שעות לאחר התקיפה הלילית, אין חולק על העובדה כי ישראל חייבת להגיב. הלקח משבעה באוקטובר – אז משום מה החליטו מקבלי ההחלטות כי יש להם חודשים ארוכים לנהל את המלחמה – הופק. הפעם איש בדרג המדיני או הצבאי לא מפנטז שיש לנו את כל הזמן שבעולם, וכבר ברור שהחיבוק שזכינו בו הלילה (ראשון) מהקהילה הבינלאומית לא יימשך זמן רב.
השאלה שנשאלת היא: איך לנצל את ההזדמנות הנדירה שהמתקפה האיראנית העניקה לנו, הזדמנות שלא חלמנו עליהן לפני שבועיים כשעוד דשדשנו בבוץ העזתי, ורחוקים מהשגת מטרות המלחמה. בין לילה קיבלנו קלף שעשוי להיות מנצח במגעים שננהל עם ארצות הברית, במטרה לקבל אישור לתקיפה מאסיבית ואכזרית את איראן.
בשבועיים שחלפו בין החיסול המוצלח בדמשק לבין המתקפה הלא מוצלחת של איראן, טהרן העבירה לוושינגטון מסר כי במתקפה על ישראל תהיה כזאת שלא תאלץ את ארצות הברית להיגרר לפעולה צבאית אקטיבית ולמלחמה הכוללת במזרח התיכון. העובדה שההסבר הזה סיפק את וושינגטון מראה כי אמנם לא הופקרנו צבאית, אלא זכינו לפעולה הגנתית מרשימה ביותר של ארה"ב ומדינות נוספות, אך מדינית שוב נותרנו לבדנו בשדה הקרב.
אם וושינגטון לא תגיב באופן משמעותי וכואב עבור טהרן, המשמעות כי ממשל ביידן משלים עם מציאות שבה איראן תוקפת בעלת ברית אמריקאית בתיאום עם רשת הפרוקסי שלה - והעולם כמנהגו נוהג.
מה שמשנה הוא כמובן לא ההצהרות הרשמיות של הבית הלבן, אלא המסר שהעביר ביידן לנתניהו אתמול בלילה, האם הוא אמר לנתניהו: "תתקפו אם אתם רוצים, רק אל תצפו שנצטרף", או שמא אמר לו במפורש: "Don’t".
השאלה הראשונה שהיה צריך נתניהו לשאול את ביידן היא – האם ישראל תזכה להגנה אם תגיב לתגובה האיראנית, או לחליפין: מה יש לנו להרוויח מהבלגה על התגובה האיראנית? במצב שנוצר היום, יתכן שהבלגה על התקיפה תאפשר מהלך מדיני דרמטי, שיביא לסדר אזורי משופר. בסופו של דבר, יתכן שנרוויח מהסיטואציה הזאת הרבה מעבר למצופה.
התרעות פיקוד העורף