צה"ל יורה לכל הכיוונים ואנחנו חוטפים מכל הכיוונים (נא לדמיין את פרצופו של האלוף במיל' ישראל זיו כשהוא מתריס כילד נעלב בערוץ 12 "חיזבאללה חוטפים יותר!"), כשבינתיים השועלים הקטנים המחבלים בכרמים ממשיכים לדחוף את המהפכה המשטרית והשיפוטית.
ב"שיבת העם לארצו" הכוונה היא לאיו"ש, ו"שיקום ההגנה" הוא המשך הלחימה בכל החזיתות "עד הניצחון המוחלט", כלומר חילוץ נתניהו ממשפטיו. כל משתתפי הפגישה יודעים שהוא יודע שהם יודעים, שברגע הזה שבו הוא מדבר אליהם, עוסקים מלאכי החבלה שלו בסלילת מעקף למערכות הביטחון באמצעות הרס מערכת המשפט והחוק.
החוק, אגב, מחייב את ארגוני המודיעין והביטחון לפעול ולהגן, ליטרלי, על הדמוקרטיה. רובם מתבוננים בו באלכסון, מתעבים אותו אישית ואת משנתו האידיאולוגית והפוליטית. רובם שם חסרי אונים מול מפעילי ה־D9 הפרלמנטרי שמנצלים את הדמוקרטיה כדי לחסל את מגיניה בתוך המערכת ואת מגיניה ברחובות.
מערכת המשפט היא המחסום האחרון שלפני הסתערות מדינת הלכה אלימה ומושחתת על החברה בישראל. היא הנער שעדיין תוחב את אצבעו בסדק הנפער והולך בסכר ששמו מערכת המשפט. וכמעט אין שם, כאן ובכל הארץ הזו מי שאיננו שואל את עצמו איך לכל השדים והרוחות נתקענו עם האיש הזה ועם האנשים האלה. כן, זה מסובך, ומצ"ב גרסה מקוצרת שאמורה להיות הגיונית.
לוין תיאר את מהלכיו לחיסול מערכת המשפט כ"רפורמה" וכהתגשמות חזון פוליטי אישי זה עשרות שנים. משפחת נתניהו שלפה אותו מעמדת הנמלה העסקנית האפורה ביותר והחרוצה ביותר היישר לצמרת, ואז זה קרה: הבן אדם עמד על הפודיום בכנסת ונשא תוכחת זעם נסערת כאילו אכל רבע מהפיתה של ירמיהו הנביא כשישבו שניהם בחצר המטרה.
מי יכול היה לדמיין שבאיש הצל והצללים הזה, אפרורי ויבש כפקיד הוצל"פ, פועם יצר כביר של שלטון כוחני. המהומה סביבו וההפגנות נגד חילוץ נתניהו מהכלא באמצעות השתלטות על בית המשפט הפכו אותו ליקיר המשפחה, בייחוד יאיר, ולמספר שתיים בליכוד כמחליף קבוע של נתניהו. מה שנשקף מבעד לפילטר הרכילויות על מארג תהפוכות היחסים בין לוין, "רעייתי", "בני יאיר" ויועצי נתניהו הוא גרסת חובבים שכונתית של דרמה שייקספירית, קומדיה דל'ארטה וטרגדיה יוונית.
אלא שהכנופיה הזו נתקלה במחסום המחאה ההמונית, ולכאורה יוזמת השינוי המשפטי התפוגגה. ההפגנות עיכבו את תהליכי החקיקה, והמלחמה בלמה אותם. במקום השינוי המשטרי מלמעלה, כלומר שינוי משפטי בהובלת הקואליציה, החל לוין במלחמת התשה בתוככי מערכת המשפט.
צוואר הבקבוק הטכני־בירוקרטי והאידיאולוגי־פוליטי הוא מינויי שופטים בכל הרמות. ראשית, ייבש לוין את הוועדה למינוי שופטים. המערכת נסתמה והציבור נדפק, אבל למי אכפת? הרעיון הלויני היה לבצע עבודת מטה, שסימנה מי לנו ומי לצרינו, ולעבוד לקידומם של אנ"ש בהתאם. מטרת־העל היא להשלים את תוכניתו של נתניהו שהגה גדעון סער ושבוצעה חלקית בימי שקד.
שוב התערב בית המשפט העליון, עד שלאחר שנה של דחייה מונו לפני כשבועיים כמה עשרות שופטים. דוגמית לשיטת לוין: במהלך הישיבה הקודמת של הוועדה למינוי שופטים היה ויכוח סביב מינוי שופט בית משפט השלום בירושלים. הצעת לוין הייתה אחד, עו"ד מעמותת פורום קהלת, שהייתה ספקית של ניירות עבודה, הסברים וטיעונים לאותה רפורמה משפטית.
היה ברור שהכנסת הרגל הזו מקדמת את האיש למעלה במהירות של פז"ם זריז במיוחד. שניים משופטי העליון החברים בוועדה וחברים נוספים התנגדו לבחירה. ככה? לוין הסיר את הצעתו והעניש את הציבור הירושלמי בכך שלא נבחר אף שופט שלום בירושלים. נתניהו כרוח הקודש ולוין ברוח המפקד, ניהלו גם את עבודת היומיום של מערכת המשפט. על פי ברוך קרא (חדשות 13), מקדם לוין שופטים צעירים שתלויים בקידומם במערכת על פני שופטים ותיקים שמורא שלטון הימין פחות משפיע עליהם.
האמת, לא חוכמה גדולה בהתחשב בכך שהכישורים העיקריים הם לִרְצוֹת ולְרַצּוֹת את השותפים. לשאר ידאגו המשטרה של איתמר בן גביר והצבא של בצלאל סמוטריץ'. המשמעות של מאבק נתניהו ולוין בשלטון החוק ברורה. יידעו כל חייל, חיילת והוריהם כי בעודם נלחמים בחזית ובעורף מתגנבת מאחורי גבם חבורת גנבי דעת, גנבי סוסים וסתם גנבים – ומכייסת את ערכיהם הליברליים והדמוקרטיים.
התרעות פיקוד העורף