רואים את הסוף. או של הקואליציה והממשלה או של צה"ל והמדינה. מטורפי הימין המשיחי, אזוקים בסיסמאות הרהב של מיטוט, חיסול וניצחון מוחלט, איבדו את העשתונות.
התאריך כבר נקבע: זה המועד בו צה"ל יכנס לרפיח
הסרת החרב מעל רפיח: הקלף המשמעותי שיש בידיו של סינוואר
בניגוד מוחלט למצבנו המדיני והצבאי הם דורשים לפעול ברפיח ובמחנות המרכז, או מדברים על התקדמות במשא ומתן לשחרור החטופים, על חזרת עזתים לצפון עזה (הלכו חלומות ההתיישבות ברצועה) ונסיגת הכוחות מאזור ח'אן יונס בפקודת הרמטכ"ל והצבא בניגוד לעמדת נתניהו והפוליטיקאים שלו. כל אלה חרפנו את מי שבטח באלוהים ולא במציאות שטפחה על פניו, כולל תא"ל דן גולדפוס שלא קרא נכון את התמונה הכללית ולא הבין מה קורה מחוץ לחפ"ק הלוחמני שלו.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
לפני כחודש יצא גולדפוס מהחמ"ל שלו כמו איזה פטון שהטנקים שלו נבלמו על ידי פוליטיקאים שמונעים ממנו לנצח ותקף את ה"פוליטיקאים". בתגובה הוא קיבל זימון לשיחת הבהרה עם הרמטכ"ל ואני מקווה שהרצי הסביר לו את עובדות החיים. והמוות. וכי את הפקודות לביצוע הוא מקבל ממנו ולא מסמוטריץ' שכינס אתמול "התייעצות דחופה" כדי להסתער על רפיח, ובן גביר שאיים על נתניהו שהוא לא ימשיך לכהן כראש הממשלה ללא הכרעת חמאס.
האמת המרה היא שלא ניתן לנהל את שתי המלחמות במקביל. גם מלחמה אידיאולוגית ופוליטית פנים־ישראלית וגם מלחמה צבאית מדממת ברצועה ובצפון. גם לא נגד איראן ובטח לא נגד ארצות הברית. הפטנט המפוקפק הזה עובד כיום עקב מוכנות הלוחמים אבל השסע הפנימי חצה את קו הלגיטימציה. המסקנה: הפסקת לחימה מדורגת ובחירות. בינתיים מבוי סתום. רק גאון כנתניהו, האיש שמוכן להקריב את עצמו למען המדינה, יכול לתחמן את המוצא שהוא פירוק הממשלה בעזרת מטורפי הימין ולקרב במו ידיו את קצו הפוליטי, כולל סיכוי לא רע לרשת את אולמרט במעשיהו.
אוקיי, אנחנו עדיין לא שם. אנחנו עדיין במצב שבו הרמטכ"ל הרצי הלוי, גדי איזנקוט ובני גנץ, שפועלים על פי נתוני אמת, מתנגדים לששון הקרב של נתניהו וסבורים שהתוצאה לא תצדיק את מחיר הדם שיותר לפרסום. אני שומע כל מיני טהרני חנה בבלי מעקמים אף נוכח המשך הישארותם בלא להבין את המכניזם של החלטות הקבינט במדינה (עדיין) דמוקרטית.
הרמטכ"ל, בסיוע גנץ ואיזנקוט, בעצם מסרב פקודה ל"הנחיות" הפומביות של נתניהו להיערך לכניסה למחנות המרכז ולרפיח ומוציא משם את האוגדה של גולדפוס. הוא לא יכול היה לעשות זאת ללא גיבוי של גנץ ואיזנקוט, האיום בחשיפה של פקודת דגל שחור והסתערות המונים ברחובות אם הפעולה הזו תחרוג מכללי המשחק שהתווה ביידן. לא רק בגלל לחץ אמריקאי אלא בגלל ההשלכות של מעורבות הצבא כולו בזוועות ההרס וההרג בעזה.
עכשיו זו תקופת המתנה להסדר כלשהו. חטופים, אסירים, הפוגת עיד אל־פיטר, שנ"צ סנוואר - מה שבא ברוך הבא, העיקר להתארגן בצורה מסודרת לקראת הבאות ולא להיכנס ראש בקיר במחנות המרכז בגלל אשכרה טירוף דעת של כמה חברי כנסת. חלקם חסרי אחריות, חלקם חוששים לעתידם ושתישרף המדינה, וחלקם סתם מטומטמים.
מטעם דובר צה''ל נמסר: "הטענות אודות סירוב של הרמטכ״ל להיכנס למבצע ברפיח בגיבוי חברי הממשלה גנץ ואייזנקוט משוללות כל יסוד ושקריות. המהלכים המבצעיים במלחמה הינם ביוזמת צה״ל, מאושרים על ידי הקבינט ומתבצעים בהתאם להנחיית הדרג המדיני".