הרעיון מבוסס על שיתוף פעולה ישראלי עם נציגים מקומיים. הוא מדיר את שתי הסמכויות הגדולות של העם הפלסטיני – חמאס והרשות הפלסטינית, ואינו מעניק להם מקום בניסוי. בימים אלה מחפשים עזתים שיסכימו לשתף פעולה בפרויקט הראשון. על הנייר זה נראה מבטיח. נבנה אותם מחדש, מה כבר יכול להשתבש.
אך ברגע שיתחיל הביצוע, יושלך למשחק קלף שלא הכרנו: המציאות. מהרגע הראשון, יוכרזו המובלעות הללו אזורים עוינים על ידי חמאס, ואותם מנהיגים מקומיים יוקעו כמשתפי פעולה. דמם יהיה מותר ועל חייהם תרחף סכנה. גם האוכלוסייה שתגור בהם עלולה להיחשף לאיום ולחצים. התכנית אינה מעניקה פתרון לשאר האוכלוסייה, שהיא הרוב המוחץ. כיצד יחיו, האם מישהו ידאג להם? לא ברור. אוכלוסייה ענייה, או בלתי מסופקת, היא אויב אוטומטי. היא מצמיחה מתוכה מחאה אלימה וכוח.
שאלת המימון אף היא איננה כה בטוחה, כי מדינות המפרץ שיתבקשו לשלם על הפרויקט הניסיוני ירצו ערובה ליציבותו. וכיצד ייבחרו המוני האזרחים שייכללו בניסוי? האם יעברו מבחני קבלה? ואם במשפחה אחת יש כמה נאמני חמאס. האם חלקם יקבלו את הזיכיון לגור במובלעת, ויקיריהם ייפסלו? ומה תעשה ישראל עם עשרות אלפי פקידי הממשל ברצועה - הרי כולם עבדו בממשלת חמאס. האם ישולבו במובלעות החדשות, כמומחים לבנייה ולשיקום, או יושלכו לגורלם?
התרעות פיקוד העורף