אי מניעת "רצח עם"? הסיבה האמיתית בגללה הצטרפה מצרים לתביעה בהאג

המצרים אומרים שבשל עליית רף התוקפנות הישראלית ברפיח ומניעת הסיוע ההומניטרי, הם מצטרפים לתביעה של דרום אפריקה. אם ישראל הייתה מביעה עניין רב יותר בהצעת המתווכים לעסקה - זה לא היה קורה

ג'קי חוגי צילום: ינאי יחיאל
בנימין נתניהו, עבד אל-פתאח א-סיסי
בנימין נתניהו, עבד אל-פתאח א-סיסי | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90, Saudi Press Agency/Handout via REUTERS
4
גלריה
שר החוץ של איחוד האמירויות - עבדאללה בן זאיד
שר החוץ של איחוד האמירויות - עבדאללה בן זאיד | צילום: Reuters/BRENDAN MCDERMID

בנוגע למבנה הפוליטי העתידי, אמר: "עלינו להקים ממשל פלסטיני, אולי מינהל אזרחי, עם עזתים שלא חרטו על דגלם את השמדתנו" (במשתמע, לא הרשות ולא חמאס, וכל זה תחת שליטה ישראלית, שהרי המשימה תימשך שנים). והוסיף: "ייתכן בסיוע איחוד האמירויות, סעודיה או מדינות אחרות" (משתמע: מדינות אלה יבואו תחת שלטון ישראלי, בלי הרשות הפלסטינית).

המבנה הזה, שאותו תיאר ראש הממשלה במשפטים ברורים ותמציתיים, מועיד למדינות הללו תפקיד של דחליל רושם צ'קים. לתפיסתן, הן לא נקראות לבוא לסייע בבניית העתיד הפלסטיני, אלא בביצור ביטחון ישראל. ואם יש משהו שהן הכי שונאות, זה להיות כספומט.

לאמירויות יש תכניות עתידיות לעזה. לא בשל אהדתם לפלסטינים ולא מאהבת ישראל (שנחלשת). הם רואים בשיקום הרצועה הזדמנות עסקית. הם יבואו לבנות (ולהיבנות) אם יבטיחו שההשקעה לא תרד לטמיון בעוד מלחמה. לכן ידרשו יציבות פוליטית. יציבות כזאת תהיה, לשיטתם, עם משטר פלסטיני לגיטימי.

הרס בעזה
הרס בעזה | צילום: REUTERS/Bassam Masoud

עם מצרים זה יותר מסובך, בגלל הקירבה הפיזית, בשל דעת הקהל המאיימת, ובגלל ההיסטוריה. מצרים רואה בהפסקת הלחימה משימה עליונה. היא הבינה מהרגע הראשון שיקח שנים לחסל את חמאס, ובינתיים היא עצמה עלולה לשלם מחיר על ערעור היציבות בחצרה האחורית. לכן הם מתווכים - בשם האינטרס שלהם.

פעולת צה"ל ברפיח תואמה איתם חודשים ארוכים. הם ידעו מה ישראל תעשה ובמגעים איתה איפשרו לה לכבוש את ציר פילדלפי בנחת, ולכל היותר ישמיעו כמה מילות מחאה. ואכן כך קרה. טורי שריון של צה"ל תפסו עמדות לאורך החומה, ומצרים הכילה את התמונות והקולות.

אבל אז נרשמה התפתחות חשובה בתיווך. בפעם הראשונה, חמאס אמרה "כן" להצעה של המתווכים. גם האמריקאים הניחו כי המסמך סולל את הקרקע לפריצת דרך. נתניהו שלח צוות לקהיר עם בקשות לתיקון. בחמאס ובקהיר הופתעו מגודש ההערות. בחמאס התרגלו להתאכזב מישראל. המצרים, לעומתם, התקשו להתאפק.

חיפשו המצרים מה לעשות ומצאו את רפיח. על כן הודיעו אמש, כי בגלל עליית רף התוקפנות הישראלית ברפיח, ובשל מניעת הסיוע ההומניטרי, הם מצטרפים לתביעת דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין לצדק בהאג. אי מניעת רצח עם. אם הייתה ישראל מביעה עניין רב יותר בהצעת המתווכים, ההודעה הזאת הייתה נמנעת.

הנציגים מדרום אפריקה בבית הדין בהאג
הנציגים מדרום אפריקה בבית הדין בהאג | צילום: REUTERS/Thilo Schmuelgen
צעדת הזדהות עם ישראל בהאג | צילום: משרד החוץ

מצרים של היום איננה זו של פברואר או מרץ. יש להם נטייה, במצבי דחק, לשלוף את הקלף הביטחוני ולנופף בהפרת הנספח הצבאי בהסכם השלום. בזה הם דומים לנו: מגיע רגע שבו הם מחליטים למשוך בשיערות. אנחנו כעת על ספו. אם דעת הקהל תתעורר, המשטר עלול להילחץ. גם ל-א-סיסי, לא רק לביבי, יש בייס.

תגיות:
מצרים
/
מלחמת חרבות ברזל
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף