שבוע יוצא דופן עבר על ראש הממשלה בנימין נתניהו, גם במונחים של פוסט 7 באוקטובר, כאשר כל התקופה היא יוצאת דופן. השבוע החל בפרישת גדעון סער ואנשיו מהממשלה ונמשך באי־הטלת וטו אמריקאי על החלטת מועצת הביטחון של האו"ם - מה שהוביל (ליתר דיוק, הובל על ידי נתניהו) לעימות חזיתי מתוקשר עם הממשל, כולל איום של ראש ממשלת ישראל על נשיא ארה"ב לבטל משלחת שהנשיא ביקש, אם הם לא יטילו וטו. במהלך השבוע גם התנפצה (שוב) התקווה לעסקת חטופים קרובה, והמו"מ נתקע.

ואם לא די בכל אלה, ביום רביעי חלף הדד־ליין לפטור מהגיוס עבור החרדים, בלי פתרון למשבר. במקום מתווה ממשלתי, קיבלנו עימות בין מזכיר הממשלה יוסי פוקס ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, שחשף חילופי האשמות רבתי. בין האשמים התורניים שנמצאו על ידי העסקנים החרדים המתוסכלים: יריב לוין, שניהל את המו"מ קואליציוני ולחץ על החרדים לחכות עם חוק הגיוס לטובת הרפורמה המשפטית; יו"ר ש"ס אריה דרעי, שדחף להעביר את "חוק דרעי" בטרם קמה הממשלה; היועמ"שית, גדעון סער והרשימה עוד לא נסגרה.

גדעון סער, בני גנץ (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
גדעון סער, בני גנץ (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

לכל המאורעות יש מכנה משותף ברור - גם אם במבט ראשון לא כל כך ברור הקשר שבין משבר סער, משבר הגיוס והמשבר עם ממשל הנשיא ג'ו ביידן. המכנה המשותף הוא האסטרטגיה שנתניהו נוקט כדי להשיג את המטרה המרכזית שהציב לעצמו: למשוך זמן ולשרוד פוליטית. שרידות הממשלה ושרידות העומד בראשה - זהו היעד העדכני. זה ולא ניצחון מוחלט, מיטוט חמאס או הסדר אזורי היסטורי. הישרדות, זוהי האסטרטגיה. כל יתר העניינים הינם ניואנסים טקטיים בלבד בדרך להשגת המטרה המרכזית. וכשזו אסטרטגיית־העל, קל להסביר את כל האירועים הטקטיים של השבוע.

אחרי שסער הציב בפני נתניהו את הצטרפותו לקבינט המלחמה כתנאי יחיד להמשך השותפות, ונדחה, עלתה השאלה, איך ראש הממשלה שוב נופל לאותו הבור? כמו לפני חצי שנה, כשיכול היה להחזיר את יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן למחנה שלו, אילו היה נענה לדרישתו להצטרף לקבינט המלחמה, נתניהו ויתר שוב על שותף ימני נִצי, לטובת בני גנץ וגדי איזנקוט. בחצי השנה האחרונה, האסון והמלחמה יצרו עבור נתניהו הזדמנות נדירה שלעולם לא הייתה נוצרת בשגרה: האפשרות לפתור את הבעיה הפוליטית הכי מהותית שמלווה אותו משנת 2019, ולהחזיר אליו את כל הימניים שעזבו אותו ואת מחנהו. אם לא לתמיד, אז לפחות עד סוף המלחמה.

נתניהו יכול היה לאחד תחת מנהיגותו וממשלתו 74 מנדטים ימניים, כולל המפלגות של ליברמן וסער. אילו רק היה פועל אחרת בשני המקרים - מצרף לקבינט המלחמה את ליברמן באוקטובר ואת סער החודש – הוא היה מקבל קואליציית ימין מהחלומות. ובתור בונוס – קואליציה שכזאת הייתה משפרת דרמטית את הסיכויים של הממשלה להשלים קדנציה מלאה ולצאת לבחירות רק בסתיו 2026.

חברי הקואליציה  (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)
חברי הקואליציה (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)

אלא שפעמיים נתניהו בחר אחרת. בנסיבות שונות, אך מסיבות זהות. כמו באוקטובר עם ליברמן, כך עכשיו עם סער, מה שהכריע היה ההתנגדות של סביבתו הקרובה של נתניהו, בטענה כי מדובר בסוסים טרויאניים, שייכנסו לממשלה כדי להפיל אותה. כמו אז כך עכשיו, גנץ הטיל וטו ולא היה מוכן לראות את ליברמן ואת סער מצטרפים לפורום המצומצם והסגור. אז כמו עכשיו, נתניהו חשש ששרי הימין הקיצוני איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' ישברו את הכלים. והתוצאה זהה בשני המקרים: נתניהו נשאר עם גנץ, תוך סיכול הסכנה מהתפרקות קואליציית ה־64. כך ליברמן נשאר באופוזיציה, והשבוע הצטרף אליו גם סער.

הבחירה של נתניהו לא הפתיעה את סער ושותפו זאב אלקין. כשהם תכננו את המהלך, כולל ההיפרדות מגנץ והתניית הישארותם בממשלה בצירופו של סער לקבינט המלחמה, הם בוודאי הביאו בחשבון את האפשרות שנתניהו ישיב בשלילה. מבחינת סער, היום, לאחר שפרש על רקע הוויכוח המהותי על אופן ניהול המלחמה, הוא וחבריו נמצאים במצב הרבה יותר טוב. כעת הם כבר לא תקועים בממשלה שלדעתם פועלת לא נכון ומובילה לאסון בעזה. כבר לא תקועים במצב שבו הם נושאים באחרויות, כולל ההשלכות הציבוריות והפוליטיות, אך בלי יכולת להשפיע.

ממתין לטראמפ

החלטת נתניהו להעדיף את גנץ, הקרוב לפרישה ממילא, על פני סער איש הימין, נראית תמוהה, רק למי שלא ער לאסטרטגיית השרידות של ראש הממשלה. מי שרק רוצה לשרוד, לא מסתכל רחוק, אלא פועל לסיכול סכנות מיידיות בלבד, מתמרן בין אופציות גרועות ובוחר באופציה הגרועה פחות. כך בדיוק פעל נתניהו, כשהחליט – חרף לחצים מצד חלק מאנשיו - לבחור בגנץ ולא בסער.

הסכנה הראשונה שבצירוף סער לקבינט המלחמה הייתה פרישת בן גביר (אם הוא לא היה מצורף לקבינט המלחמה) או פרישת גנץ (אם בן גביר וסמוטריץ' היו מצורפים לפורום המצומצם). לפי תפיסתו העדכנית של נתניהו, אין לו כיום הלוקסוס לתכנן מהלכים לטווח בינוני או ארוך, אלא רק לשרוד מיום ליום. לכן בחר לסכל איום מיידי של פרישת גנץ או בן גביר, שתי אופציות איומות מבחינתו. פרישת בן גביר פירושה התפרקותה של קואליציית הימין. פרישת גנץ, ועוד על רקע שדרוגו של בן גביר והמשבר עם וושינגטון, תוביל על פי כל ההערכות ליציאת המונים לרחובות, ומזה נתניהו חושש יותר מכל. מה שהוא צריך בהתאם לתוכנית ההישרדות החדשה שלו, הוא שקט יחסי בארץ ומשיכת זמן ככל שאפשר. זאת מתוך תקווה גדולה שדונלד טראמפ ינצח בבחירות לנשיאות וישוב לבית הלבן.

שני קשישים בקרב האחרון שלהם. ג'ו ביידן, דונלד טראמפ (צילום: רויטרס)
שני קשישים בקרב האחרון שלהם. ג'ו ביידן, דונלד טראמפ (צילום: רויטרס)

על פי מספר גורמים ששוחחו עם ראש הממשלה ועם סביבתו הקרובה, ההמתנה לטראמפ - זה הרעיון המרכזי שעומד מאחורי תוכנית ההישרדות המעודכנת של נתניהו. נראה כי הוא כלל לא מתרשם מהאמירות שמשחרר לאחרונה טראמפ, שהיה מבחינתו נשיא אמריקאי מהחלומות, עד שהתעצבן על נתניהו ושבר איתו את הכלים. כשהמועמד הרפובליקני לנשיאות שב ואומר כי על ישראל לסיים כבר את המלחמה הזאת ולחזור לחיים עצמם – נתניהו מתרגם זאת אחרת. יום יבוא, הוא סבור, קרוב לבחירות, וטראמפ בכל זאת יצטרך תמונה טובה עם ראש ממשלת ישראל, כדי לעודד את קהל האוונגליסטים לצאת להצביע באחוזים גבוהים.

עד אז, נתניהו לא מתכוון לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין לתוצאות הבחירות מעבר לאוקיינוס. הוא מאמין כי ביכולתו לתרום לניצחונו של טראמפ. אם ההימור יתברר כמוצלח, תרומתו תוביל לפיוס גדול בין השניים. על פי מספר גורמים, לאחרונה נתניהו נותן לאנשים להבין כי הופעותיו בתקשורת האמריקאית, בדגש על הבלטת הוויכוח שלו עם ממשל ביידן, זה מה שעשוי לסייע לטראמפ לחזור לבית הלבן בינואר.

לא מעטים מאלה ששומעים על ההימור של נתניהו, סבורים שמדובר בהימור מסוכן. שכן, החרפת העימות עם ביידן וממשלו עלולה להביא את ישראל למצב של סכנה של ממש. בנוסף, אם ההימור יתברר כשגוי, נתניהו עלול "להיתקע" עם ביידן הזועם לעוד ארבע שנים. ולא, ביידן לא ישכח לו את זה.

אולם נתניהו אינו מוטרד מדי מהאפשרות שביידן בכל זאת ינצח ויגיש לו חשבון מלא על כל ראיון ועל כל פעולה נגדו במהלך הקמפיין. "אם ביידן ייבחר, לביבי תמיד יש אופציה להתפטר, ואז מישהו אחר יצטרך לפייס את הנשיא הכועס", אומרים גורמים פוליטיים. יש שאלה נוספת שמתעוררת אל נוכח ההימור המדובר: אם הכל ילך כפי שנתניהו מעריך, וטראמפ אכן ינצח, מה יהיה המחיר שהנשיא הבלתי צפוי ידרוש מנתניהו כדי להתפייס ולהחזיר את היחסים למיטבם?

מבחינת נתניהו, יותר מחצי שנה עד הבחירות בארה"ב, אין טעם לדון כעת בשאלת המחיר. מה שצריך, כאמור, זה לשרוד ולשמור בכל מחיר על שלמות הקואליציה. מבחינתו, כל יום שעובר ומקרב את הרגע שבו טראמפ ייבחר אולי שוב לנשיא ארה"ב - הוא יום טוב בשביל נתניהו.

[email protected]