נחשו מה תפקידו בכוח, כלומר בקואליציה, של ח"כ יצחק פינדרוס, זה שצעק "יאללה יאללה"? חבר סיעת יהדות התורה הוא איש חוק וסדר - ועל כן הוא חולם להביא דחפור ולפוצץ את בית המשפט העליון. הוא מומחה בסוגיות הביטחון, ועל כן קבע כי קהילת הלהט"ב, שרבים מבניה ובנותיה נלחמים זה חודשים בחזית, מסוכנת הרבה יותר מדאע"ש. הוא אוהב את חיילינו, ועל כן קרא לאב אשר בנו נשא לאישה חיילת שהתגיירה בנתיב מיוחד בצה"ל, לקרוע את בגדיו ולשבת על בנו שבעה.
עת להתנגד לגיוס לצה"ל, אבל לא עת לקבל פרסים | דעה
גדעון סער יצר מציאות פוליטית חדשה ב-2020 - מה המהלך שלו יעשה הפעם? | סופי רון מוריה
לא, הוא לא יו"ר ועדה לביטחון משהו. התבלבלתם עם ח"כ צביקה פוגל, שאף הוא התעמת עם משפחות החטופים. פינדרוס, שענה בבוז לבני המשפחות שהתחננו להאריך את מושב החורף של הכנסת, משמש כיו"ר הוועדה לפניות הציבור. כן. לא פחות ולא יותר. במשך עשרות שנים סוגיות דת ומדינה נדחקו לשוליים של הפוליטיקה הישראלית והשיח הציבורי. הביקוש הציבורי הפוליטי לתיקון העיוות נרשם זה מכבר. מכאן אמנת גביזון־מידן. מכאן מפלגת שינוי בראשות טומי לפיד, התחזקותה של ישראל ביתנו וחלק ניכר מסדר היום של מפלגת יש עתיד. ועם זאת, התקבעה בתודעה הציבורית המנטרה "לא עכשיו, השינויים יבואו מעצמם עם הזמן". ועוד אחת – "לא עכשיו, ביטחון המדינה דחוף יותר".
וראו איזה פלא, דווקא בעיצומה של מלחמת קיום, דווקא בשיא של מערכה שמנהלת מדינת ישראל בשתי חזיתות, סוגיית הדת והמדינה לא זו בלבד שחזרה למרכז הבמה, אלא שהיא זו שעשויה להכריע בחודשיים הקרובים, אם לא מוקדם מכך, את גורל הממשלה. לא בכדי התמורה שביקש בנימין נתניהו השבוע מגדעון סער, שדרש לצרפו לקבינט המלחמה, הייתה תמיכה בחוק הגיוס. לא בכדי סער השיב בשלילה.
שלושת הגורמים שמנעו מנתניהו השבוע לצרף את סער לקבינט המלחמה, הם אותם הגורמים שמנעו ממנו בשבועות הראשונים שאחרי 7 באוקטובר לצרף לקבינט את אביגדור ליברמן. השלושה הם רעייתו שרה, בצלאל סמוטריץ'-איתמר בן גביר (כמקשה אחת) ובני גנץ. שרה התנגדה בגלל הסיבה הידועה "הוא יחתור תחתיך מבפנים", סמוטריץ' ובן גביר בגלל הסיבה הידועה "אז למה לא אני", וגנץ, משום שביקש לשמור על מעמד ייחודי כגורם לעומתי בקבינט. הכיוון של שניהם, ליברמן כסער, שונה מהקו הזהיר יותר של גנץ ואיזנקוט (השניים דרשו מבצע ברפיח, הריסת תשתית אזרחית של שלטון חמאס), ובה בעת נבדל גם מהשיח של סמוטריץ' ובן גביר: יותר הצעות מעשיות ופחות רעש וצלצולים.
הפגרה טובה לקואליציה
לפני שבועיים הערכתי במסגרת הטור שבפניכם כי פרישת סער מסיעתו של גנץ לא תדחוק את הקץ אלא תאיץ את פירוק הקואליציה. הייתי בדעת מיעוט. בינתיים, טרם יבש הדיו על מסמכי הפרישה שפלט הפרינטר, וכבר סער מקדים את גנץ ופורש גם מהקואליציה. על הנייר, פרישת ארבעה חברי כנסת מקואליציה של 76 לא משנה כהוא זה. במציאות, היא יוצרת כדור שלג שעשוי לפורר את הקואליציה עד סוף מושב הקיץ. פינדרוס הטיח במשפחות החטופים את ה"יאללה יאללה" שלו לאו דווקא משום שבחודש הקרוב תכנן לעזור לבני ביתו בניקיונות לפסח. פגרה תמיד מיטיבה עם הקואליציה ותורמת ליציבותה. קיצור הפגרה או ביטולה מקרבים הכרעה בעניין חוק הגיוס.
להלן הלו"ז. ביום שלישי השבוע, כפי שניתן היה לצפות, בוטלה ישיבת הממשלה שהייתה אמורה להכריע בעניין חוק הגיוס. נתניהו, כמו נתניהו, מבקש ארכה נוספת מבג"ץ. בהנחה שהממשלה תקבל ארכה, חוק הגיוס יעלה להצבעה במושב הקיץ. גנץ מנסה להרחיק עד כמה שאפשר את תפוח האדמה הלוהט שיואב גלנט גלגל לפתחו. הוא התחייב לפרוש לא לאחר שהממשלה תצביע על חוק הגיוס, אלא לאחר שהחוק יעבור בקריאה השנייה והשלישית בכנסת. משמעות הדבר כי יפרוש לא יאוחר מיוני.
האם יפרוש יותר מוקדם? יש מצב. גנץ לא יפרוש מיד אחרי סער, כדי לא ליצור רושם שהוא נגרר. אך עם פרישתו של סער, הלחץ הציבורי עליו יגבר, כי עתה הוא עלה התאנה היחיד של נתניהו. כל עוד לא פרש, ממשלת נתניהו היא במתכונת ממשלת חירום. ברגע שיפרוש מהממשלה, היא תחזור להיות ממשלת אסון על מלא. והמחאה תפרוץ על מלא, בהתאם.
אך גם אם גנץ יתמהמה ולא יפרוש עד יוני, נתניהו לא יצליח הפעם לרבע את המעגל. המחלוקת סביב חוק הגיוס היא לא כמותית, היא מהותית. כל מתווה שיהיה מקובל על יהדות התורה הוא המשך המצב הקיים בהסוואה כזאת או אחרת. כל מתווה שיספק את הדרישה ההולכת ומתגבשת בחברה הישראלית על גווניה הוא שבירת המצב הקיים. כל חקיקה שהיא לא עבודה בעיניים תוביל למיטוט חומות האוטונומיה החרדית. זה לא חוק גיוס שבאבניקים, כלומר חרדים שרק רשומים בישיבות ולא לומדים תורה "על אמת". הניסיונות של שלמה קרעי ושכמותו להסביר כי מתכוונים לשבאבניקים בלבד הם מצג שווא.
על כן הדיבורים על מכסות המתגייסים מהישיבות החרדיות הם מן הפה ולחוץ. על כן מי שמרכז את המגעים סביב חוק הגיוס הוא איש ש"ס אריאל אטיאס. מבחינת יהדות התורה, אין על מה לדבר, כי אין כאן פשרה. או ששומרים על החומה או שממוטטים אותה. פרצה בחומה תוביל לקריסתה. גם דחיית גיוס שתאפשר לצעיר חרדי לצאת לשוק העבודה, תמוטט את החומה. הפעם זה אמיתי. נתניהו לא יצליח לרבע את המעגל. גנץ ייאלץ לפרוש. לו הדבר תלוי בו, היה מעדיף לספק ליהדות התורה לשמר את מבוקשה, אבל הוא לא יכול. הוא יבריח מצביעים.
ואם גנץ יפרוש, שרים וח"כים מהליכוד יצטרפו לגלנט ויתקשו אף הם להצביע בעד מתווה החוק שמתנגש חזיתית עם הקונצנזוס. התסריט, אם כן, בחירות בנובמבר או בתחילת 2025.
סמוטריץ' ת"פ
פעמיים מאז פלישת חמאס פספס נתניהו הזדמנות לעשות סולחה עם הימין הלא ביביסטי שנטש אותו, באפריל 2019 כשליברמן שבר את הכלים, בדצמבר 2020 כשסער שבר אותם, ובמהלך כל שנות המשבר הפוליטי כשמצביעי ימין ליברלי נודדים ומחפשים בית פוליטי חדש - והשאלה היא: מדוע? האם החלטתו לוותר על צירופו של ליברמן בתחילת המלחמה ועל הישארותו של סער כעת התקבלה תחת לחץ והייתה טקטית בלבד?
נכון. לנתניהו רקורד ארוך של כניעה ללחצים. ועם זאת, בשני המקרים הוא קיבל החלטה אסטרטגית. מדוע ביקש נתניהו מסער דווקא את התמורה שביקש? מדוע סער, שבעבר דווקא הקפיד על יחסי קרבה עם ההנהגה החרדית, דחה את דרישתו? תהייה נוספת: הבייס של בצלאל סמוטריץ' שינה בעקבות המלחמה את עמדותיו בעניין גיוס חרדים ותומך בחלוקה הוגנת יותר של הנטל. אז למה סמוטריץ' מתעקש לירות לעצמו בירך ומתאמץ להעביר את החוק או לחלופין לדאוג להמשך מימון הישיבות החרדיות?
התשובה לכל שלוש השאלות היא אחת: הגוש. גוש נתניהו־חרדים־חרד"ל התגבש רשמית באוקטובר 2019, אבל נרקם וקיבל צורה כבר בקדנציה הקודמת של נתניהו, שהחלה ב־2015. עם התגבשות הגוש שינתה ההנהגה החרדית את התנהלותה ועברה ממגננה למתקפה, ממאמץ רב־שנים לגונן על האוטונומיה החרדית, לניסיון להרחיבה ולעצב מחדש את עקרונותיה ואת המרחב הציבורי של מדינת ישראל. ליברמן ראה את הנולד ונפרד מהגוש באפריל 2019. מצביעיו, כמו גם מצביעים של סער היום, לא יכולים להשלים עם הקו שהוא אנטי־ממלכתי במוצהר.
השבת הכי שחורה בתולדות המדינה שינתה את התודעה הציבורית, אבל לא שינתה דבר וחצי דבר בגרעין הקשה של הגוש. ההנהגה החרדית האשכנזית ניצלה את המלחמה לחיזוק שליטתה המוניציפלית, לא ויתרה על שקל מהמיליארדים הקואליציוניים ומתעקשת כעת לעגן בחקיקה את חוסר השוויון בנטל. חלק ניכר בקרב מצביעי מפלגות הגוש נרתע מעמדתה היהירה, מאטימותה הצורמת.
אבל סמוטריץ' מתנדב לשמש ת"פ שלה, בשביל לשמר את הגוש. נתניהו מוותר זו הפעם השנייה מאז פרוץ המלחמה על הזדמנות לשתף פעולה עם הימין הממלכתי. בשביל לשמר את הגוש. ורק יהדות התורה לא ויתרה מאז התגבשותו של הגוש - ומה שחמור אף יותר, מאז פרוץ המלחמה - על שקל אחד מתקציביה, וגם לא על סעיף אחד מדרישותיה. כי הגוש שנתניהו מתאמץ לשמר בכל מחיר, המכונה "גוש הימין", הוא גוש חרדי.