1. לקחת דוגמה
דמיינו לעצמכם מדינה קטנה ונידחת הממוקמת באזור מדברי שחון, מוקפת סכנות. מדינה שעד לא מזמן חיו בה שבטים פזורים עם כלכלה חקלאית דלה. מדינה שדתה נוקשה ושמרנית ולא מאפשרת ליברליות, שוויון, זכויות נשים, פתיחות לעולם וקדמה טכנולוגית. מדינה שהייתה תחת שלטון בריטי זר עד אמצע המאה שעברה.
איזה סיכוי הייתם נותנים למדינה הזו להפוך לאימפריה? נמוך מאוד. אלא שאז, כמעט כבמטה קסם, העם היושב במדינה הזו התנער, התבונן סביב והחליט שהוא מקים במולדתו, כנגד כל הסיכויים, מגדלור לגויים. מדינה מתקדמת למופת, מתפתחת לדוגמה, מובילה בתחומים רבים, אבן שואבת להשקעות, פיתוחים, תיירות וקדמה טכנולוגית. מדינה שנראית בימים אלה כמו שהעולם שואף להיראות, בעוד 50 שנה.
ישראל? לא. איחוד האמירויות הערביות. דובאי, אבו דאבי ועוד חמש אמירויות. מדינה אסלאמית, אבל לא מסוגרת, לא נוקשה ולא שמרנית. להפך. מדינה שהחליטה שהדת צריכה להיות דת, ואילו הפיתוח והקדמה והחיים צריכים להמשיך להתקדם כדרך האדם. המדינה הזו היא סיפור ההצלחה העולמי המסחרר ביותר של העידן שלנו. מדינה שעד שנות ה־60 של המאה הקודמת התפרנסה משליית פנינים וגידול תמרים ואכלסה שבטים בדואיים פזורים. מדינה שקיבלה עצמאות מבריטניה ב־1971, ושליטיה החליטו שהם יהיו נאורים, מתקדמים, פתוחים, משכילים ומובילים בלי שכל זה יתנגש או יפגע בהיותם מוסלמים מאמינים.
מדינה שהגשימה את חלומה והפכה לאימפריה. לא רק אזורית. עולמית. הנמל הימי שלה הוא הגדול בעולם. אנשי העסקים שלה מובילים ופורצים דרך בעשרות תחומים. היא חולשת על כרבע מתנועת המכולות הימית בעולם, היא תחנת המעבר ההכרחית של המסחר מסין והודו, היא אבן שואבת של מצוינות טכנולוגית ועסקים בינלאומיים.
מדינה שעשתה כברת דרך ארוכה ומשמעותית מאדיקות דתית סגורה ונחשלת לאבן שואבת של יזמות, ניהול, טכנולוגיה, השכלה עילית ומצוינות. את המסלול הזה עושה איחוד האמירויות בעשרות השנים האחרונות במהירות מטאורית. ישראל, לעומתה, עושה כבר כמה שנים את המסלול ההפוך: ממגדלור טכנולוגי של יזמות, פיתוח, השכלה ופריצת כל הגבולות והמעטפות האנושיות, אנחנו שוקעים עכשיו בביצה שמתוכה קמה איחוד האמירויות: משיחיות, קיצוניות דתית, המרת הטכנולוגיה במעשי נסים אלוהיים והרציונליות האנושית בפנאטיות.
אנחנו מוותרים עכשיו מרצון על מוקדי הידע, פנינות האקדמיה, המחקר והפיתוח, שהפכו את ישראל לאומת הסטארט־אפ, לטובת שקיעה מנוונת בימי הביניים, תוך קידוש כוהני הדת על פני המדענים, הלוחמים, הממציאים והיזמים, תוך השקעה בקיצוני הגבעות על פני מובילי ההייטק, תוך העברת סכומי עתק להשקעות מופרכות בחינוך לבטלה וגידול דורות של בורים ועמי ארצות, על פני ההשקעה בחינוך, בטכניון, במכון ויצמן, באוניברסיטאות ובהון האנושי המדהים שגדל כאן.
ישראל ואיחוד האמירויות, שתי מדינות שעושות את המסלול ההפוך זו מזו בימים אלה ממש. עוד זו עולה, ממריאה ומטפסת, זו שוקעת, יורדת ומתנוונת. כמה מדכא.
2. לא גטו, לא שטעטל
השבוע ביליתי בדובאי כתייר. יש כאן כל מה שיש בניו יורק, מיאמי, לוס אנג'לס, לונדון ופריז, רק גדול יותר, חדש יותר, מתוקתק יותר, יעיל יותר ונקי יותר. נכון, מגדל אייפל לא נמצא כאן, וגם בתי הקפה חסרים ניחוח פריזאי אמיתי, אבל הם הקימו ב־2010 את המגדל הגבוה בתבל, הערים שלהם מדהימות במרהיבותן, יש להם כאן שלוחה של מוזיאון הלובר, מסעדות מישלן כחוף אשר על שפת הים, קניוני־על וחוויית תיירות שאני לא זוכר משום מקום אחר בתבל.
שוחחתי עם כמה ישראלים, חלקם מתגוררים כאן, חלקם לא. חלקם אנשי עסקים, חלקם אנשי אקדמיה. כולם מכירים את השיטה האמירותית מקרוב ומבפנים. מה הסוד? אז הנה הוא, במילותיי שלי: המדינה לא מנוהלת כשטעטל, וגם לא כגטו. היא מנוהלת כמו חברה רב־לאומית. אחד לאחד. הם מתכננים הכל בצורה מדוקדקת, לטווח ארוך, אבל גם עוקבים אחרי ביצוע, קובעים לו"ז מוקפד – ומבצעים. הם מביאים את המנהלים הכי טובים בעולם לעמוד בראש הפרויקטים החשובים שלהם. הם לא זזים מטר בלי לשכור את שירותי חברות הייעוץ הגדולות והיוקרתיות ביותר בעולם. הם יודעים כבר עכשיו איך תיראה עיר אמירותית בשנת 2071, כשימלאו 100 שנים לממלכה. למה? כי הם כבר תכננו אותה, ותכף הם יתחילו לבנות אותה.
הם לא ממנים מקורבים, בני משפחה או פרוטקציונרים, עסקנים וקיביצערים למיניהם. הם ממנים לתפקידי ביצוע חשובים רק את האנשים הכי מתאימים, מוכשרים, משכילים ומיומנים לאותו תפקיד. אותו דבר אמור לגבי הדירקטוריון שמלווה אותם. במילים אחרות, במקום הזה לא יכול לקרות אסון מירון. במקום הזה, שדתו שמרנית ונוקשה אף יותר מהדת שלנו, לא יכול להיות קיים אתר כמו האתר במירון, מרבץ ממאיר של שחיתות וכרוניקה של אסון ידוע מראש, בחסות המדינה. זה פשוט לא יכול לקרות.
מה הכי חשוב להם? חינוך. יש בסך הכל 1.4 מיליון אזרחים באמירויות (ועוד כ־8.5 מיליון עובדים זרים, בעלי זכויות ושכר הוגן). הם שולחים את תלמידיהם המצטיינים לאוניברסיטאות הכי טובות בעולם. למה? כי זה משתלם. הסטודנטים חוזרים משם ומקדמים את המדינה שלהם. הם היו מתים שתהיה להם קרן וקסנר שנדבן כלשהו מממן כדי להשביח את השירות הציבורי והפיקוד הצבאי. מכיוון שאין להם, אז הם מממנים את זה בעצמם.
הם הקימו בתחומם שלוחות של אוניברסיטאות עילית רבות. הם שמים את כל הז'יטונים שלהם על חינוך. זה משלם את עצמו בריבית דריבית. אני מתכוון, כמובן, לחינוך עם לימודי ליבה, עם לימודים אקדמיים, עם השקעה מיוחדת במקצועות העתיד. זה לא פוגע בהיותם מוסלמים שמתפללים במסגד ומשננים פסוקי קוראן. זה רק משלים את התמונה.
אין מצב שבו חברה ממשלתית כלשהי תימסר לידיו של פוליטיקאי לשעבר או מקורב לאחד השייח'ים סתם ככה. לא ולא. המנהל יהיה תמיד מנכ"ל מדופלם עם ניסיון עולמי, קבלות למכביר, השכלה מתאימה והתאמה לתפקיד. דת, לאום ומוצא לא חשובים. מה שנספר זה רק כישרון, ניסיון וקבלות. זו הסיבה שכל כך הרבה מנהלים, אנשי עסקים ויזמים עברו לגור בדובאי ואבו דאבי. כמובן, בתוספת רמת החיים העילאית, הביטחון האישי (כמעט אין פשע), הנוחות והסובלנות.
לאיחוד האמירויות יש תוכנית חלל. ב־2020 הם שיגרו חללית למסע מחקר סביב מאדים. שרת הטכנולוגיה של האמירויות הובילה את פרויקט מאדים של האמירויות, בשיתוף עם האוניברסיטאות קולורדו, ברקלי ואריזונה. בינתיים הצליחה החללית האמירותית להפיק את התמונות החדות ביותר שהופקו אי־פעם של דיימוס, אחד מירחי מאדים. הישג טכנולוגי ראשון במעלה. כמה עצוב להבין שהם ואנחנו במסלולים מנוגדים. ולא, האמירויות אינה מדינה מושלמת. היא לא דמוקרטיה. היא ממלכה. יש כאן שליט. אבל אם כבר דיקטטור, אז לפחות שיהיה נאור. ואין היום במזרח התיכון נאור יותר ממוחמד בן זאיד. וכנראה גם לא יהיה.
3. להחזיר את המדענים
הבעיה היא ששתי הסיבות הללו מאוימות. ממשלת המטורפים שהשתלטה על החלום הציוני מפרקת ביעילות אמירותית את הברית עם אמריקה. כל מי שעיניו בראשו מבין את זה. מה שאנחנו רואים עכשיו אלה פרפורי הגסיסה של מה שהייתה ברית מפוארת. הנשיא הדמוקרט הבא כבר לא יאהב את ישראל (המקורית) כמו ביידן.
גם התשומות הטכנולוגיות שלנו בסכנה. לא לעולם חוסן. כשחלקם של הנבערים והבטלנים בסך המחזור גדל וחלקם של הסטודנטים והמצוינות קטן, כך תקטן גם היכולת. את כיפת ברזל וכו' לא תכננו בישיבת פוניבז' וגם לא במועצת החכמים של ש"ס. רפאל, התעשייה האווירית, אלביט וכל שאר מדגרות המצוינות שלנו ניזונות מהטכניון, ממכון ויצמן, מחוגי ההעשרה, מהמתמטיקה 5 יחידות, מלימודי הפיזיקה המוגברים.
ממשלה שפויה הייתה משקיעה עכשיו 5 מיליארד שקל (אני לא מגזים) בפרויקט החזרת מדענים, חוקרים ויזמים ישראלים הביתה: זה הזמן המדויק. לנוכח האנטישמיות הגוברת, כל מדען חוזר, כל דוקטורנט אובד, כל יזם תועה עם קבלות, מוזמנים חזרה עם תקציב גדול למחקר, מענק חזרה וכו'. כן, אפשר עכשיו להחזיר לכאן אלפים, אם לא עשרות אלפים, שכבר עזבו.
אפשר היה להציל את ישראל, אלמלא המושכות היו בידיו של מלאך חבלה שהפקיד את תיק החינוך בידיו של חדל אישים עלוב נפש ומכר את נשמתו לקואליציה לא ציונית, לא יצרנית, לא משרתת, שמטרתה אחת: הקמת מדינת הלכה משיחית שתחדש את מלכות ישראל עם מסלול VIP ישיר לחורבן. מאיפה אני יודע? מההיסטוריה. כשהקיצונים משתלטים על העסק, מגיע חורבן. ובכן, אנחנו עוד לא שם, אבל מתקרבים.
4. גם חרדים וגם צבא
תחנה הכרחית בדרך לחורבן הזה היא חוק הגיוס. כלומר, חוק ההשתמטות. אנחנו בימים גורליים. על פי לוח הזמנים הסופי בהחלט (האירוע נמשך עשרות שנים, כידוע), בימים אלה היה אמור להיות מוגש תזכיר החוק, עד 19 במאי הוא אמור להיות מאושר על ידי הממשלה, ועד 29 ביוני הוא אמור להיות מאושר בכנסת.
"חוק הגיוס" של קואליציית החורבן לא כולל סנקציה פלילית. כשהילדים של ישראלים רגילים לא יתייצבו בבקו"ם, הם יוכרזו כעבריינים. כשתלמידי ישיבה לא יתייצבו, לא יינקטו נגדם צעדים פליליים כלשהם. המצב הבסיסי שבו מתגייסים 1,800 חרדים מתוך מחזור של 13 אלף לא ישתפר. אולי אף יורע. אבל זה לא נגמר כאן. זה רק מתחיל. כי במקביל, ובגלל המצב, צריך להגדיל את הסד"כ. מה עושים? מגדילים את הנטל על המשרתים.
כי במקביל להנצחת ההשתמטות החרדית, המדינה מתכוונת להכביד באופן משמעותי את נטל השירות על הלא־חרדים. השירות הסדיר יוארך בחזרה לשלוש שנים מלאות. פוף, והילדים שלנו איבדו ארבעה חודשים מחייהם לטובת המדינה. וזה עוד כלום לעומת שירות המילואים שיוארך בשיעור עצום: לוחמים ישרתו עד גיל 45 (במקום 40), קצינים עד גיל 51 (במקום 46), משך ימי המילואים יוכפל לפחות פי שלושה. קצין לוחם ישרת 55 ימים בשנה במילואים. תחשבו על המעביד שלו, שמאבד אותו לחודשיים כל שנה, לפני שספרנו חודש חגים. איזה תמריץ יהיה להעסיק את המילואימניקים, שגם כך הם מתי מעט המתמעטים והולכים?
כל זה קורה בעקבות המלחמה. גילינו שצה"ל קטן מדי. איבדנו למעלה מ־600 לוחמים ועוד אלפים רבים של פצועים שלא יחזרו לשירות. המשימות והאתגרים העומדים בפני צה"ל מצריכים צבא גדול יותר. צריך יותר חטיבות חי"ר, יותר טנקים, יותר אנשי לוגיסטיקה, חימוש ותומכי לחימה. יותר מהכל.
על הכסף למימון כל זה דיברנו בחלק הראשון של הטור הזה. אולי האמירויות יסכימו לממן לנו את ההרפתקה. מה עם כוח האדם? המלאי האנושי היחיד שעומד לרשות צה"ל הוא החרדים. ערבים אי אפשר לגייס לצה"ל במספרים משמעותיים. לא בגללם, בגללנו. חרדים אפשר. הם לא חייבים להיות בגולני. הם יכולים להקים גדודי בט"ש, הם יכולים לתפוס קווי שלום (מצרים, ירדן וכו'), הם יכולים לעסוק בתפקידי מפקדה, לוגיסטיקה, מודיעין, חימוש. הם צעירים, הם מוכשרים, הם סקרנים, הם יהודים, והם חיים כאן. אין שום סיבה שהם יהיו פטורים מכל זה.
הם לא צריכים להפסיק להיות חרדים. אין לנו כוונה להעביר אותם על אמונתם ואורחות חייהם. אני מאלה שתומכים בהכשרת מסלולים מיוחדים לחרדים בצה"ל, שבהם החיכוך שלהם עם העולם החיצוני יוקטן למינימום. בתנאי שתהיה התחשבות משני הצדדים. כמו שהם נוסעים ברכבת שבה יש נוסעות, או עולים על מטוס שבו יושבות גם נשים, הם יצטרכו להתרגל להסתובב בסביבה שבה יש גם נשים. אבל יהיו להם הכשרות שלהם, והתפילות שלהם, והצניעות שלהם, והבד"ץ שלהם, ומה שירצו, במסגרת ההיגיון והיכולות.
מקובל לחשוב שאי אפשר לגייס חרדים. אין לזה סיכוי. חבל על הזמן שלנו. אין לנו מספיק מקום בבתי הכלא (כבר עכשיו) וכו' וכו'. ובכן, אני מעז לחשוב אחרת. זה אפשרי מסיבה פשוטה: כי זה הכרחי. לא יהיה לנו קיום בלי זה. כשמשהו חיוני להמשך החיים, הוא קורה. רוצים לנסות אותי? בבקשה: תקום נא ממשלה שפויה, ציונית ומגוונת, שתעביר את החוק הבא: כל צעיר בגיל 18 יגיע לבקו"ם וירטואלי. יהיה מספר קבוע והגיוני של פטורים (עילויים בתורה, ספורטאים מצטיינים, אומנים מצטיינים). כל האחרים ייתנו שלוש שנים למדינה: מי בצבא, מי בשירות אזרחי בקהילתו או מחוצה לה. ככה פשוט.
5. בריונות לשמה
אין לי, ומעולם לא היה לי, קשר מיוחד עם חליוה. הייתי אצלו פעם אחת במלחמה. לפניה, אני בספק אם ראיתי אותו בתפקידו הנוכחי. אני מכיר את הקריירה הצבאית שלו. לא חסרות בה עלילות. מסלול מלא בצנחנים, עד מח"ט החטיבה, מסלול קרבי מלא, הצטיינות יתרה בתפקידים רבים וגם בשדה הקרב. אלוף בצה"ל.
ההתנפלות של סמוטריץ' על הודעת ההתפטרות של חליוה היא אקט מחריד. מצד אחד, בהמי לחלוטין. האיש התפטר. הוא נתן למדינה 40 שנה, בעוד אתה, מר סמוטריץ', רימית את המדינה, הצהרת שאתה לומד בישיבה, למדת משפטים ושירתת כמה חודשים בתפקיד משרדי. הוא סיכן את חייו עשרות שנים בשדות הקרב, לא גידל את ילדיו, ונטל על עצמו סיכוני־על, בעוד אתה, סמוטריץ', נעצרת ונחשדת על ידי השב"כ כטרוריסט יהודי.
אין בעולם מדינה שממשלתה הייתה נותרת על מכונה בעקבות 7 באוקטובר. זה אירוע לא קיים. לא אפשרי מדעית. לא אפשרי אנושית. לא אפשרי מוסרית. אין בעולם מדינה שבה שר האוצר, שחתום כבר על שתי הורדות דירות אשראי ראשונות בהיסטוריה, יישאר על מכונו. בלי קשר לטבח 7 באוקטובר. להזכירכם, הטיפוס הזה אמר לא מזמן, כשממשלה טובה בהרבה שירתה כאן את הציבור, שאסור להכניס את חבריה לבית הכנסת. זה האיש שמטיף עכשיו לאלוף אהרון חליוה. בלי בושה, בלי ייסורי מצפון, בלי טיפת דם בגוף.
6. האיש שנשאר לבד
אגב, ככל שאני מבין, זו תופעה די שגורה בקרב משפחות שכולות טריות. לנסות לעבור למקום שבו האווירה והטקס הקבועים לא יזכירו ויכאיבו יותר מדי. זה לא אומר שלא עורכים סדר. עורכים. אבל באתר אחר, במקום אחר, באווירה אחרת.
את הלו"ז הפנוי מאירועי החג מילא במפגשים עם משפחות החטופים. הוא מנהל קשר אישי הדוק מאוד עם חלק מהן. אחר כך נסע לכיכר החטופים, כדי להספיק לחבק עוד משפחות חטופים. למחרת בבוקר נכנס למכוניתו לנסוע צפונה. הוא היה מפקד פיקוד הצפון פעם. סייר בין ראשי המועצות השוממות, פגש חברים, ניסה לעודד.
אחר כך הוא נסע לבית לאחיו ועשה את הסדר עם משפחתו. בשקט. הוא גם לא מתקומם על ההפגנות מול ביתו, של אלה שקוראים לו לצאת מהממשלה (גם אני חושב שהגיע הזמן לצאת). להפך. כשהוא נשאל על כך, הוא אומר שבחר להיכנס לחיים הפוליטיים, בחר להישאר בממשלה, וזכותו של כל מי שרוצה להפגין מול ביתו. כך צריך להיות. אז מה אם הוא אב שכול? זה לא מעניק לו פטור מחובותיו של נבחר ציבור.
את גדי איזנקוט לא תמצאו ב"וולדורף אסטוריה". בניו לא יחגגו על חשבוננו במיאמי. הוא גם לא יעבור לגור בחווילת פאר של מיליארדר עם מקלט גרעיני. הוא סתם אחד, גדי, שמאמין שנבחר לשרת את הציבור – לא להפך.
התרעות פיקוד העורף