"מלחמת הצללים בין ישראל ואיראן הגיעה לנקודת רתיחה", זעקו כותרות העיתונים בעולם בעקבות המתקפה ביום שני על הקונסוליה האיראנית בדמשק. לא רק שמאבקי הכוח בין השתיים עיצבו את המזרח התיכון בעשורים האחרונים, כפי שדיווחה השבוע סוכנות בלומברג.
זאהדי שימש בעבר כראש אגף המבצעים, כמפקד חיל האוויר וכוחות הקרקע של הארגון, ונחשב לאחד מסגניו של קאסם סולימאני, שחוסל בידי כוחות אמריקאיים בבגדד בינואר 2020. חיסולו מצטרף לסדרת התנקשויות שהתחוללה לאחרונה בשדרת הפיקוד של צמרת ארגוני הטרור הפועלים באזור.
לפי דיווח ב"פיינשל טיימס", מאז פרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר נהרגו 18 מפקדים ויועצים בכירים של משמרות המהפכה, ובהם סייד רזי מוסאווי, שהיה אחראי על הקשר בין איראן וסוריה, לרבות הסדרת משלוחי הנשק שלה לחיזבאללה ולמיליציות האיראניות הפועלות שם. עוד חוסל חאג' סד, ששימש כסגן ראש המודיעין של כוח קודס במדינה.
כישלון ההרתעה האיראנית
התבוננות מקרוב אף מראה כי ההתנקשות הנוכחית בבכיר האליטה הצבאית, ועוד במתחם הדיפלומטי שלה בסוריה, זעזעה קשות את איראן, ונחשבת בעיניה כפגיעה בריבונותה נוכח החדירה לטריטוריה איראנית. על רקע המיקום, התזמון ושרשרת ההתנקשויות הקודמות, הפעם מדובר בחיסול חשוב ומשמעותי של מי שעסק בין היתר בהכוונת פעילות טרור בתוך ישראל. חיסול המשקף ביתר שאת את תפיסת כישלון ההרתעה האיראנית בעיני הנהגת טהרן והציבור האיראני.
חרף התחייבותם לנקום את מותו של סולימאני, עד היום מנהיגי איראן נמנעו מכך, לפחות באופן רשמי, וזאת בעיקר נוכח האינטרס להימנע מאסקלציה ביטחונית אזורית, וכן במטרה להגביל, לפחות עד לאחרונה, את ממדי המאבק בישראל ובארה"ב. עם זאת, על רקע התגברות הלחצים המופעלים עליה - הן מצד שותפותיה בציר ההתנגדות, בדגש על המלחמה ברצועת עזה ופעילות הטרור מצד החות'ים במרחב הים האדום והמיליציות הפרו־איראניות הפועלות מטעמה בעיראק וסוריה; והן מבית, נוכח משבר הלגיטימציה ושלל המצוקות הפוליטיות, הכלכליות והחברתיות החמורות שפוקדות אותה – על פניו מסתמן כי מבחינת איראן הבלגה אינה אופציה.
מאזן אימה
מבחינת ישראל, סיכול ממוקד – בעיקר מאז 7 באוקטובר, וחרף הביקורת הרבה המושמעת מצד מדינות אירופה ורבות ממדינות ערב, ובהן סעודיה, איחוד האמירויות, עומאן ומצרים – נחשב כאקט כירורגי הכרחי. זהו צעד מנע מגננתי או "תמרור אזהרה", שנועד לפגוע ב"ראשי הנחש" הפועלים בחסות איראן או אויבים אחרים, וכן במוטיבציה שלהם. זאת במטרה לשבש את תוכניותיהם ולהעביר להם מסר מרתיע שיניא אותם מכוונותיהם ומפעולותיהם, תוך שכנועם לגבי גובה ה"מחיר" העצום שיושת עליהם.
עם זאת, ולצד הנחישות, העוצמה ומכלול המשאבים הצבאיים כמו גם היכולות המודיעיניות, הטכנולוגיות והאופרטיביות השונות הנדרשות לביצוע ההתנקשות, הרי שמדובר גם באקט סימבולי ועתיר סיכונים. אקט מורכב שלא פעם אף נתפס כלא אפקטיבי בשל פוטנציאל הנזק הטמון בחובו, העלול להוביל, במיוחד הפעם, נוכח נפיצות האקלים הביטחוני, לתוצאות מסוכנות ומרחיקות לכת הן עבור ישראל והן עבור המזה"ת כולו.
בראייה אסטרטגית רחבה, לצד הגדלת הסבירות לאסקלציה ביטחונית משמעותית, כבר עתה מסתמן כי מדובר במהלך קריטי שמאתגר משמעותית את מאזן ההרתעה ו"כללי המשחק" שהתקיימו עד כה בין ישראל לאיראן. הוא הפך את מלחמת הצללים, שהתנהלה בעיקר בין מערכות הביטחון וארגוני המודיעין שלהן והשלוחים של איראן, למערכה גלויה ומורכבת, מרובת שחקנים, ממדים וזירות. מערכה שנכנסת לשלב חדש ומסוכן ביותר.
כעת כל פעולת גמול איראנית ישירה, עקיפה באמצעות השלוחים שלה, או משולבת, מגבירה את הסבירות להתרחבות חרבות ברזל לכדי מלחמה אזורית כוללת.
ניצול החולשה האמריקאית
לא בכדי, על רקע זה ובכלל, מיהרה ארה"ב להצהיר כי אינה מעורבת בתקיפה בדמשק. חרף תמיכתה המאסיבית בישראל, קשריה עם רבות ממדינות המזה"ת ונוכחותה במפרץ הפרסי, ולמרות האיבה ההדדית, הפערים האסטרטגיים והמחלוקות האידיאולוגיות ביניהן – ממשלות וושינגטון וטהרן חולקות אינטרס משותף.
ארה"ב מנגד, פועלת לגידור הסיכונים והיקף האיומים הביטחוניים תוך הפעלת מנופי לחץ מדיניים, דיפלומטיים וכלכליים עצומים, שיובילו להגבלת תגובתן של איראן וישראל. יתרה מזאת ולמרבה האירוניה, דווקא המחלוקת המתעצמת בין ממשל ביידן וממשלת נתניהו בעניין הפסקת הלחימה ברצועת עזה, ובכלל זה בעניין פתרון הסוגיה הפלסטינית והקמת מדינה פלסטינית – עשויה לסייע לאיראן להיחלץ מהסיטואציה הפוליטית־ביטחונית הרגישה שבה היא נמצאת.
נוכח חששם הרב של חמנאי וראיסי לשרידות המשטר בטהרן וכן מפני עוצמתה, נחישותה ושלל יכולותיה הצבאיות של ישראל, בין היתר נוכח הגיבוי המלא מצד הממשל האמריקאי – סביר שאיראן תמנף את עמדתה המאופקת – באם תבחר להימנע מתגובה חריפה להתנקשות הנוכחית – ולו כדי לזכות בהטבות כלכליות או דיבידנדים אסטרטגיים שונים.
תמריצים אלו עשויים לסייע לה לשפר את מצבה הפוליטי־כלכלי, להמשיך לקדם תוכניות צבאיות (כגון תוכנית הגרעין ומערך הטילים), וכן למצב מחדש את מעמדה בעולם המוסלמי והערבי ואת תדמיתה והשפעתה בזירה הבינלאומית. כל זאת תוך ניצול החולשה האמריקאית ועל רקע שלל השינויים העצומים הפוקדים בימים אלה את המזרח התיכון.
התרעות פיקוד העורף