לקראת חג החרות, יוצאת לאחרונה התקשורת מגדרה בחיפוש אחר עילות להשבית את שמחת החג. בשנה שעברה חגרו שק על הדמוקרטיה המאוימת על ידי הרפורמה, ולפני שנתיים - על שלילת חירות הפרט לאכול חמץ בבתי החולים דווקא בחג החירות.
מה שהשתנה בפסח הזה מכל הפסחים, הוא שבפסח הזה גורל החטופים שבשבי חמאס מקשה לקיים בלב שלם את מצוות "ושמחת בחגיך". זאת, אפילו שמדובר במסורת בת יותר מ־3,000 שנה, שנשמרה גם בתקופות קשות, כאשר בגטאות ובמחנות ההשמדה היוו אירועי הסדר אפילו אתנחתה של חסד בתוך האפלה.
בהקשר הזה, יש להצטער על הציוץ המיותר של שקמה ברסלר, שכמו בז להשתדלות של הרב מאיר פרוש להעברת מצות לחטופים. ציוץ שמציף, ולא בפעם הראשונה, את השאלה האם אין מקום למבחני מינימום כלליים למי שמקבל היתר לצרף לשמו את התואר פרופסור.