הפעלת כרטיסי ה־SIM בקרב כאלף מחבלי חמאס זוהתה בקהיליית המודיעין ב־7 באוקטובר לפנות בוקר - ונתפסה כסימן להתארגנות חריגה. ההערכה במודיעין הייתה שזהו תרגיל של חמאס, או בתרחיש קיצוני יותר - היערכות לקראת ניסיון חטיפה בהיקף מוגבל. בשב"כ הוגדרו הסימנים שזוהו כ"אותות חלשים", שלא ניתן להוציא מהם תובנה מספקת על פעולה קרובה.
האיש שהכי היה קרוב לסינוואר נעצר - וחשף את כל מה שמנהיג חמאס מנסה להסתיר
נתניהו השיב לגלנט: "אפשר להשיג הסדר בלי פילוג, בחירות זו תבוסה לישראל"
מעניין להבין מתוך התגובה של לשכת ראש הממשלה את מצבו הנפשי של בנימין נתניהו. בלשכתו טענו כי הוא לא ידע עד כה על הפעלת כרטיסי ה־SIM הישראליים ברצועת עזה לקראת הטבח – וגילה על השמשת הטלפונים על ידי פעילי חמאס מתוכנית בערוץ 14. עם זאת, מקורות ביטחוניים בכירים טענו שראש הממשלה השתתף בדיונים על כך כבר בימים הראשונים לאחר מתקפת הפתע.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
המקורות שנכחו בישיבות שבהן השתתף נתניהו אמרו כי בדיונים הביטחוניים שעסקו בסימנים המעידים שעות לפני המתקפה של חמאס, הוזכרה הפעלת הכרטיסים כאחד הסימנים שעלו. עם זאת לא יוחסה לכך חשיבות רבה מאוד, בשל העובדה שאותם כרטיסים הושמשו בעבר מבלי שחמאס ביצע כל פעולה.
הזיגזוג של ראש הממשלה מעיד על הפאניקה שבה הוא נמצא. במקום להגיב באופן שקול וענייני, הוא מנסה להדוף מעליו כל ידיעה שעשויה לרמוז שהוא אחראי לטבח. לא סתם הוא מגיב בפזיזות. הקמפיין "אתה אשם" מוציא אותו משלוותו וגורם לו להגיב בחרדה גדולה מהרגיל. אף שזה לא הקמפיין הראשון נגד נתניהו, הקמפיין הנוכחי מצליח לפרוט ביעילות על כל העצבים החשופים שלו.
אחד הסימנים ליעילות הקמפיין זה שהוא מצליח לטרוד את מנוחתו של ראש הממשלה. כבר לפני שבועיים שיגר נתניהו מכתבי איום נגד פרסום הקמפיין, כשלצורך כך הוא הצליח באמצעות עורכי דינו לצקת ערב רב של טענות, שהמרכזית שבהן הייתה שהקמפיין "מסית לאלימות" – רק שיוצרי הקמפיין נמנעו מכל מסר אלים בקמפיין. זוהי גם היעילות הגדולה של הקמפיין. עצם העובדה שאין בקמפיין קריטריונים העונים של ההגדרה של הסתה או הכפשה. הקמפיין אומר במילים פשוטות שמי שנמצא בראש ארגון או מדינה נדרש לקחת אחריות.
אין בקמפיין כל ניסיון לקשור אל נתניהו התנהגות נקודתית כזו או אחרת. כל ניסיון לעשות זאת היה נכשל כישלון חרוץ. על הניסיונות לקשור לו אחריות על מחדל כזה או אחר - כמו למה לא הזעיקו מוקדם יותר כוחות מילואים, או איך זה שראש הממשלה לא היה בלופ ולא העירו אותו להתייעצות באמצע הלילה – הוא עונה באופן מנומק, זה מילה שלו מול מילה שלהם. הקמפיין מוצלח בכך שהוא מתעלה מעל הטלות אשמה נקודתיות כאלה או אחרות וקושר אליו אשמה מכיוון שהוא הראש.
תוקף ומתנצל
יעילות של קמפיין נמדדת ביכולת שלו לחדור לראש של האנשים ולהשפיע על התנהגותם. את מסיבת העיתונאים שערך נתניהו בלשכתו ובה ענה על שאלות כלי התקשורת, הוא ארגן עם אג׳נדה מאוד ברורה.
בסופה הוא פנה לעיתונאים ואמר: "עניתי לשאלות שלכם, עכשיו אני אשאל אתכם. אני רואה פרסומים בשווי עשרות מיליוני דולרים עם דברי הסתה נגדי. לא חשבתם לחקור את זה? לא חשבתם לבדוק מי עומד מאחורי הכסף העצום הזה שכולו הסתה ופילוג?".
כאשר יוצרים קמפיין, הדבר הראשון שעושים הוא לקבוע קהל יעד לקמפיין, להבין מהן נקודות החולשה שלו - וכך לפרוט עליהן ביעילות. ואכן הקמפיין הזה לא מיועד לציבור. המשוכנעים באשמתו של נתניהו - כבר שם, הם לא צריכים שכנוע נוסף, ואת תומכיו קמפיינים מסוג זה רק מזיזים לאהדה גדולה וקיצונית יותר כלפי נתניהו.
הולך לאיבוד
אז למי מיועד הקמפיין?
זהו קמפיין שנועד לשבור את ראש הממשלה. זהו קמפיין שמבין שראש הממשלה הוא אדם חרדתי, לחיץ ושהדבר שהוא הכי חושש מפניו זה שיקשרו אליו את האשמה לטבח. כל פעולותיו מאז הטבח נועדו ליצור חיץ בינו ובין האשמה למה שקרה.
ראינו זאת כאשר הוא צייץ כחודש לאחר פתיחת המלחמה, בטוויטר ובטלגרם, הודעה ב־1:10 בלילה, שבה כתב: "בשום שלב לא ניתנה לי התרעה על כוונות מלחמה מצד חמאס. כל גורמי הביטחון, כולל ראש אמ"ן וראש השב"כ, העריכו שהוא מורתע".
זמן לא רב לאחר מכן הוא כבר כתב: "טעיתי. דברים שאמרתי בעקבות מסיבת העיתונאים לא היו צריכים להיאמר ואני מתנצל על כך. אני נותן גיבוי מלא לכל ראשי זרועות הביטחון. אני מחזק את הרמטכ"ל ואת מפקדי וחיילי צה"ל שנמצאים בחזית ונלחמים על הבית. יחד ננצח".
ניתוח התנהגותו של נתניהו לאורך הקמפיין מראה שהחשש הכי גדול שלו הוא להיות מזוהה עם הכישלון של המלחמה. הקמפיין "אתה אשם" אינו הקמפיין הראשון ש"מסיר את הכפפות" נגד רה"מ, וגם לא הראשון שאותו מממנים ומריצים לובשי מדים לשעבר, אבל הקמפיין הזה לוחץ במיומנות על כפתורי החרדה.
כפי שכבר כתבתי כאן בעבר, החרדה של נתניהו היא לא מאיבוד השלטון, כמו שכולם חושבים. כבר לא. החרדה היא אחרת, החרדה היא מאיבוד המשמעות של חייו. במודל המנטלי שהוא בנה לעצמו מגיל צעיר מאוד, הוא חש תחושת שליחות עמוקה. בפנטזיה שלו הוא גואל העם היהודי. ביבי באמת ובתמים נהג להאמין בכך, כמו גם חלק גדול מתומכיו המושבעים, אך החלום הזה הולך ומתרחק.
כשהוא חושב כיצד יצטייר בזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל, הוא מבין שאם המלחמה הנוכחית לא תסתיים באחת מהשתיים – או תמונת ניצחון מאוד ברורה או החזרת החטופים, הכתם הזה יישאר עליו לתמיד, ויחריב את כל מה שהוא עמל עליו כל חייו כדי לבנות.
הפילוג שמתרחש בעם, המשפט שלו, אי־ההסכמות עם ארה"ב, הפיכתו ללחיץ בתוך מפלגתו וחוסר יכולתו לקבל החלטות, כל אלו מעיבים, גם אם באופן לא מודע, על אותה פנטזיה של שליחות.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, אוניברסיטת רייכמן, הרצליה