בימים האחרונים מתרבות הידיעות על העמקת חילוקי הדעות בין ישראל לארצות הברית. ההערכה היא כי ארה"ב לא תפסיק את מסע החימוש, ולא תפקיר את צה"ל במהלך הקרבות, מה עוד שהמצב בשאר גבולות ישראל נזיל ביותר. ההנהגה הישראלית למודת משברים עם הגדולה שבידידותנו, וידעה תמיד כי לא תינטש, ולא תופקר, גם כשחילוקי הדעות היו חריפים וקשים. ישראל שימשה ,ומשמשת עד היום, כעוגן וכבסיס אידיאולוני-מערבי לגדולה שבמעצמות.
לנשיא ארה"ב נמאס? "ביידן אומר מפורשות - רוצה שנחליף ממשלה" | האזינו
הפעם חלוקים הצדדים על מספר נושאים, רובם טקטיים, וחלקם אידיאולוגיים. העובדה שההנהגה הישראלית דוחה את ההחלטה על עתיד רצועת עזה, ורובה של הצמרת הפוליטית מתנגדת להצעה האמריקאית לשילוב הרשות הפלסטינאית. ישראל גם לא מצהירה בפומבי מהו הפתרון שיהא מקובל עליה, ומהססת בהחלטה הצבאית על עתיד רפיח, גורמת למצב מסובך ובלתי ברור, כאשר הנשיא ביידן מותקף על ידי יריביו לבחירות המתקרבות , ומצבו בסקרים נחות מזה של טראמפ.
גם עניין הסיוע ההומניטרי גורם כאב ראש לארה"ב. הביקורת הבינ-לאומית גוברת, וארה"ב יוזמת הקמת מזח זמני לפתרון סוגיה זו. עלות הקמת המזח, אלפי החיילים שיועסקו בהקמתו, תגרור בקורת פנימית בארה"ב ולא תסייע לביידן להיבחר לנשיאות ,בפעם השנייה.
ניתן לקבוע כי למרות שישראל לא מתעלמת מהקרע המתהווה, ומהשלכותיו הצפויות, לא נוקטת ההנהגה הישראלית קו מדיני ברור, כזה הקורא לפתרון ופשרה, ובוחרת להתעלם מהמשבר, ולצפות כי ייעלם מאליו, וכי הידידות והברית בין שתי המדינות יפתרו אותו בטבעיות. חשוב לומר לחברי בממשלה ולעומד בראשה, כי הסדקים באימון ההדדי עלולים להיות הרי אסון, ויכולים לשוב אילינו בעתיד ולשבש מערכת יחסים מדינית קריטית רבת שנים וחשיבות.