מי שמסביר את דרכו המדינית של נתניהו כביטוי של אופורטוניזם וחולשת אופי עושה את מלאכתו קלה. בשנות שלטונו הארוכות נתניהו הגן על תפיסתו האידיאולוגית במסירות והצליח לתמרן במיומנות רבה בסבך של לחצים ואילוצים קשים. שמעון פרס היה אחד מאלה שטעו בהבנת נתניהו כשניסה לנווטו אל מסלול המוביל אל פתרון שתי המדינות. פרס האמין כי נתניהו לא יעמוד בקסמו של הסדר שלום שיחקוק את שמו בהיסטוריה. נתניהו נותר נאמן לדרכו וניצח.
נתניהו במסר לביידן: "הממשלה קיבלה החלטה פה אחד"
ההתנגדות להכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית וסיבוב הפרסה של נתניהו
התנהלות נתניהו מלמדת כי פעל ללא לאות לדחיית ההכרעה על עתיד השטחים. בראייתו, הזמן פועל לטובת ישראל משום שבעתיד תיווצר מציאות גיאופוליטית שבה תוכל לנגוס את הנתח האופטימלי של הגדה המערבית: מקסימום שטח עם מינימום פלסטינים. אחת האפשרויות להתפתחות מציאות שכזו היא מצב שבו הסדר הקבע על עתיד השטחים ייחתם מול מדינה קיימת - ירדן. במקרה כזה, המשא ומתן יעסוק בהסדרת מחלוקת טריטוריאלית, ולא בסוגיה הנפיצה של מתן הגדרה עצמית לפלסטינים.
אלא שכוחו של נתניהו תש ואין בידו להמשיך ולתעתע בעולם. תלותו בבן גביר וחבריו מאפשרת להם לנצל את חולשתו כשהם מתירים לו לשבת על כיסא ראש הממשלה, אך מונעים ממנו גמישות מדינית כלשהי. נתניהו שוב לא יכול להסוות את דרכה של ממשלתו ועליו לסגת לחלוטין מהבטחות כזב בסגנון “בר־אילן”. שנים ארוכות עמד בפרץ, אך עתה קורסת גאונותו לתעתע ולהסוות את האידיאולוגיה שמדריכה אותו.
המלחמה חושפת את פוטנציאל ההתלקחות האזורית ואף הבין־מעצמתית הטמון בסכסוך הישראלי־פלסטיני, ולכן מעצימה את האינטרס הבינלאומי לפתרונו. סרבנותה המדינית של ישראל גורמת לעולם להרהר באכיפת פתרון לסכסוך, וכך עורמת ההיסטוריה מוליכה את הימין הקיצוני לקרב את ההכרעה על פתרון שתי המדינות.
ההצהרות הממשלתיות בגנות תכתיבי הסדר והכרה חד־צדדית במדינה פלסטינית יעילות כשריקת אדם מפוחד המנסה להניס את החשיכה. לאחר שבן גביר הסיר את המסיכה מעל פני נתניהו וחשף את סרבנותו המדינית, מהי האופציה שהשניים מותירים לעולם המודאג מלבד אכיפתו של הסדר?
הכותב הוא מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, עמית מחקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI). לאחרונה ראה אור ספר הילדים שחיבר “גיא והשח"