1. הכספים זורמים כמים
תקציב 2024 אושר סוף־סוף בכנסת ויוצא לדרך, למרות כל המהמורות האמיתיות או המדומות שבדרך. בסופו של דבר, התקציב אושר כצפוי. איך נהוג לומר? הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
שום נביחה לא תרתיע את שיירת נתניהו: לא הנזיפות הלא מנומסות מהנשיא ג'ו ביידן, שהמתיחות איתו המריאה השבוע לשיא חדש, לא הקמת נמל בעזה, לא אסון הכרמל, לא דוח החקירה של אסון מירון ולא כל אסון אחר שייקבר בששון. וכן, גם לא הפגנה נוספת של משפחות החטופים, לא הורדת דירוג האשראי של ישראל ולא גל עליות המחירים הפוקד אותנו.
הגיעה העת שכולנו נפנים שיותר מעשור בתפקיד ראש הממשלה לא מספיק לו, ושנתניהו חותר לקדנציה נוספת. הוא כבר הסביר השבוע בראיון לפוקס ניוז שהמחלוקת עם ארה"ב אינה איתו אלא עם תושבי ישראל. סוף־סוף מודה קינג ביבי במה שמלך צרפת לואי ה־14 הצהיר: המדינה זה אני. אז בואו נראה אותו מעז לצאת לבחירות כדי לקטוף את פירות תמיכת ההמונים.
חזרה לתקציב 2024. התקווה הייתה שתקציב בהיקף 584 מיליארד שקל, הגדול בתולדות המשק, יהיה תקציב של בשורות. הוא אמור היה להפנים את אירועי 7 באוקטובר על כל המשתמע מכך, אלא שהוא הפך לתקציב 6 באוקטובר על סטרואידים. נכון שהייתה מלחמה והוצאות הביטחון זינקו ל־155 מיליארד שקל, עם דרישה לתוספת של 55 מיליארד שקל. באותה העת הגירעון זינק ל־6.6% (יותר מ־100 מיליארד שקל), ובתוך שנייה עלול להמריא ל־8%־9% בשל הנחות מופרכות של גביית מסים ודחיית הטיפול בסעיפים בעייתיים.
במקרה הטוב, זה תקציב קומבינות, ובמקרה הגרוע - תקציב ישראבלוף. תקציב רציני זה לא. אפילו "דוח אפס", המוגש לבנק על ידי קבלן כדי להוכיח את רווחיות פרויקט הבנייה, נראה טוב בהרבה. אבל בצלאל סמוטריץ' בשלו. כספים קואליציוניים, ליעדים התורמים כלום ושום דבר למאמץ המלחמתי, המשיכו לזרום כמו מטחי הטילים של חיזבאללה. גרוע מכך: מפלגות הביזה הנהנות מהתקציבים הן אלה השוללות גיוס לצבא, ומנהיגיהן הרוחניים מאיימים שתלמידי הישיבות יעזבו את הארץ.
וסמוטריץ' מחריש. השבוע עוד העז להזרים 25 מיליון שקל נוספים למפלגת ההומופוביה נעם של אבי מעוז. לקינוח הוא נותן את ידו לקיצוץ של 160 מיליון שקל מתקציב מכון המחקר החקלאי וולקני, שעלול להביא לסגירתו. שר האוצר גיבור נגד הרוח. הוא מבקר את מערכת הביטחון ומאיים לעצור את תקציבה, אם לא תוקם ועדת מומחים ציבורית לבחינת התקציב ויעדי הביטחון. זה מה שקורה כשהזנב מכשכש בכלב - ועוד מדובר בזנב המתנדנד סביב אחוז החסימה.
כשהכספים הקואליציוניים זורמים, צריכים הרי מקורות כספיים כדי לממן אותם. אז מה עושים? מנסים באוצר להעלות בשוליים מסים או לעודד צעדים ארוכי טווח מעודד צמיחה. השבוע התברר שגם זה לא קרה עד אישור התקציב. מצעדים לצמצום הגירעון, בהיקף 20 מיליארד שקל, התנדפו 6.6 מיליארד שקל. הטלת מס פחמן, ייקור אגרות רכב, העלאת מס הרכישה, צעדי נדל"ן נוספים וביטול הפטור ממס קנייה על סיגריות בדיוטי פרי - הוכשלו על ידי יו"ר ועדת הכספים משה גפני.
מדוע? כי יו"ר ועדת הכספים לא היה מרוצה מצעדי הפיקוח על כספים המועברים לרשתות החינוך של ש"ס ויהדות התורה. הממונה על התקציבים יוגב גרדוס הזהיר, אבל הוא דיבר אל הקיר. לכן הממשלה נאלצה השבוע לאשר תקציב עם גירעון נוסף של 6.6 מיליארד שקל שלא תוכנן מראש.
אבל אל דאגה, כי הקומבינה עובדת שעות נוספות. ח"כ גפני שוכנע להמשיך בדיונים בוועדת הכספים גם לאחר שהתקציב כבר אושר בכנסת. המטרה היא להגיע לפשרה מפא"יניקית בעניין הפיקוח על החינוך החרדי, ובתמורה לאשר צעדי גבייה בהיקף של כ־1.5 מיליארד שקל. אז באמת תודה לח"כ גפני, המחזיק את המדינה בגרון. למרבה השמחה, חלק מהגזירות - כמו העלאה של 1% במע"מ - יידחו ל־2025, כי נתניהו פוחד להתעסק ברצינות עם הכיס של החרדים ושלנו בשנת המחדל הנוראית.
ברור שאפילו בבנק ישראל לא מאושרים מהמצב. למותר לציין שגם חברות דירוג האשראי, שהמתינו בסבלנות לאישור התקציב, לא יהיו סובלניות לחריגות ויפעלו להורדת הדירוג בעוד שבוע־שבועיים. הן המתינו עד כה, כי אפילו הן לא עיכלו את המבנה הסופי של קומבינת 2024.
ואני נשאל יותר מפעם אחת על המשמעות הכלכלית של תקציב הטלאים וההשפעה על הכיס. די אם נציין שעלות גיוס הכספים הנוספת בשווקים בחו"ל, כתוצאה מהגידול בגירעון, תתייקר. הוצאת המימון הנוספת נאמדת ב־5 מיליארד שקל, והיא תבוא על חשבון יעדים כמו רווחה וחינוך. במצב זה התמריץ להפחתת ריבית הולך ונעלם - ואת מחיר הריבית הגבוהה ישלמו מקבלי המשכנתאות בעלי האוברדרפט והעסקים הקטנים. וחוץ מזה, ללא מנועי צמיחה עסקים קיימים ייסגרו, לא ייפתחו חדשים, וסביר שהאבטלה תגדל. ויש עוד, אבל נעצור כאן.
השאלה המסקרנת ביותר בהקשר זה היא אם לנתניהו באמת לא אכפת מהמשק, מהכלכלה או מגורלם הכלכלי של האזרחים. התשובה, למרבה הצער, היא - לא אכפת. שום פסיק שאינו תורם להישרדותו האישית אינו עומד על הפרק, והגיע הזמן שכולם יפנימו את זה. אבל אתם עדיין מוזמנים להציע שם קליט למלחמה בעזה (רק לא "טבח נתניהו"), שירצה את קהל מעריציו - וקניתם את עולמכם.
2. אנומליה בנקאית
ארבעה מחמשת הבנקים הגדולים פרסמו השבוע את הדוחות הכספיים ל־2023 ולרבעון האחרון של השנה. הנהלת בנק לאומי החליטה משום מה להמתין עם הדוחות לשבוע הבא. האם חנן פרידמן מנכ"ל הבנק מכין לנו איזו הפתעה? נחיה ונראה.
אם נעצום רגע את העיניים, נתעלם מהסביבה ונחשוב אך ורק על התוצאות, המסקנה תהיה שאנחנו לא חיים בישראל אלא בשווייץ או אולי בניו זילנד. התוצאות של בנק הפועלים, דיסקונט, מזרחי טפחות והבינלאומי היו יוצאות דופן לחיוב, ולא רק ב־2023 כולה. הן היו מעולות גם ברבעון הרביעי של 2023, אשר בו, ב־7 באוקטובר, פקד את ישראל האסון הביטחוני הגדול ביותר מקום המדינה.
ארבעת הבנקים (כאמור, לא כולל לאומי) הרוויחו ב־2023 סכום של 18.6 מיליארד שקל - גידול של 15% לעומת 2022, וברבעון הרביעי הרוויחו 4.22 מיליארד שקל, כמו ברבעון הרביעי של 2022. את הרווח הגבוה ביותר הציג בנק הפועלים (7.4 מיליארד שקל), ואת התשואה הגבוהה ביותר (19.9%) - הבינלאומי.
הבנקים מפיקים על הון הגבוה מ־100 מיליארד שקל תשואות של 15%־20%. אלה שיעורי תשואה מוגזמים בעליל. כשהריבית על היתרות בעו"ש היא עשירית מכך ועומדת על 1.5%־2% לשנה, זה רווח אנומלי גם במונחים בינלאומיים. אז איך מסבירים את התופעה? איך ייתכן שבמדינה הנלחמת על קיומה, עם גירעון העולה על 100 מיליארד שקל, הוצאות ביטחוניות של יותר מ־200 מיליארד שקל ומשקי בית ועסקים קטנים בצרות, הבנקאות כל כך פורחת.
יש לכך מספר הסברים, אבל צריך להודות שהעיקרי שבהם הוא הריבית הגבוהה. רווחי העתק של הבנקים חיפו גם על הזינוק המטאורי בהפרשות להפסדי אשראי. אם נניח לרגע לרווחי הריבית והעמלות, מומלץ לזכור שהמערכת הבנקאית עברה בשנים האחרונות תהליכי התייעלות מקיפים, ששיפרו את הרווחיות התפעולית. משום מה, דווקא בשנה רווחית זאת החליט המפקח על הבנקים דני חחיאשווילי לרסן את תאבון הדיווידנד ולהגבילו ל־20% מהרווח.
חבל, כי אחרי הכל - מרבית מניות הבנקים מוחזקות על ידי הציבור במישרין ובעקיפין. אסור שזה יקרה, במיוחד בבנק זהיר כמו הבינלאומי, עם בעל בית שמרן, שהניב תשואה של 19.9% על ההון ורווחיות יוצאת דופן. למה להגביל? ומה יעשו הבנקאים עם עודפי הנזילות? נכון שבנק הפועלים יצא בתוכנית רכישות איגרות חוב בהיקף מיליארד שקל. ואולי בנק לאומי ינקוט צעד דומה. ומה יעשו האחרים? האם הם יתפתו לתת אשראי לשוק הנדל"ן בתנאים פחות שמרניים?
ועדיין ניתן להעריך שניתן לשכוח מרווחי השיא של 2023. הבנקאים מוזמנים לקחת את דוחות הרווח וההפסד, למסגר אותם ולתלות על הקיר בחדר הדירקטוריון. המשקיעים בבורסה כבר מבינים את זה, ולמרות רווחי השיא - מדד מניות הבנקים ירד השבוע בכ־5%, וזה הרבה מאוד.
הרווח לא ישוחזר ב־2024, בין השאר, כי המדינה "כייסה" את הבנקאים ב־2024 וב־2025 בסכום של עד 2.5 מיליארד שקל. אפשר כבר עכשיו להתגעגע לרווחי השנה האחרונה, כי הריבית, שירדה בינואר 2024 ב־0.25%, צפויה לרדת ב־8 באפריל ב־0.25% נוספים, ועד סוף 2024 בעוד 0.5%. ירידה מצטברת של 1% בריבית תגלח את הכנסות המימון במיליארדי שקלים.
בנוסף לכך, סביר שחלק מהסיכונים במשק יתממשו כתוצאה מגידול בקשיים במשקי בית ובעסקים קטנים, הורדה נוספת בדירוג האשראי של המשק והבנקים וירידה בהכנסות משוק ההון והנדל"ן. לא אתפלא אם שיעורי התשואה על ההון יירדו במהלך 2024 לרמה של 10%־15%, הנחשבת עדיין לסבירה.
3. מדד הריבית
אחת למספר חודשים יוצא שמדד המחירים לצרכן מתפרסם ביום שישי 15 בחודש. זה שוב יקרה היום בצהריים. ציפיות האנליסטים הן למדד שיעלה בין 0.3% ועד 0.4%. כל סטייה משמעותית מכך תהיה בגדר הפתעה. הפעם צריך להמתין שעות בודדות בלבד כדי לדעת אם צדקו.
מדד פברואר יושפע בעיקר מהמשך התנודתיות בשקל לעומת הדולר ביחס להחלטת הריבית האחרונה. דולר נמוך יפחית את מחירי מוצרי היבוא וילחץ כלפי מטה את מחירי ההלבשה וההנעלה. מאידך, מחירי המזון, שעלו בפברואר, ומחיר הדלק (התחבורה), שיעלה בגלל העלייה במחירי הנפט, החשמל ומחירי הדיור - עלולים למשוך את המדד כלפי מעלה.
למדד היום תהיה השפעה מהותית ביותר על החלטת הנגיד על הריבית שתתקבל בתחילת אפריל. נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון קיבל בחודש שעבר החלטה מורכבת, לאחר שהותיר את הריבית ללא שינוי, אף שמדד ינואר עמד על אפס אחוזים והאינפלציה התכנסה לרמה שנתית של 2.6%. ההחלטה לוותה בביקורת ציבורית לא פשוטה. אם מדד פברואר יהיה קרוב למה שצופות התחזיות או מתחתיהן, קשה להניח שהנגיד יחליט הפעם שלא להוריד את הריבית.
הקונצנזוס הכמעט מוחלט בקרב אנליסטים, למעט חריגים (כמו עופר קליין אנליסט הראל ביטוח ופיננסים), הוא שהריבית תרד. אבל את עמדות האנליסטים חייבים לקבל עם קורט של מלח. נזכור שגם בהחלטת הריבית האחרונה הביעו אנליסטים נחרצות ראויה לציון ביחס לאפשרות הפחתת הריבית, וזה לא קרה.
אבל להערכתי, הריבית הפעם תרד גם תרד, אפילו אם נשיא הבנק המרכזי האמריקאי יחליט שלא להוריד את הריבית לנוכח התעסוקה התוססת בארה"ב, ובוודאי אם גם בנשיאות הבנק האירופי תתקבל החלטה דומה. הפחתת הריבית בעקבות מדד פברואר שיפורסם היום היא כמעט בלתי נמנעת. בעקבותיה ריבית בנק ישראל תרד ל־4.25% לשנה, והריבית הבסיסית הבנקאית (ריבית הפריים) תרד ל־5.75% לשנה. ריבית גבוהה כזאת עדיין כואבת לבעלי המשכנתאות ולצרכני האוברדרפט, אבל פחות. צריך לזכור שבמונחים ריאליים, כשהאינפלציה הינה עדיין סביב 2.5%, מדובר בריבית גבוהה. זאת ריבית המדכאת השקעות ומכבידה על צרכני האשראי.
צריך גם לזכור שהורדת הריבית שבהמשך 2024 תהיה זהירה ומדודה הרבה יותר. עד סוף השנה צפויות בתנאים הנוכחיים שתי הורדות ריבית נוספות, של 0.25% כל אחת, שבסופן תעמוד ריבית בנק ישראל על 3.75%. זו עדיין ריבית גבוהה שאינה מעודדת השקעות. סימני השאלה במשק עדיין כבדים מנשוא, ופרופ' ירון לא ייקח סיכון נוסף בהורדת הריבית, למעט שחרור מסוים בשסתום הלחץ בהחלטה הקרובה.
4. מלונות אילת מתאוששים
כאותו הקפיץ המחזיר למקומו כל פעם מחדש את חייל הבדיל המתכופף במשחק הילדים, כך גם ליאור רביב, מנכ"ל רשת מלונות ישרוטל. המהפכה המשפטית כופפה אותו, אך הוא התרומם וניצב על הרגליים. המלחמה בעזה הטיחה אותה על הרצפה, אך הוא שוב קם במהירות של מתאגרף שחטף סנוקרת. מבחינת הרשת, המלחמה בימים אלה כמעט נמצאת בשלביה האחרונים, ורביב מביט באופטימיות רבה לקראת הפסח הקרוב.
"פסח הולך להיות חזק מאוד. הביקוש עצום במיוחד השנה. כל מלונות הצפון אינם במשחק. טיסות לחו"ל עולות 1,000 דולר מינימום, וזה במקרה שאנשים לא חוששים לטוס. המלונות באילת נותרו אחד ממקומות המפלט הבודדים", אומר לי רביב.
האם ניצלתם את החג להעלאת מחירים במלונות יוקרה כמו "רויאל ביץ'"?
"המחירים השנה יהיו כאלה המקובלים בתקופת החגים. סוף השבוע לזוג עולה אלפי שקלים בודדים, ולא כמו בחלק מהפרסומים שבהם מדובר על 5,000 שקל או אפילו כפול מזה".
רשת ישרוטל תפרסם את הדוחות הכספיים לרבעון האחרון של 2023 ולשנה כולה בסוף מרץ. הדוחות, כמו אלה של מרבית החברות הבורסאיות, יושפעו מהמלחמה בעזה. הרשת אירחה בשיא המלחמה 15 אלף מפונים, וגם אימצה חלק מהיישובים. החברה העמידה לרשות המפונים גם מלונות יוקרה כמו מצפה הימים (מפונים מכפר יובל), בראשית, כרמים ויערות הכרמל.
בתקופת המלחמה ויתרה הרשת על שירותי ספא וצמצמה את מצבת העובדים שלה ב־40%. ההכנסות בתשעת החודשים הראשונים של 2023 גדלו ב־5% ל־1.5 מיליארד שקל. הרווח ירד ב־5% ל־190 מיליון שקל. אבל אין ספק שאירוח המפונים הציל את המלונות ברבעון המלחמה. "בסוף החודש יפורסמו הדוחות ל־2023, והם הולכים להיות בסדר, למרות הרבעון שהוא היה רבעון המלחמה", רומז המנכ"ל לתוצאות אך לא מעבר לכך.
היו טענות בתקשורת שאילצתם מפונים לעזוב את מלונות היוקרה כדי לארח בתנאים כדאיים יותר אורחים רשמיים.
"אין אמת בטענות. אירחנו 15 אלף מפונים וזכינו לאלפי מכתבי תודה. הטענות מתייחסות לאירוע נקודתי של תושבי קריית שמונה שרצינו להעביר מ'רויאל ביץ'', 'רויאל גרדן' ו'המלך שלמה', משיקולים לוגיסטיים, למלון אחר באילת. היה חשוב שכל המפונים ישהו במלון אחד.
"לא הכרחנו, ואף אמרנו כי מי שרוצה להישאר, שיישאר. נתנו חבילת הטבות לעוברים לתל אביב או למלון 'לגונה', כולל תמריץ בצורה של תווי שי כדי לתמוך בכלכלה המקומית באילת. התהליך כולנו נעשה בשיתוף פעולה, אבל עשו מזה מין רעש מיותר. לזכות המפונים ייאמר שהם מתייחסים למלונות כאילו זה הבית שלהם".
אני מבין שמשרד התיירות מתגמל אתכם בצורה הוגנת, בין השאר בזכות שר התיירות חיים כץ.
"שר התיירות ומשרד התיירות עשו עבודה מדהימה למען המפונים והמלונות. למלונות משלמים 740 שקל ללילה לזוג, ועבור כל ילד נוסף זה 200 שקל. שהייה עבור יחיד מסתכמת ב־518 שקל. המדינה נתנה ארכה נוספת לשהייה עד סוף שנת הלימודים בחודש יולי".
אין הסתדרתם מבחינת כוח האדם בעקבות המחסור בעובדים פלסטינים?
"אכן 400 פלסטינים שעבדו אצלנו ירדו ממצבת כוח האדם. מחכים שאולי ייכנסו עובדים זרים אחרים שיחליפו אותם. למרות המלחמה, העובדים מירדן ממשיכים להגיע לעבוד כרגיל. יש מחסור חמור בעובדים בישראל. מה לעשות שישראלים לא רוצים לשטוף כלים, לא אוהבים לנקות חדרים ושירותים ולא רוצים להיכנס לתוך הסירים. תן להם לעבוד בהייטק".
בחודש שעבר הכרזתם על הרחבת פעילות המלונות ליוון. איך מתקדם המיזם?
"המיזם עושה רק את צעדיו הראשונים, ואני צופה שזה יהיה מדהים. מלון אחד באתונה כבר החל לפעול, ושניים אחרים נמצאים בשיפוצים. יש לנו עוד שני מלונות נוספים ברומא, ואני צופה התרחבות נוספת של הפעילות בחו"ל".
