בכל יום שחולף מתמעטים הסיכויים של עוד חטופים ושבויים לסיים את הסיוט הזה בחיים. יש לחמאס נשים, יש לו חיילות צעירות, שייתכן, רק ייתכן, חסדי השם ואני טועה, הרו כתוצאה ממעשי האונס שעברו. אם הן תדברנה לתקשורת אחרי שחרורן, יתקשו הטיפשורת העולמית וההסברה היעילה של הפלסטינים לספר לעולם שלא היו התעללות מינית ואונס בחטופות.
מיצינו את אבי האומה ורעייתו הפוטושופית – ואנו מוכנים למשהו חדש לגמרי | רון קופמן
אולי בעוד חודשיים יתפנו נבחרינו להשיב את החטופים, אבל זה רק אולי | רון קופמן
כך שמבחינת יחיא סנוואר, המצב הוא ווין־ווין. ישראל, ארה"ב ומצרים רוצות שחרור של החטופים, הוא לא חייב להתגמש. כמו במשחק שח, תיקו הוא לפעמים האפשרות המועדפת. במקרה הרע צה"ל יפרק את רפיח, באופן חלקי, כירורגי, רק כדי שלאבי האומה תהיה תמונה של "כפסע מהניצחון המוחלט". אבל אנחנו לא כפסע, במציאות, כן? אנחנו במרחק של מרתון (42.195 ק"מ) מניצחון כלשהו, ממש לא מוחלט.
הרי האמריקאים והמצרים, כך יודע סנוואר, לא יאפשרו מלחמה אמיתית ברפיח. זה יהיה משהו כמו בסרט "לכשכש בכלב", כדי להשיג תמונות יפות. לצערי, גם בהפקה מאולתרת כזו נאבד קורבנות. וחבל נורא שהאובדן העצום והכאב למשפחות ולפצועים יהיו רק למטרה פוליטית, לרצות כת אמונית, שעושה שימוש פסול במושג "ציונות דתית".
ערימת המשתמטים "האמונית" הזו היא לא המפד"ל בראשות ד"ר יוסף בורג, זבולון המר וחנן פורת ז"ל, או אפי איתם יבדל"א. אלא חבורת ליצנים ללא תוכן כמו סמוצ'קנע גרנד־מייזר, פיתהמר בן גביר, אורית מ"הנזל וגרטל", המצביא הגדול צבי סוכות, לימור סון הר־מלך והשפן הקטן שמחה רוטמן (שגם שירת 13 חודשים, אבל נראה שמבחינתו שימותו בשביל האידיאולוגיה שלו כמה שצריך). הם רוצים שיהיה מה לתת לבייס: נו, תגידו, איזה עבדאיית אנחנו? אז איך ננצח איתם? העוילם־גוילם רואה הכל ואינו שותק. תהיינה סנקציות, ובגדול אנחנו קרובים יותר להגדרה של מדינת אפרטהייד כמו דרום אפריקה בזמנה מאשר אומת הסטארט־אפ, כחזונו של אבי האומה.
זוכרים אותו, את מנהיגנו סגול השיער ועז המבט, מוכר לנו עוד בלוף תוצרת מאכעריו, שלפיו: "80% מהציבור האמריקאי תומכים בישראל". זה נשמע לפני כמה חודשים כל כך יפה ומעודד, אף שזה היה נתון משולל יסוד מציאותי. המציאות היא כאן ועכשיו, בהפגנות בקמפוסים בארה"ב.
ושלא נטעה לרגע, לא משנה מי יישב בבית הלבן: סליפי ג'ו או הנכד של פרידריך הגרמני, הממשל של שניהם ידחוף להקמת מדינה פלסטינית.
כי לאמריקאים, בניגוד אלינו, יש אסטרטגיה ארוכת טווח. קוראים לה כסף. אומנם לא געלט קדוש, אבל גרינ'ע (דולר ירוק) מספיק קדוש בשבילם, כדי לחתור להסכם עם סעודיה, כדי לבנות אלטרנטיבה חזקה מול הציר של רוסיה, סין ואיראן. ישראל היא רק מכשול זניח. חבל, אבל זה המצב.
בכל פעם שאני שומע את המילים "מתווה" ו"עסקה", אני מתחרפן. איך הן מתכתבות עם המציאות? אנחנו הרי לא בצד המנצח, זו המציאות.
נכון שהורדנו בניינים והרגנו לפחות "מיליון" מחבלים, אבל נותרו ברצועה כמיליון תומכי חמאס (אם לא כפול), כולל צעירים מעל גיל 16, שמוכנים למות מחר כדי לראות 72 בתולות, בחלום כמובן, כמו חיי נצח בעולם הבא, אצל חלק מהיידלעך.
זה לא קרה בגלל עוצמתו של חמאס – כנופיה מסוממת מקפטגון ומיומנת ברצח ואונס של נשים ותינוקות – אלא בגלל הזלזול של קולקציית האפסים שמנהיגה אותנו ושדרת הפיקוד של צה"ל והשב"כ. רק אנחנו אשמים בתבוסה הזו, לדורי דורות.
לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה אני בחרדה מקולקציית האפסים ומאגם הדרעק בכלל, שישוו את תקופת השואה, שבה הייתה השמדה של חצי מהעם היהודי, למה שקרה ב־7 באוקטובר. זו כסילות, בורות, על גבול הפיגור השכלי, זו הנדסת תודעה מטורפת, זו מכונה של רעל מזוקק, יצירת תודעה אצל ציבור טיפש שאינו מוחה על ההשוואה.
בתקופת השואה לא הייתה לנו מדינה, שטינופות על טויוטות, עפיפונים ואופנועים כבשו לה את הנגב המערבי. לא הייתה לנו מערכת ביטחון, לא היו אבי האומה וסנג'ריו המאוסים. יהודים התחבאו ביערות כדי לחיות עוד יום, לא כדי לזבוח עגלים וכבשים סביב הכנרת, לשלם מחירים מופקעים על מלונות באילת ולטוס לחו"ל לחופשות.
אבל עם ביזיון כמו זה שחווינו ב־7 באוקטובר, המאכערים של קולקציית האפסים היו חייבים להמציא משהו. אז הם יצרו מקסם שווא שלפיו כנופיית חמאס משולה לאימפריה הנאצית, שנלחמה במשך שש שנים בכל העולם ואשתו, והרגה עשרות מיליוני בני אדם.
מאכערים שכותבים נאומים לחברי קולקציית האפסים, בראשות אבי האומה, יתאמצו כדי לטשטש את הכרוניקה של מלחמה, שהסתיימה לפני 79 שנים, ולהשוות אותה בשקרים למלחמה הנוכחית. וכך ילדינו הקטנים לא יידעו, אם לא יקראו ויתעניינו, מה קרה אז. מה קרה ב־76 שנים של עצמאות ישראל, שכל קולקציות האפסים בהנהגה שלה צורחות בכל יום זיכרון לשואה ולגבורה: "לעולם לא עוד".
לשמחתה של קולקציית האפסים, הטבע עושה את שלו. רק מעטים בין שורדי התופת באירופה עדיין חיים. בכל שנה מתים כ־50 אלף שורדים ויותר. גם הניצולים החיים מצויים בעשורים התשיעי והעשירי לחייהם. הם כבר לא יכולים להתמודד מול מכונת הרעל כדי לזעוק: "זה לא נכון! אין בסיס עובדתי להשוואה".
צריך רק עוד כמה שנים כדי שלא יהיה זכר לניצולים. אז יתפנה הרבה געלט קוידש, הרבה גרינ'ע שעשה תשואה יפה, מיליארדים בקרנות שהועלמו מתודעת הניצולים, אז יהיה מה לבזבז. אני משוכנע שאורית מהנזל וגרטל תיתן איזה ביס מהגעלט הקדוש, לטובת ההתיישבות הכפרית. בשנה וחצי בתפקידה היא ליקטה כמיליארד שקל, אז היא תוותר על מה שמגיע לה, לדעתה?
ואיפה החניוקים? הם יוותרו? מה פתאום! יצחק גולדקנופף ומוישה גפני, אלה שמיישמים את שיטת החאפ־דה־געלט (לחטוף את הכייסף, עכשיו!), יהיו הראשונים בתור. ואבי האומה יחלק להם את הכסף של דור ניצולי השואה, שבנה את המדינה ממלחמת השחרור ומבצע קדש, נהרג ונפצע. אבל אז לא היו הנהגה של הכת האמונית והנהגת החניוקים החמדנית.
כן, קינדרלעך, יהיה פה רק יותר רע, הרבה יותר. שמעתי שאבי האומה נפגש עם "פורום הגבורה", שמאגד הורים לחללי צה"ל, שהאידיאולוגיה שלהם מתאימה לו. לפגישות עם משפחות הקורבנות של מסיבת "נובה", עם המשפחות של ניצולי עוטף עזה - עוד לא היה לו זמן. נכון, חלפו רק שבעה חודשים, והוא עסוק "בניהול המלחמה", כפי שהצהיר לפני זמן קצר. אומנם המלחמה אפעס נעצרה בעזה. הקורבנות עכשיו הם מירי דו־צדדי שלנו, אבל אין לו זמן, והוא לא מסוגל לקום שעתיים קודם כדי לפגוש בחילונים – שבכל שנותיו כאבי האומה מעולם לא השקיע זמן בדאגה לרווחתם.
זו המציאות בשטח בעוטף עזה, התיישבות שבנתה את עצמה לבד, בידיים, עוד לפני קום המדינ'ע, ללא מעורבות של "התיישבות כפרית" של אורית מהנזל וגרטל. ועדיין חסרות שם תשתיות כבישים, חסרים בתי חולים ועוד. קשה להתווכח עם מציאות עובדתית, גם אם המאכערים בשירותך משקרים לפרנסתם מתוך רפלקס מותנה, סוג של הרגל, כפי שהם נושמים.
בפגישה עם פורום הגבורה, כך סיפר ברדיו 103FM אחד מהאבות השכולים, הצהיר אבי האומה שהוא מוכן להקריב את עצמו למען עם ישראל. בכיתי מצחוק כששמעתי את זה בתוכנית של אראל סג"ל. הוא? להקריב? יש מצב הוא משחזר את ההזיה של עקדת יצחק, לעקדת אבי האומה? דיייייי.... חחח... חחח... זה סטנד־אפ קומדי, זה סיט־דאון טראג'די.
הוא פשוט צריך לומר לאומה, כמו מנהיגנו לשעבר, מנחם בגין זצוק"ל: "איני יכול עוד". ואז הוא יתפוגג לנו מהמשקוף של העין, ונחפש מנהיג חדש, לא מהאשפה האנושית הנוכחית של אגם הדרעק, אלא הנהגה חדשה, שמעולם לא נשמה את האוויר באגם הדרעק, ושאת החלונות שצייר שאגאל ראתה רק בתמונות. סוג של מנהיגות אזרחית שרצה אל תוך האש בעוטף עזה. מילואימניקים ומילואימניקיות שהגיעו לשטח ללא נשק ארוך ונלחמו על הבית, על כל אינץ' בשטח הכבוש, לא על קידוש השם – אף שהיו שם ה־מ־ו־ן כיפות סרוגות וטליתות. את כל אלה, חילונים ודתיים, לא חברי כת, אני רוצה לראות במנהיגות הבאה. כן, אני מעריך את אהרון ליבמן מקריית ארבע, שיצא לקיבוץ רעים לחפש את בנו שנחטף כמאבטח במסיבת "נובה", פי אלף לפחות מהכת של הנזל וגרטל, פיתהמר וסמוצ'קנע גרנד־מייזר.
כי אני משוכנע שליבמן, אדם דתי, קיצוני בדעותיו, יוכל לתפקד בסינרגיה גם עם יאיר גולן, חילוני שגם הוא קיצוני בדעותיו. שניהם לוחמים אמיצים, שחוו קרבות, לא השתמטו משירות צבאי. ואחוות לוחמים תמיד תהיה ערך עליון במדינת ישראל, הרבה יותר מהתוירה של הבאבא־בובות.
טוף, קינדרלעך, הגיע הזמן לקצת בונבונים של אחרי פסח והמימונה. אני מציע לכל דיירי אגם הדרעק שבלסו מופלטות ושבקיות לרוב בהילולות, לבצע בדיקת עומס סוכר. אנחנו לא רוצים שתחלו ותסבלו, חוס וחולילה, כי זה יפגע לכם בפעילות המבורכת של הון־שלטון, חאפ־דה־געלט לציבור שלכם, והמשך ביוזמה המבורכת של רמייה והונאת בג"ץ, כי זה צו של אלוקים שלכם, בסוגיית גיוס חרדים ועוד "עבודה בכפייה".
# נפצח בבדיחה עצובה. נהגו של פיתהמר בן גביר נחקר חמישה ימים אחרי התאונה ברמלה. הפינגווינה שמגינה עליו טענה: "הוא פעל בהתאם להנחיות שקיבל, כמו שאמר השר. הרכב שפגע בו בתוך הצומת שאותו חצה באור אדום, בנסיעה מבצעית, נכנס בו במהירות אדירה. החוק מתיר לו, והוא עמד בכל כללי הזהירות. הוא עצר בכניסה לצומת וזחל בהמשך. הנהג הפוגע בחר להתעלם מהרכב שעצר אחרי שחצה את הצומת, עקף אותו ופגע ונכנס במהירות אדירה ברכב של השר, ופגע בו".
מהרגע שבו שמעתי על התאונה, ידעתי בלבי שהתיק ייפול על האזרח, שהצטייד גם הוא בפינגווין מומחה בדיני תנועה. עכשיו השב"כ ואח"ם במשטרה יסרקו את עברו של הצעיר בן ה־22, כי ייתכן שהוא שמאל־מחבלו־פלסטינו־עוכר־ישראל, שחיפש לפגע בפיתהמר, שאנשיו טוענים שהוא "האישיות המאוימת ביותר בישראל". משום מה טעיתי לחשוב שאם האומה היא הכי מאוימת, בעקבות "ניסיון הפיגוע במספרה", אבל ההצהרה של הפינגווינה, שלפיה השר הנחה אותו לנהוג מבצעית בכניסה לצומת, מעלה שאלה: האם עבריין תנועה סדרתי, שהוא גם עבריין פלילי סדרתי, רשאי לפקד על רכב שרד מאובטח בנסיעה מבצעית? האם עבריין תנועה סדרתי, בן 24 בסך הכל, רשאי להיות נהג מבצעי של שר, רק כי הוא תושב חברון? מתברר שכן. כי בכתריאליבק'ה שלנו, הלא נורמלי הוא הכי נורמלי.
# ביום רביעי חולצו שמונה אברכים ממודיעין עילית שחפצו לרחוץ בים המלח בלילה, אף שרוח מערבית באזור איימה לסחוף אותם לכיוון ירדן. הם חולצו בידי עשרות מתנדבי יחידת החילוץ מגילות ים המלח, שוטרים, חטיבה 417, כיבוי אש ומד"א.
לתשומת לבו של הבאבא־בובה יצחק יוסף, שמשקר במצח נחושה כשהוא אומר שרק לומדי התורה אחראים לביטחונו ובטיחותו של הציבור בישראל. ראינו את תרומתם של האברכים באסון מירון, בטבח ב־7 באוקטובר ובעוד אסונות. אלוקים ואלוהים לא היו שם, לא חירפו נפשם כדי להציל נפשות. לוחמים מיומנים - דווקא כן. והטיפוס הזה יקבל את פרס ישראל במוצאי יום העצמאות. בגללו, רק בגללו, לא אצפה בטקס, אחרי עשרות שנים של צפייה והערכה לכלות ולחתנים שמקבלים את הפרס. אני מקווה שאזרחים רבים נוספים יעדיפו להימנע מצפייה באדם שבז לציונות ולתקומה של ישראל, ועוד קורא לעצמו הראשון לציון.
# כאילו לא קרה אסון נוראי במירון לפני שלוש שנים, שבו קיפחו את חייהם 35 גברים ו־10 ילדים, דורשים כל ההקדשים במירון לקיים את ההדלקה המסורתית. זה געלט קוידש מדאורייתא, שאלוקים שלהם נתן להם. צה"ל מתנגד, ובצדק. הר מירון הוא אתר אסטרטגי. בנוסף להיותו קדוש לחניוקים, הוא מטווח מדי יום. אבל היי, מה עם הגעלט? אז מחפשים פתרון שלפיו יהיו הדלקות של כל המאכערים מהפלגים השונים, שיועברו בשידור חי.
אני מציע שיהיה תשלום בעבור צפייה בנס, באולמות צפופים אבל לא יותר מדי, אבל המאכערים דורשים נוכחות של כאלף נציגים של תעשיית ההדלקות. ומה יקרה אם חיזבאללה ישגר מטח של 30 טילים להר הקדוש? לפי גרסא דינקותא של הבאבא־בובה יוסף, תפילות של אברכים יעזרו לאלוקים לשמור על הקדוישים בהר. ומי ישמור על כוחות ההצלה, הכיבוי והשוטרים שישמרו על הסדר? איני יודע, אבל כדאי שנשאל את כל הבאבא־בובות מה הם אומרים. הם הרי שפיצים בביטחון ובבטיחות. ראינו, רק לפני שלוש שנים.
# אחרי שבנות הברית שלנו באו לסייע לנו מול המתקפה האיראנית, החליטו בקולקציית האפסים להחזיר להם כגמולם ופרסמו את הנתון הבא: רק שני מיירטים משמונה ששיגרו האמריקאים מול הטילים והכטב"מים של הפרסים, פגעו במטרות. יענו, מי צריך בכלל את העזרה שלהם? מנגד, אנחנו היידלעך, היינו מ־ע־ו־ל־י־ם, ודייקנו ב־90% מהיירוטים של הטילים הבליסטיים של הפרסים. כפיים, רבותיי.
הפרסום היה כאשר אנתוני בלינקן, מזכיר המדינ'ע של האמריקאים האפסים, הגיע לכתריאליבק'ה, כדי לפגוש באבי האומה, שאישית הוא מתעב אותו הרבה יותר מסליפי ג'ו, שממש אינו יכול לסבול ב־ה־ח־ל־ט. נראה מה יהיה במתקפה הבאה.
יש פרסומים בחו"ל, שלהם אני כמובן מאמין יותר, לא רק משום שמאכערים באנגלית וצרפתית ישרים יותר, אלא משום שאצלם יש קורטוב של אמת. אצלנו האמת היא המלצה בלתי מחייבת. אותם פרסומים גרסו שבנות הברית השמידו כ־40% מ־400 טילים וכלי טיס של הפרסים. גם אם יש הגזמה בדיווח של העוילם גוילם, ובפועל זה רק 20%, מי בדיוק ייתן לנו את הדלתא הזו במתקפה הבאה?
# אורית של הנזל וגרטל אמרה בראיון לגל"צ: "לממשלה שזורקת הכל (הכוונה להישגים במלחמה) בשביל להציל 33 חטופים אין זכות קיום". כאשר קמה סערה, המאכערים שעובדים בשבילה פרסמו הבהרה: "די לסתימת הפיות ולעיוותים של עמדת המתנגדים לעסקה. הבעתי בצורה מנומקת את התנגדותנו לעסקה המסתמנת. אפשר להסכים, אפשר שלא, אסור בשום פנים ואופן לעשות דה־לגיטימציה לדעה הזו, שרבים בעם שותפים לה. מה שעשו בפרסום בגל"צ, בהוצאה חלקית מאוד של הדברים, והצגתם בצורה אטומה ומזלזלת – זו חרפה".
אחרי שהקשבתי להקלטה המלאה של הראיון, וצפיתי גם בראיון שלה בקשת 12 לאברי גלעד ויאיר שרקי (בניגוד לעמיתו עמית סגל - ששניהם מהווים נציגי הימין האמוני - שרקי תפקד כעיתונאי), ההתרשמות שלי מהטקסטים שלה ומהסאב־טקסט נותרה אחידה. אם החטופים והשבויים לא היו ברובם המוחלט חילונים, אלא בנות אולפנה חסודות, למשל, מהכת שהיא מנהלת בכירה בה, היא הייתה הופכת עולמות (ובצדק!!!) כדי לשחררן ולהפסיק את ההתעללות בבנות ישראל כשרות.
איתרע מזלן של הנשים החטופות בעזה, שאינן עונות על הגדרת הכשרות. בסוגיית הדברים שאמרה על "רבים בעם ששותפים לדעה (שלה)", אני מאמין לה בכל מילה. אבל אני לא בעם שלה, לא בעם שלהם. אני בגילה של אורית מהנזל וגרטל, שבצעירותה הייתה חילונית. את קבוצת הגיל שלנו חינכו שלא מפקירים מתים ופצועים בשטח, בטח שלא אזרחים. אבל אז היינו עם אחד, היום העם מפוצל לארבעה: חילונים, ציונות דתית, הכת האמונית וחרדים, שכחברה אין להם נגיעה כלל לסוגיה. הם בקטע של לקחת, לא לתת.
אגב, אהבתי מאוד את סיום הראיון, שבו אורית הצהירה שאת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל תעביר בבית העלמין בחברון. אני מודה לה על כך. חבל שעמיתיה לאגם הדרעק יגיעו לבתי העלמין כדי לטמא בנוכחותם את היום הקדוש ביותר לחברה בישראל, כולל דרוזים, צ'רקסים ובדואים. הגועליצייה של האפסים עדיין לא הצהירה על אחריותה לטבח ב־7 באוקטובר. אז הנחתי את זה כאן, לשימושכם.
זהו זה, קינדרלעך של שאבעס קוידש. את השבוע שחלף השקיע ראש הממשלה בביטול המזימה של בית הדין בהאג להטיל צווי מעצר בינלאומיים עליו ועל בכירים נוספים בגועליצייה שלו, וכמובן במערכת הביטחון. מתברר שיהיר לפיד דווקא פחות היסטרי מאבי האומה, והוא מטייל בעוילם־גוילם הפקר־הפקר־פטרושקה. הוא לא חושש שבית הדין ירצה לעצור אותו, אחרי שהממשלה בראשותו מינתה את הרצי הלוי לרמטכ"ל, לפי דרישה של בני גנץ כשר הביטחון? מעניין, מאוד מעניין.
אז עוד נכונו לנו זמנים קשים, נורא. ועוד לא כתבתי מילה על הטקס של מירי המחוננת. זה יהיה טקס הוקרה לאבי האומה וכמובן לאם האומה. עוד לא ידוע אם אבי האומה יגיע, כי לשכתו הדליפה שהוא קצת חושש, אפעס, מהתגובות של מתנגדיו באירועי יום העצמאות. אבל אולי הוא יפתיע, כדי לפגוש בחצי עם שמתעב את האוויר שהוא ושותפיו נושמים.
קינדרלעך, תשתדלו להכיל. לא להתפרע, לא לפגוע בזכרם של הנופלים והקורבנות האזרחים. זה רק יום אחד של סבל, ונגמר. עד לשנה הבאה שבה יאמרו לנו: "לעולם לא עוד".