הסיפור שלי עם כלבים מתחיל בשורת רוטוויילרים שקידמה את פני אלו שהעזו להתקרב למתחם תע"ש בבית הכרם, מקום עבודתו של אבי. ממושקפת קטנה מול חבורה של קילרים מריירים. לא בדיוק סיפור אהבה.
לא משנה כמה ניסו להעלים את היידיש, זה לא עבד
מהצד נראה שהעולים ארצה מקבלים הכול מהמוכן - אבל התמונה האמיתית שונה
אהבה אמיתית התחילה להירקם עם קריאת “עזית הכלבה הצנחנית" של מוטה גור, ויש בי איזה תא צרוב בממברנה שאומר שזכיתי לראות גם את הסרט בקולנוע אדיסון, אבל אולי זה סתם פך רומנטי שאני בודה. המשותף לאזכורים הללו הוא גיוסם של כלבים לשירות הציונות, כפי שמגדירה את הדבר ידידתי היאלי גרוס, דור שלישי למתעדים, סופרת ומו"ל “ישראלים".
בבוקר 7 באוקטובר גרוס תכננה לצאת עם שלושת כלביה הכנענים והדוברמנית לצלם חצבים באזור הבשור. צלילי הירי והאזעקות הראשונות תפסו אותה בחצר ביתה באופקים. מלחמה. היא הגיפה תריסים ונעלה את הדלת לקראת שהות ארוכה בממ"ד ביחד עם אמה והכלבים.
הידיעות על חדירת מחבלים וטבח בשכונה הסמוכה החלו לזרום. בצהריים צלצלה שכנה להזהיר מפני מחבל בחצר. הכלבים נראו דרוכים אבל שתקו. 30 שעות שהו בממ"ד והכלבים, כלבי שמירה והגנה, שתקו. בדיעבד נודע לה שכלבים רבים בעוטף לא הסגירו את בעליהם. ספר שמות מספר על כך: “ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה, למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל".
גרוס עובדת בימים אלה על ספרה השביעי “מגויסים על ארבע - הכלבנות בשירות הציונות". בפגישה האחרונה עם אביה, יעקב גרוס ז"ל, הבטיחה לו שהספר יראה אור, והוא אכן מתוכנן לצאת לציון יום הולדתו ה־75.
כל מה שיובא עכשיו בטורי הוא פרי התחקיר של גרוס, וכך היא מספרת: ראשוני החלוצים בישראל הבינו ששמירה על הביטחון היא תנאי קיומי להגשמת החלום הציוני. מתוך הצורך נולדו ארגון בר גיורא והשומר.
מנדל פורטוגלי, חבר ועד השומר, פנה לד"ר ארתור רופין, מנהל המשרד הארצישראלי בבקשה: “אנו חפצים להביא לכל הפחות שני כלבים מלומדים היטב, ושהייתה להם גם פרקטיקה קטנה... בעיקר נחוצים לנו כלבים שמבינים בעקבות ומוצאים כל גניבה, איפה שלא תהיה. כלבים כאלה מלמדים בחוץ לארץ ועולים ביוקר גדול, אבל המה מביאים תועלת רבה".
ברקע, צריך לדעת שבגלות הכלב נחשב חיה מאיימת שהחזיקו הגויים. לכן עזית כונתה “כלבת זאב" ולא “רועה גרמנית". רופין נרתם למשימה ורכש את הכלבים הראשונים: שני דוברמנים, זכר צעיר ונקבה הרה, שהוכשרו ככלבי ריגול (גישוש) שמילאו את תפקידם עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. החלום נגדע.
בינתיים באוסטריה, החל זוג דוקטורים יהודים ציונים לגדל כלבי בוקסר, ולחקור את יכולותיהם באופן מדעי. היו אלו רודולף ורודולפינה מנצל, שהגיעו לפריצת דרך עולמית בתחום הכלבנות, כאשר הוכיחו שכלב יכול לגשש אחר עקבות אינדיבידואליות. עתידם באירופה נראה מובטח, אבל הם ביקשו לגייס את כישוריהם ואת כלביהם למען הגשמת החלום הציוני, ופנו לראשי הוועד הלאומי בארץ ישראל במשך שנים, ללא מענה.
פריצת הדרך הגיעה במאי 1932, כאשר ד"ר מנצל קיבלה פנייה רשמית, בבקשה לסייע בהקמת שירות כלבים לשמירה והגנה בארץ. מאחורי היוזמה עמד יעקב פת. בשנת 1933 טלטל רצח ארלוזורוב את ראשי היישוב היהודי וגם את מפקדי המשטרה הבריטית, שהכו על חטא - לו רק היו כלבי עיקוב בזירת העבירה, אולי הרוצחים היו נתפסים. הרצח האיץ הן את גיוס הכלבים לשירות הציונות והן את הקמת היחידה הבריטית, שבה פעלו כלבי גישוש מגזע דוברמן.
באִסרו חג סוכות 1934 הגיעו ארצה המנצלים עם ארבעה בוקסרים. בנמל חיפה המתין להם יעקב פת. אנשיו העמיסו במהירות ובשקט את הכלבים על רכב ושלחו את הזוג לבדיקת דרכונים. במשך חודש סיירו ברחבי הארץ, למדו את צורכי הביטחון והעבירו שני קורסים ראשונים לכלבנים מההגנה. בעקבות מאורעות תרצ"ו שוב נקראו המנצלים לביקור. הם ערכו שני קורסים במקווה ישראל. לימים כתבה ד"ר מנצל: “את העבודה החלוצית עשו משתתפי הקורסים במקווה ישראל בשנת 1937". הכלבים שולבו בשירות הביטחון של היישוב ובמרחב, ליוו את הנוטרים ואבטחו עליות לקרקע ביישובי חומה ומגדל. פעילותם הצילה חיי אדם ואפשר היה להסתובב איתם בגלוי.
בני הזוג מנצל עלו ארצה בספטמבר 1938 ומיד פגשו את המציאות המדממת. בעמק בית שאן נפגע רכב פרטי ממוקש, ושלושה מנוסעיו נהרגו. ברמלה נרצח ברכבו ד"ר אברהם רוזנטל ומוקש נוסף התפוצץ בגליל, כשאוטובוס ערבי עמוס נוסעים עלה עליו. עשרה מהם נהרגו. המוקש לא הבחין בין דם לדם.
מפקדת ההגנה הורתה להם לייסד את המכון לחקר כלבים ואילופם. אחת ממשימותיהם הראשונות הייתה אימון כלב לגילוי מוקשים. ד"ר מנצל בחרה מיד עם עלייתה ארצה לטפח נציגים נבחרים מהכלבים המקומיים, כדי שיקבלו הכרה עולמית. היא קראה להם “כלבי כנען" והשיגה את מטרתה. פורצת הדרך והכלבה הראשונה בעולם לגילוי מוקשים הייתה הגר, כלבה כנענית חצי פראית.
המכון הצנוע שכן בביתם, שנבנה בקריית מוצקין. ממנו הם פעלו בשירות ההגנה ובמקביל פיתחו את איגוד הכלבנים האזרחי, בתנאי מחסור כרוניים. בנובמבר 1947 ביקר במכון משה דיין, מבכירי ארגון ההגנה, וביחד הם החלו לתכנן את יחידת הכלבנים הראשונה בצה"ל. ד"ר מנצל הזמינה לפגישה את אלכסנדר כהן, איש ארגון נוהגי כלבי שירות. דיין הושיט לכהן המחאה על סך 200 לירות, והטיל עליו להקים את יחידת הכלבנים הראשונה, ולמעשה הכלבייה הראשונה בצה"ל. שירות הכלבים יצא מהמחתרת, והיחידה פעלה שנים ספורות עד סגירתה.
כ־20 שנה לאחר מכן הוקמה יחידת עוקץ, שחוגגת השנה יובל. מזל טוב לעוקץ. שתמיד נדע להחזיר לכוחותינו ולכלבים אהבה ושמירה.