילוי הטפסים למענקים. רק כסף אין. התברר שישנם 35 אלף עסקים קטנים של מילואימניקים, שבכלל לא סופרים אותם. הם מילאו את הטפסים, אבל לא ענו להם בכלל. 17,200 עסקים של בנות ובני זוג של משרתי המילואים - במצב קריטי, כי הן אינן יכולות לעבוד או שהן מפעילות את העסק באופן חלקי, והעסקים לקראת סגירה.
דיירי אגם הדרעק בישיבה צקצקו בלשונם, אמרו שהמצב חמור. היו"ר דוד ביטן חילק משימות, כגון לבדוק מה קורה עם 9 המיליארדים שהוקצו לסיוע למשרתי המילואים. משימה נוספת הוא הטיל על נציגות רשות המסים: לבדוק כיצד לסייע. בקיצור, הם לא יזכו לסיוע בחודשים הקרובים, כי בודקים. רק בודקים פה. אם הם לא ייצאו לרחובות, הם לא יראו לירה סורית דפוקה. יש לממשלה הוצאות, כמו מימון אברכים וסיוע להתיישבות כפרית. זה יותר חשוב להם מאשר לסייע ללוחמים.
ראש הממשלה בנימין נתניהו: "אני לא צריך עזרה כדי לדעת לנווט את יחסינו מול ארה"ב והקהילה הבינלאומית, תוך עמידה איתנה על האינטרסים הלאומיים שלנו. אני עושה זאת כמה שנים. את ההחלטות שלנו אנחנו מקבלים בעצמנו, גם באותם מקרים שבהם אין הסכמה עם ידידינו האמריקאים". המציאות שלפיה אבי האומה עושה את מה שהוא עושה שנים רבות, הביאה אותנו ל־7 באוקטובר, נקודה. אבל לשקר לכולם שאנחנו מדינה ריבונית?
מזכיר המדינה דורש לשוחח עם הרמטכ"ל בפגישה אישית, כי הוא לא מאמין לאבי האומה ומשיח בן דוד. הממשל האמריקאי משוחח עם בני גנץ, כי הם לא כך מאמינים לאבי האומה. במציאות, אנחנו מדינת חסות של ארה"ב, בדיוק כמו מדינות חבר העמים של ארה"ב. בלי הכסף של אמריקע לא היו לנו פגזים ועוד חימושים. בלי הווטו של האמריקאים באו"ם, מצבנו היה לחוץ מזה של הפלסטינים. מתי יפסיק אבי האומה להתייחס לאמת הפשוטה כאל המלצה בלתי מחייבת?
פיתהמר בן גביר בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל", שאיני יודע באיזו שפה התקיים - כי האנגלית שלו לא משהו: "במקום לתת לנו תמיכה מלאה, ביידן עסוק בהענקת סיוע הומניטרי ודלק, שהולכים לחמאס. אם טראמפ היה בשלטון – ההתנהלות של ארה"ב הייתה שונה לחלוטין".
אין ספק כלל שהראיון הזה שיפר את היחסים עם הנשיא ג'ו ביידן, שנמצא כעת בקמפיין בחירות. הבעיה היסודית היא שפיתהמר לא מבין את הפוליטיקה האמריקאית, ומשוכנע שטראמפ בקדנציה שנייה יהיה טוב לישראל יותר מביידן. אם אבי האומה ומשיח בן דוד היה מנהל את היחסים עם ארה"ב ברמה כל כך טובה כפי שהוא מתפאר, הראיון של פיתהמר לא היה מתקיים. פיתהמר לא מבין בדיפלומטיה, לא מבין בביטחון, לא מבין בביטחון פנים, הוא מבין בטיקטוק ובעוד רשתות חברתיות. לחברה בישראל הוא טוב כמו פצצת מצרר במקום הומה אדם.
אנחנו לא מפסיקים לייבב מדוע העולם מתעב אותנו ולא מכבד את מנהגי הדת היהודית. אבל במקביל שוב יורקים כאן על כמרים בעיר העתיקה בירושלים. הגועל הזה כבר הופך לספורט לאומי. אבל אני משוכנע שבפעם הבאה שיותקף רב יהודי בארה"ב או במדינות אירופה, הפוליטיקאים דרעק שלנו יצרחו: געוואלד, מה זו האנטישמיות הזו? למה ככה?
נסיים בדבר טוב, שמאפשר אופטימיות זהירה. חברי גועליציית האפסים טוענים שהם ממודרים בסוגיות המו"מ להשבת חטופים. אני מקווה שימשיכו להיות ממודרים, מכל דבר ועיקר, כי הם לא כשירים למשימה, לדעתי. אם יש דבר טוב בכל הבלגן שנכפה עלינו, זה המשך המידור של קולקציית האפסים הזו. שיעסקו בדאגה לפליטים שלנו ולתמיכה במילואימניקים. כל אחד ואחת שם מחזיק מעצמו ביטחוניסט ודיפלומט, אבל בגדול ובקטן, הם לא כשירים, לדעתי, ללוות את הבן שלי לחוג, או לפעולה בצופים. אז אולי די עם האגו המזוין?
זהו, קינדערלך של שאבעס קוידש. יהיה יותר רע, לפני שנתחיל לחשוב על עתיד טוב. עם הערימה הזו שמנהלת אותנו, אין לנו סיכוי לכלום.
תמשיכו להתפלל. זה לא עזר לנו ב־7 באוקטובר, גם לא בשואה ובעוד כמה אסונות, אבל חשוב שזה יעשה טוב למתפללים.