דוברי הממשלה אומרים, והם צודקים, שגיוס חרדים בטווח המיידי זה יעד לא ריאלי. מי שמדמיין אלפי חרדים בלשכת הגיוס, פושטים שחור ולובשים ירוק, חי במציאות מדומה. גיוס חרדים יכול לבוא רק במסגרת של תהליך. אבל התהליך מוכרח להתחיל, ומוכרח לכלול את הצעדים הבאים:
ביטול ההסדר העקום שהמדינה מקיימת. ביטול מלא, מוחלט, שלו. הסדר תורתו אומנותו לא צריך רפורמה, הוא צריך להיזרק לפח האשפה. למה? כי הוא הסדר גרוע מכל בחינה. בכל מה שקשור לתועלת למדינת ישראל אין לו אפילו יתרון אחד מוכח שאפשר להצביע עליו.
הקמת מסלולים מותאמים לחרדים בצה"ל. וגם את זה צריך לעשות בלי להגזים. בלי להבטיח לחרדים, כמו שחלקם דורשים, ש"מי שנכנס חרדי ייצא חרדי". למדינה אין חובה לנפק לחרדים תעודת אחריות כזאת. היא לא מבטיחה לחילוני שמי שנכנס חילוני ייצא חילוני, ולא מבטיחה לחובב החתולים שמי שנכנס חובב חתולים ייצא חובב חתולים, ולא מבטיחה לבעל עור הפנים החלק שייצא עם עור פנים חלק. צה"ל צריך לאפשר לחרדי להישאר חרדי, אבל לא להבטיח את זה. החרדי הוא אדם אוטונומי. ראוי לכבד את בחירתו. ראוי להתייחס אליו כאל פרט ולא כאל פריט ששייך לאיזה בוס מסתורי בבני ברק, שצריך להחזיר לו את הציוד ללא פגם.
סל של הטבות למי שמשרתים, וסל של מניעת הטבות ממי שלא משרתים. וזה צריך להיות סל מגוון, שיש לו השפעות לטווח ארוך. סל שייתן יתרון ברור למי שמשרתים על פני מי שלא במרוץ החיים.
וזהו. אחר כך צריך לחכות. לא שנה, אלא עשור. צריך לתת לתהליך חברתי להבשיל, צריך לתת למשמעותיות לחלחל, צריך לתת להלם הראשוני לעבור. ממשלה, ועוד ממשלה, ועוד אחת, עד שיובן שזה המצב, ואין דרך חזרה. כמו שקרה – להבדיל כמובן, כי זה עניין קל – עם שעון הקיץ. זוכרים שפעם היו כאן ויכוחים עם החרדים על שעון הקיץ, כל שנה מחדש? השבוע הזזנו את השעון בלי ויכוח. כבר יותר מעשור שמזיזים אותו, ונדמה שכולם הבינו: אין דרך חזרה. זה השעון. כך צריך גם להיות עם תורתו אומנותו: ביטול, בלי דרך חזרה.
כל הצעה שלא עונה על התנאים שהוצגו כאן, היא הצעה שצריך לחשוד בה. כל מה שאינו ביטול של ההסדר הוא משיכת זמן, עד הפעם הבאה שלחרדים יהיה מספיק כוח פוליטי כדי להחזיר את התנאים למה שהיו בעבר.
הטור המלא יפורסם מחר במעריב